מה שמותר ליופיטר אסור לשור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מה שמותר ליופיטר אסור לשור (לטינית: Quod licet Iovi, non licet bovi) הוא תרגום עברי[1] של פתגם בלטינית שטבע המחזאי הרומי פובליוס טרנטיוס אפר.[2]

הפתגם מתייחס לסיפור מהמיתולוגיה הרומית שבו יופיטר, ראש האלילים, הפך עצמו לשור כדי לפתות את אירופה, בת המלך הפיניקי. לאחר שיופיטר הפך את עצמו לשור הוא התערב בעדרים של אביה. כאשר אירופה והמשרתות שלה ליקטו פרחים, היא ראתה את השור החלה ללטף אותו, וכשנוכחה שהוא צייתן, טיפסה על גבו. יופיטר ניצל את ההזדמנות, דהר אל הים ושחה איתה על גבו אל האי כרתים. שם התגלה בדמותו האמיתית, ועשה את אירופה למלכה הראשונה של כרתים.

משמעותו של הפתגם, לפי הסיפור: לאלילים, כמו יופיטר, מותר לעשות דברים שאסור לבני בקר לעשות. באופן כללי אומר הפתגם שיש סטנדרט כפול באשר לחוקים ומעשים: מה שמותר לאדם או קבוצה אחת, בדרך כלל החזקה, אסור לאחרים. פעמים רבות מתייחס הפתגם למוסר של מנצחים, כשהצד המנצח דורש מהמנוצח דברים שאיננו דורש מעצמו.

תרגומים אחרים

ישנם שהשתמשו בלשון "אסור לפר"[3] או "אסור לפרה"[4], במקום "אסור לשור". בנוסף, היו שהשתמשו בלשון "אין השור יכול להרשות לעצמו"[5].

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל:העמים העתיקים וישראל, המצפה, 15 באפריל 1908
    מרומניה ועד טכסס, המצפה, 21 בנובמבר 1913
    מהפך פשטא, אסור לתבוע בפה, דואר היום, 25 בנובמבר 1927
    מנחם בגין, יופיטר הרוגז וחקירת הממשלה, חרות, 30 באוקטובר 1964
    Quod licet Jovi, non licet bovi, דבר, 6 ביולי 1978
  2. ^ H. J. Rose, A Handbook of Latin Literature, 1954.
  3. ^ יוסף ברודסקי, הגדרת השירה, דבר, 4 באפריל 1966
  4. ^ אריה זיו, המלה הנוראה: כיבושים, דבר, 12 באוגוסט 1970
  5. ^ דוד גלעדי, ההסכם הגרמני סובייטי, מעריב, 14 באוגוסט 1970
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0