מבצע ציקלון
מבצע ציקלון (באנגלית: Operation Cyclone) היה שם הקוד למבצע חשאי שניהל ה-CIA במטרה לחמש את לוחמת גרילה של המוג'אהדין האפגנים במלחמתם נגד ברית המועצות. מבצע ציקלון היה אחד המבצעים החשאיים הארוכים והיקרים ביותר שבהם השתתף ה-CIA.
רקע
ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)
כשפלשו הכוחות הסובייטיים לאפגניסטן בדצמבר 1979, רבים האמינו כי הם מנסים להרחיב את גבולותיהם דרומה. מדינאים אמריקאים חששו כי ברית המועצות מנסה להשתלט על מקורות הנפט במזרח התיכון; אחרים האמינו שהפלישה באה בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן והחשש כי מגמת ההתאסלמות באפגניסטן תתפשט למיליוני המוסלמים בברית המועצות.
זביגנייב בז'ז'ינסקי, ששימש היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, אמר כי בחימוש המוג'אהדין, ניסו בעצם האמריקאים למשוך את ברית המועצות לשקיעה בבוץ האפגני, ולגרום למלחמה ממושכת ויקרה כמו מלחמת וייטנאם של ארצות הברית; "לא דחפנו את הרוסים להתערבות, אך העלינו במודע את האפשרות כי הם יתערבו... המבצע החשאי היה רעיון מצוין. הוא גרם לכניסת הסובייטים למלכודת האפגנית... ביום בו חצו הסובייטים את הגבול כתבתי לנשיא קרטר שכעת קיבלנו את האפשרות לתת לברית המועצות את מלחמת וייטנאם שלה".[1]
התוכנית
ב-3 ביולי 1979 חתם הנשיא קרטר על צו נשיאותי המאשר מימון כוחות גרילה אנטי-קומוניסטיים באפגניסטן. לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן בדצמבר ומינויו לנשיא של בברק קרמל הפרו-סובייטי הודיע קרטר כי "הפלישה הסובייטית לאפגניסטן היא האיום הגדול ביותר על שלום העולם מאז מלחמת העולם השנייה", בנוסף ניהל קרטר מדיניות חוץ שנודעה כדוקטרינת קרטר, על-פיה ארצות הברית לא תאפשר לשום מדינה אחרת לשלוט במפרץ הפרסי. בין האנשים שעיצבו את המדיניות האמריקאית היו צ'ארלי וילסון, חבר קונגרס מטקסס, גאסט אברקוטוס, המנהל האזורי של ה-CIA, ועוזרו, מייקל ויקרס. הנשיא רונלד רייגן הקים חטיבה מיוחדת של ה-CIA שפעלה למימוש ההחלטה הנשיאותית. החטיבה אימנה וציידה את המוג'אהדין במלחמתם נגד הצבא האדום, והסתמכה בעיקר על מנהלת הביון הבין-זרועי (ISI), ארגון הביון הפקיסטני, כמתווך בתהליך הזרמת הכספים, העברת נשק ואימון האפגנים. בסך הכול עד 1992 אימן וחימש ה-ISI יותר מ-100,000 לוחמי מוג'האדין. בנוסף, תוכניות דומות הפעילו ה-MI6 וה-SAS הבריטים, ערב הסעודית וסין, כשעודדו מתנדבים ממדינות ערביות להצטרף ללחימה.
מכיוון שהסיוע לכוחות המוג'אהדין במלחמתם נגד הסובייטים לא הייתה מדיניותה המוצהרת של ארצות הברית, ובכדי שלא לדרדר את המלחמה הקרה הבין-גושית לכדי מלחמה של ממש, נאלצה ארצות הברית לספק למורדים נשק שאיננו מתוצרת ארצות הברית - לצורך כך השקיע ה-CIA מאמצים רבים בקניית נשק ממדינות ברחבי העולם בעיקר מתוצרת סובייטית - ה-CIA הקפיד על מדיניות זו עד להחלטה על הספקת טילי הנ"מ האמריקאים מדגם סטינגר כנגד המסוקים הסובייטיים.
ארצות הברית הציעה שתי חבילות סיוע כלכלי וצבאי שהועברו לפקיסטן, וממנה למוג'האדין האפגנים. החבילה הראשונה, בשנים 1981–1987, כללה סיוע שהגיע לסכום של 3.2 מיליארד דולר, שהתחלק שווה בשווה בין סיוע כלכלי וצבאי, כולל טילי נ"מ מדגם "סטינגר" שהפילו מסוקי קרב סובייטיים רבים. בנוסף, מכרה ארצות הברית לצבא הפקיסטני 40 מטוסי F-16 בשווי 1.2 מיליארד דולר. החבילה השנייה, שנפרסה בין 1987 ל-1993, כללה סיוע בסך 4.2 מיליארד דולר, מתוכם 2.28 מיליארד היוו סיוע כלכלי, כששאר הכסף, 1.74 מיליארד, ניתן כאופציה לרכישות צבאיות. לאורך הזמן, בכל שנה גדל הסיוע שנתנה ארצות הברית, זאת הודות ללחץ שהפעילו פוליטיקאים אמריקאים בכירים כמו צ'ארלי וילסון, גורדון המפרי, פרד איקל ויליאם קייסי. בשנת 1980, בתוקף תפקידו כחבר ועדת המשנה לתקציב ההגנה, שאחראית על מימון מבצעים של ה-CIA, הורה צ'ארלי וילסון להכפיל את הסיוע שניתן ללוחמים האפגנים. ב-1983 הגדיל את הסיוע ב-40 מיליון דולר נוספים, כש-17 מיליון מתוכם הוקצו לרכישת נ"מ נגד מסוקי המיל מי-24 הסובייטים. שנה לאחר מכן, בניגוד למדיניות הסוכנות, פנה לווילסון סוכן ה-CIA גאסט אברקוטוס בבקשה להגדיל את התקציב ב-50 מיליון דולר. וילסון הסכים ושכנע את הקונגרס כשאמר "לארצות הברית אין שום קשר להחלטת האנשים הללו להילחם... אך נהיה ארורים אם ניתן להם להילחם עם אבנים". בהמשך השנה, העביר לאפגנים גם כ-300 מיליון דולר מכספי הפנטגון. על מאמציו אלו, קיבל וילסון מדליית הוקרה מה-CIA, והיה האדם הראשון מחוץ ל-CIA שקיבלה.
אף על פי שבין שתי המדינות אין יחסים רשמיים, במהלך המבצע מכרה ישראל כלי נשק לא-אמריקאים לפקיסטן, בעיקר נשק סובייטי שישראל החרימה מאש"ף בלבנון.[2]
בשנות ממשלו של רייגן, היוותה התוכנית נדבך מרכזי במדיניות החוץ האמריקאית, והייתה חלק מדוקטרינת רייגן, שעל-פיה תמכה ארצות הברית במתנגדי הקומוניזם ברחבי העולם.
תוצאות
ב-20 ביולי 1987 הכריזו הסובייטים על נסיגת כוחותיהם מאפגניסטן, לאחריה הפסיקה ארצות הברית את התערבותה בנעשה באזור. המימון שניתן למנהיג האפגני גולבודין הקמטייר ומפלגתו האסלאמית חיזב אי-איסלאמי הופסק מיידית. כמו כן, הונמכה רמת הסיוע לפליטים האפגנים בפקיסטן.
למלחמה באפגניסטן הייתה השפעה ניכרת על הפוליטיקה הפנימית בברית המועצות. היא הייתה אחד הגורמים העיקריים להתגברות אי שביעות הרצון מהמשטר הקומוניסטי בשנות השמונים, והעלתה אל פני השטח מחלוקות דתיות, אתניות ולאומיות בקרב האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ברפובליקות האסיאתיות של ברית המועצות. בצבא האדום פשטה דמורליזציה בשל הלוחמה השוחקת בתוך אוכלוסייה אזרחית. ייתכן כי גורמים אלו היו זרזים להתפרקותה של ברית המועצות.
המשטר הקומוניסטי האפגני נפל ב-1992 ולאחר תקופה של מלחמת אזרחים הוחלף במשטר הטליבאן, כשרבים מלוחמי המוג'האדין, אותם חימשה ארצות הברית, מצטרפים לשורותיו. ביקורת נמתחה על הממשל האמריקני, בטענה שכספים שהעבירה לגולבודין הקמטייר, הגיעו לבסוף לאוסמה בין לאדן, המקורב אליו.
בתרבות הפופולרית
- מבצע ציקלון עומד במרכזו של הסרט העלילתי "מלחמתו של צ'ארלי וילסון" בכיכובם של טום הנקס וג'וליה רוברטס, המספר את סיפורו של חבר הקונגרס צ'ארלי וילסון ובלחצים שהפעיל לתחילת המבצע.
הערות שוליים
