מוד סליי
| לידה |
8 בפברואר 1869 מיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
17 בספטמבר 1954 (בגיל 85) שיקגו, אילינוי |
| ענף מדעי | פתולוגיה, גנטיקה וחקר סרטן |
| מקום קבורה | בית העלמין אוק וודס שבשיקגו |
| מקום לימודים | אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת בראון |
| מוסדות | אוניברסיטת שיקגו |
| פרסים והוקרה | מדליית הזהב של האיגוד הרפואי האמריקני, פרס Ricketts, מדליית הזהב של האגודה הרדיולוגית האמריקאית, ומועמדות לפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה |
| תרומות עיקריות | |
| חקר מחלת הסרטן, גילוי שהרגישות לחלות בסרטן עוברת בתורשה ושההדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה, פיתוח מתודולוגיה של שימוש בעכברים אחידים גנטית ככלי מחקר. | |
מוד סליי (באנגלית: Maud Slye; נולדה כמוד קרוליין סליי, במיניאפוליס, מינסוטה ב-8 פברואר 1869[1], הלכה לעולמה ב-17 בספטמבר 1954[1][2]) הייתה פתולוגית וחוקרת סרטן אמריקאית ואחת מהמדענים הראשונים שהוכיחו כי סרטן הוא תורשתי.[2] עבודתה התמקדה בנושא תורשה של סרטן בעכברים. סליי נודעה כחלוצה בפיתוח מתודולוגיה של שימוש בעכברים אחידים גנטית ככלי מחקר.[3][4] היא האמינה כי בחירה נכונה של בני זוג (בעכברים, ובתאוריה, בבני אדם)[5] תסייע במיגור מחלת הסרטן.[6] במהלך הקריירה שלה, היא זכתה לכבוד רב ופרסים רבים כולל מדליית הזהב של האיגוד הרפואי האמריקני (אנ') בשנת 1914, פרס Ricketts (אנ') בשנת 1915, ומדליית הזהב של האגודה הרדיולוגית האמריקאית בשנת 1922. בשנת 1923 הגיש אלברט סוילנד, מראשוני הרדיולוגים, את מוד סלי כמועמדת לפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה[5][7] עבור מחקריה פורצי הדרך שהוכיחו שמחלת הסרטן היא מחלה תורשתית ושהדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה, ועבור פיתוח נהלים חדשים לטיפול, טיפוח וגידול עכברי מעבדה.
קריירה אקדמית
סליי קיבלה את הכשרתה לתואר ראשון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת בראון. היא התחילה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת שיקגו, לשם הגיעה, לפי הדיווחים, כשרק ארבעים דולר ברשותה.[2] באוניברסיטה התמודדה סליי עם עומס של תוכנית לימודים מלאה תוך שהיא עובדת במשרה מלאה כמזכירה של נשיא האוניברסיטה וויליאם רייני הרפר (אנ') כדי לתמוך בעצמה מבחינה כלכלית, מה שהוביל להתמוטטות עצבים לאחר שלוש שנים.[1] היא בילתה זמן מה אצל קרובי משפחתה בוודס הול, מסצ'וסטס, לצורכי החלמה, לפני שסיימה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת בראון בשנת 1899.[8] במשך כשש שנים לימדה סליי פסיכולוגיה והוראה במדרשה למורים ברוד איילד. בשנת 1908 קיבלה סליי את הזמנתו של צ'ארלס אוטיס וויטמן (אנ'), פרופסור לזואולוגיה ומכר ותיק, להיות תלמידתו ועוזרת המחקר שלו במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת שיקגו.[5] היא החלה את עבודתה בביצוע ניסויים נוירולוגיים בעכברים ונשארה באוניברסיטת שיקגו במשך שאר הקריירה שלה. לאחר ששמעה על מקבץ של סרטן בקר במכלאת בקר סמוכה, היא שינתה את מוקד המחקר שלה לסרטן. במהלך הקריירה שלה, סליי הרביעה, גידלה, וערכה ניתוחים שלאחר המוות למעל 150,000 עכברים[5][9] ותיעדה את אילן היוחסין שלהם.[2] ב-1911 הצטרפה סליי לצוות מוסד המחקר החדש Spraue Memorial Institute באוניברסיטת שיקגו, שסיפק לה אמצעים ומימון למחקרה. ראש מוסד המחקר, הפתולוג גדעון וולס (אנ'), תמך במחקרה והסכים לאשר את האנליזה המיקרוסקופית ששערכה בדגימות של רקמות. ב-1913 הציגה סליי את מאמרה הראשון[10] בנושא מחקרה, בפני האגודה האמריקנית לחקר הסרטן. במאמר מתארת סליי את ניסוייה בהרבעה של עכברים בהם היו מעורבים מעל 5000 עכברים, מתוכם 298 שפיתחו סרטן, ואת מסקנתה שהרגישות לחלות בסרטן עוברת בתורשה ושההדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה.[8][10] סליי הקדישה את כל המשך הקריירה האקדמית שלה לכיוון המחקר הזה.
בשנת 1919 נבחרה סליי להיות מנהלת מעבדת הסרטן באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1922 הועלתה בדרגה למרצה בכירה וקיבלה דרגת פרופסור חבר ב - 1926. שבועון הטיים פרסם לפחות חמישה מאמרים אודות סליי והישגיה בין השנים 1928 ו-1937. היא פרשה בשנת 1945 כפרופסור אמריטוס (אנ') לפתולוגיה. אמונתה כי רגישות לסרטן הוא תכונה רצסיבית שניתן למנוע את המחלה באמצעות רבייה מבוקרת גרמה להתנגשויות עם מדענים עמיתים, כולל סי. סי. ליטל (אנ').[3][9]
סליי הייתה מסורה לעבודתה ומסורה להפליא לעכבריה. היא לא סמכה על עוזריה במעבדה שיטפלו בעכברים כראוי, ולכן כשהיא השתתפה בכנסים היא הביאה את העכברים שלה אתה לשם וכשנסעה לקליפורניה לבקר את אמה החולה, היא שכרה קרון רכבת ולקחה את העכברים שלה אתה.[11] לפעמים היא נאלצה להשתמש בכספי הכיס שלה כדי לקנות את מה שהיא החשיבה כמזון ראוי לעכברים, ואם הזמנים היו קשים במיוחד, היא דילגה לפעמים על הארוחות שלה כדי להבטיח שתוכל להאכיל את העכברים שלה.[5] סליי עבדה פעם רצוף במשך עשרים ושש שנים ללא חופשה כיוון שלא ששה להשאיר את עכבריה לטיפול עוזריה. היא מעולם לא נישאה ובילתה את השנים שלאחר פרישתה בבדיקת נתונים ממחקריה. היא מתה מהתקף לב בשנת 1954 ונקברה בבית העלמין אוק וודס (אנ') שבשיקגו. החדשות על פטירתה הוצגו בעמוד הראשון של העיתון שיקגו טריביון.[12]
את תרומתה של מוד סליי סיכמה קתרין מוהלנקאמפ בסיום כתבתה על סליי:
... מאז מותה זוקפים לזכותה מילוי תפקיד מרכזי בהפרכת השערת ההידבקות ותרומה משמעותית בפתיחת תחום המחקר הגנטי של מחלת הסרטן. אך ייתכן שיזכרו אותה בעיקר בזכות נחישותה לחיות, בדבקות ובאופן שאינו מתנצל, בשירות המחקר המדעי. כפי שכתבה בעצמה: ”אדום החזה אינו מחכה / לשאול אם אתה אוהב את שירו; / הוא שר כי הוא חייב.”
שירה
מלבד היותה מדענית פורה ומסורה, מצאה סליי זמן לפרסם שני כרכי שירה נפרדים הכוללים כ-700 שירים[11][13]
- שירים ונחמה (Songs and Solaces) משנת 1934[14]
- אני ברוח, סימפוניה מס '. 1, ושירים מינוריים (I in the Wind, Symphony no. 1, and minor songs) משנת 1936[15]
לקריאה נוספת
- J. J. McCoy The cancer lady: Maud Slye and her heredity studies, Nashville : T. Nelson, 1977
- Notable American women : the modern period : a biographical dictionary פרק על סליי - עמודים 651 - 654[8]
- The Remarkable Lives of 100 Women Healers and Scientists פרק על סליי - מעמוד 186
קישורים חיצוניים
- Nobel Laureate Spotlight: Maud Slye, cancer pathologist מאמר על מוד סליי והיותה מועמדת לקבלת פרס נובל ב-The Scientista Foundation משנת 2014 עם כותרת משנה: Meet Maud Slye, the first in our series on women who were nominated for the Nobel Prize but never won
- Women Win Honors in Science ציון הישגיה של סליי בתוספת תמונתה במגזין Modern Mechanix משנת 1936 שם נכתב:”Dr. Maud Slye of the University of Chicago, above, soon will publish her conclusions regarding the inheritance of cancer based upon the breeding of 130,000 mice in the past 25 years.”
- (Slye, Maud (1869–1954 ערך על מוד סליי ב Encyclopedia.com
- חמישה מאמרים הקשורים לעבודתה של מוד סליי בכתב העת טיים:
- Dr. Maude Slye Looking at Mice with Magnifying Glass תמונתה של סליי ב- Getty Images בתוספת התיאור: ” Maud Slye, distinguished University of Chicago scientist and famous for cancer research, has performed 140,000 autopsies on mice. A lot of writing and figuring is involved in her thousands of experiments ”
- מוד סליי תמונה ותאור מאת Smithsonian Institution ב Flickr
- מוד סליי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Guide to the Maud Slye Papers 1910s-1930s, University of Chicago Library, ״מוד סליי נולדה במיניאפוליס בשנת 1869. מקורות רבים שפורסמו מציגים את תאריך הלידה שלה בתאריך 8 בפברואר 1879, אך מרשומי מפקד האוכלוסין האמריקני עולה כי היא נולדה בשנת 1869; אחת ההשערות לגבי תאריך הלידה המאוחר מניחה שתאריך הלידה שונה כדי להימנע מפרישת חובה לגימלאות...״, (2009)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Slye, Maud (1869–1954), encyclopedia.com, May 09 2020
- ^ 3.0 3.1 Neil Gale, Ph.D., Maud Slye, M.D., 1923 Nobel Laureate. (1869–1954), The Digital Research Library of Illinois History Journal, 2017
- ^ Autumn Stanley (1995). Mothers and daughters of invention: notes for a revised history of technology. Rutgers University Press. p. 562. ISBN 0-8135-2197-1.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Nobel Laureate Spotlight: Maud Slye, cancer pathologist - Meet Maud Slye, the first in our series on women who were nominated for the Nobel Prize but never won, http://www.scientistafoundation.com, 2014
- ^ Madge Thurlow Macklin, Inheritance in Cancer: A Note on the Work of Maud Slye, The Canadian Medical Association Journal, 9 16, "With no other artificial measures other than the choice of appropriate mates (those known to carry the recessive factor for abnormal tissue growth), she can change what has been for generations an apparently cancer-free strain of mice into a strain in which every mouse develops the disease", 1926, עמ' 1119-20.
- ^ Nomination Database - Nomination for Nobel Prize in Physiology or Medicine, Nominations for the Nobel Prizes- Nomination Archive, 1923
- ^ 8.0 8.1 8.2 Barbara Sicherman, Carol Hurd Green (ע), מוד סלי, Notable American Women: The Modern Period : a Biographical Dictionary, Harvard University Press, 1980, עמ' עמ: 654 - 651
- ^ 9.0 9.1
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , MEDICINE: Mouse Matching, TIME, נובמבר 1936 - ^ 10.0 10.1 Slye, Maud. (1913). The incidence and inheritability of spontaneous cancer in mice. Journal of Cancer Research and Clinical Oncology. 13(3): 500-504.
- ^ 11.0 11.1 11.2 Author Katherine Muhlenkamp, Storm driven - Researcher Maud Slye’s (EX 1899) contentious career helped open the field of cancer genetics, The University of Chicago Magazine, 3 112, 2014
- ^ Editor. (18 September 1954). Maud Slye, 75, Noted Cancer Expert, Dies. Chicago Daily Tribune. Chicago, Illinois. 113(224): Front Page.
- ^ Editor. (2009). Slye, Maud. Papers. Special Collections Research Center. University of Chicago Library. Chicago, Illinois.
- ^ Slye, Maud. (1934). Songs and Solaces. The Stratford Company. Boston, Massachusetts. 416 pages.
- ^ Slye, Maud. Cuts by Maud Henrichs. (1936). I in the Wind, Symphony no. 1, and minor songs. The Stratford Company. Boston, Massachusetts. 397 pages.
