מדרש עשרת הדיברות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מדרש עשרת הדיברות הוא חיבור ספרותי עברי מימי הביניים, הדורש את עשרת הדיברות. כל פרק מפרקי החיבור בנוי בצורה מעגלית: תחילה מובא הדיבר המקראי שבו הוא עוסק, לאחריו דרשה קצרה, הלקוחה מספרות חז"ל (בשינויים מעטים), לאחריה סיפור או מספר סיפורים הקשורים לנושא הדיבר, ולבסוף חזרה אל דברי המדרש וסגירה בפסוק הפותח. השוני בין חיבור זה לטקסטים מדרשיים קודמים הוא ביחסים שבין החלקים השונים: המדרש הוא קטן בהיקפו ואינו מקורי, ואילו הסיפורים הם בהיקף רחב יחסית, משוכללים במבנם, ובחלקם קשורים רק באופן רופף לנושא הדיבר. ברובם, הם סיפורים חדשים, שלא נמצאו להם גרסאות בטקסטים קודמים.

לא ידוע מי חיבר את מדרש עשרת הדיברות. החוקרים משערים שנכתב בעיראק או בפרס, בתקופת הגאונים ויש משערים כי רבינו אשר הכהן חיברו.

לקריאה נוספת

  • ע' שפירא, מדרש עשרת הדיברות, טקסט, מקורות ופירוש, מוסד ביאליק, ירושלים תשס"ה
  • עלי יסיף, כמרגלית במשבצת - קובץ הסיפורים העברי בימי הביניים, הקיבוץ המאוחד, 2004
  • לרנר, מירון ביאליק, מעשיות קטועות : שחזור של סיפור קטוע בשריד הגניזה של מדרש עשרת הדיברות ונוסחו הקדום בבבלי ‬בתוך: היגיון ליונה (תשסז) 377-402 ‬

קישורים חיצוניים