מוזאיון
מוזאיון (ביוונית: Μουσεῖον) הוא השם שניתן במיתולוגיה היוונית, למקדש שנבנה לתשע המוזות שהיו אלות היצירה, האמנויות והמדעים, פטרוניות תחומי המחול, המוזיקה, ההיסטוריה, הספרות, המחזאות והאסטרונומיה ותפקידו היה להעניק השראה ליוצרים השונים, בעיקר למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים היווניים, המוזאיון היה אחד מן המקדשים החשובים ביותר לתשע האלות והוא נבנה בסביבות שנת 295 לפנה"ס באלכסנדריה שבמצרים יחד עם הספרייה הגדולה של אלכסנדריה תחת שלטונו של תלמי הראשון. המוזיאון, שבו מרוכזים כיום יצירות אמנות ושכיות חמדה, היה בראשיתו, כפי ששמו מרמז, מקדש למוזות.
בימי קדם, לפני שהאמן - בין אם הוא מלחין, משורר או פילוסוף - היה מתחיל לחבר יצירה חדשה, הוא היה פונה אל המוזות ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. יצירות קלאסיות רבות, דוגמת "האודיסיאה" של הומרוס ו"תיאוגוניה" של הסיודוס ואף יצירות מודרניות יותר, כגון "התופת" של דנטה, פותחות בבקשת עזרה מהמוזות ובמילות שבח והודיה להן. עד היום המילה "מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.
היסטוריה
בשנת 331 לפנה"ס החליט אלכסנדר מוקדון על הקמת עיר לחופי הים התיכון. המקום שנבחר היה כפר דייגים קטן בשם רקוֹטיִס ושמה של העיר החדשה היה "אלכסנדריה" על שמו של מי שחולל במעשׂיו את האימפריה ההלניסטית ומי ששלט מעתה במצרים, אלכסנדר הגדול. בשנת 305 לפנה"ס, לאחר מותו של אלכסנדר ובמהלך מלחמות הדיאדוכים שבאו בעקבותיו, פוצלה האימפריה למספר ממלכות ונולדה הממלכה התלמיית במצרים. עיר הבירה של השושלת התלמית נבחרה להיות אלכסנדריה והיא נותרה כך עד סיום השלטון התלמי במצרים בשנת 30 לפנה"ס.
עם התפרקותה של ממלכת אלכסנדר התעוררה תחרות בין הממלכות היורשות, לצד צורך בבנייה פנימית של אותן ממלכות. אלכסנדר אמנם כבש ואיחד חלקים נרחבים מאגן הים התיכון המזרחי, ועד מרכז אסיה וצפון-מערב הודו, אך עתה תפקיד בניית המדינות דרך הערכים היווניים נותר בידי ממשיכי דרכו. מצרים התלמיית הייתה העשירה והמגובשת בין הממלכות היורשות, ועם עלייתו של תלמי הראשון החל תהליך בניית הממלכה ובמרכזה עיר הבירה אלכסנדריה.[1]
כדי להתאים את העיר החדשה לאמות המידה הגבוהות ביותר של העולם היווני, הוקם בעיר המוזאיון[2] שהיה מרכז למידה, אומנויות ומחקר ושימש כמקדש למוזות. בתוך מוסד המוזאיון, הוקמה גם הספרייה שהייתה ארכיון למגילות וכרכים של ידע וכתבים אשר מצאו את דרכם לאלכסנדריה. הקמת הספרייה מיוחסת לתקופתו של המלך תלמי הראשון, וזאת משום שמי שנחשב למייסד הספרייה, דמטריוס מפלרום (350 - 280 לפנה"ס), פעל ובנה באלכסנדרייה בתקופתו של תלמי הראשון מהגעתו לאלכסנדריה בשנת 297 לפנה"ס עד לעלייתו של תלמי השני בשנת 283 לפנה"ס, כאשר נאסר והוגלה מהעיר.
חורבן
- שריפת הספינות בנמל על ידי יוליוס קיסר - בשנים 48–47 לפנה"ס, הגן יוליוס קיסר יחד עם כוח רומאי, על מתחם הארמון במרכז העיר כנגד כוחותיו של תלמי ה-13. האירועים שהובילו לכך היו הכתרת קלאופטרה השביעית כמלכת מצרים וגירוש תלמי מהעיר. במשך מספר חודשים מתחם הארמון היה זירת קרבות מכיוון הים והיבשה של כוחות מצריים תומכי תלמי, בתחילת שנת 47 הגיעה תגבורת רומית של כ-20,000 חיילים שאפשרה ליוליוס לצאת מהמצור ולהילחם כנגד תלמי בקרב הנילוס, שם הובס תלמי.[3] כחלק מהלחימה, הציתו כוחותיו של יוליוס את הספינות המצריות ולדעת חוקרים מסוימים דבר זה גרם לאש להתפשט מהנמל למוזאיון הסמוך וכך חרב גם אוסף הספרים של הספרייה.
- ונדליזם ופרעות של הנוצרים - בשנת 391 תקף המון מוסת של נוצרים את המקדש כיוון שראו במדע ובפילוסופיה משום איום על קודשי הנצרות. במהלך הפרעות ככל הנראה הוחרב הסרפיאון, שהיה מקום משכנה של "ספריית-הבת". קיימת טענה כי גם הספרייה כחלק מהמקדש הוחרבה במהלך פרעות אלו, אם כי נראה כי מעט חוקרים תומכים בטענה זו.[4]
- הכיבוש המוסלמי - בשנת 641 כבש צבא האימפריה המוסלמית את אלכסנדריה, זאת לאחר מצור בן שישה חודשים. לאחר הכיבוש היו ניסיונות בודדים בשנים 645 ו-654 לשחרור העיר על ידי הביזנטים, אך אלו כשלו והעיר כמו גם מצרים עצמה נשארו חלק מהאימפריה המוסלמית. בהנחה שהמוזאיון שרד עד שנה זו (כלומר מעל 900 שנים), קיימת טענה כי המוזאיון והספרייה שבתוכו הוחרבו מיד עם הכיבוש[5].
כיום אנו לא יודעים בוודאות מה עלה בגורל המוזאיון, ישנם כפי שנכתב מספר תאוריות והוויכוח בקרב החוקרים השונים ממשיך עד היום. ניתן לומר שהוויכוח על גורל המוזאיון והספרייה הציג אידאולוגיות שונות. כך היו אלו שתמכו בתאוריית ההרס תחת הכיבוש המוסלמי ומולם היו שטענו שהנוצרים הרסו את המוזאיון, וויכוח בעל אופי "מזרח מול מערב" על אודות הרס אחד מהישגי ההשכלה הגדולים של העת העתיקה.
ראו גם
הערות שוליים
