מוזיאון הפיהרר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מוזיאון הפיהרר
מידע כללי
מייסדים אדולף היטלר
הקמה ובנייה
אדריכל רודריק פיק
גשר ניבלונגן, החלק היחיד בתוכנית שאכן יצא לפועל

מוזיאון הפיהררגרמנית: Führermuseum) שכונה גם "גלריית האמנות של לינץ", היה מוזיאון לאומנות שמעולם לא מומש. המוזיאון תוכנן על ידי קנצלר גרמניה והפיהרר, אדולף היטלר. היטלר תכנן להקים את המוזיאון בעיר האוסטרית, לינץ שהייתה לא רחוקה מעיר הולדתו, בראונאו אם אין. המוזיאו היה אמור להציג מבחר של אומנות שהחורמו או נגנבו על ידי הנאצים מרחבי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה.

מרכז התרבות היה אמור להיות חלק מתוכנית כוללת ורחבת היקף לשיפוץ לינץ שבסופה תהפוך העיר לבירת התרבות של גרמניה הנאצית ולהוות אחד ממרכזי האומנות הגודלים באירופה שאף תאפיל על הבירה האוסטרית, וינה ממנה סלד היטלר באופן אישי הן בגלל ההשפעה היהודית עליה והן בגלל העובדה שלא התקבל לאקדמיה לאמנות של העיר. כמו כן היטלר גם רצה להפוך את העיר ליותר יפה מבודפשט וזאת על מנת שהעיר תהיה היפה ביותר על גדות נהר הדנובה[1]. מועד ההשלמה הצפוי של הפרויקט היה 1950, אך בנייתו של המרכז לא הושלמה מעולם, מעשה החלק היחיד שהוקם היה גשר ניבלונגן[2].

המוזיאון תוכנן לאכלס כ-16 מיליון יצירות אמנות וזאת בעזרת מבנה שהיה אמור להיות באורך של כ-1,100 מטר[3]. חלק גדול מהאוספים שתוכננו לאכלס את המוזיאון הוברחו על ידי הנאצים עם התקדמות בעלות הברית לכיוון אוסטריה והוחלט להחביאם בכל מיני מקומות מסתור, רק חלק מהאוספים נמצאו וזאת מספר שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה[4].

רקע

להיטלר היה תכנון להרחיב ולפתח את העיר לינץ, ככה שתכלול בין היתר בית עירייה חדש, מטה חדש של המפלגה הנאצית, תחנת רכבת חדשה, אצטדיון, פלנטריום, אוניברסיטה טכנית, מרכז קהילתי, 2 מגדלים חדשים (אחד מהם אף היה אמרו להיות עם קריון), מאוזוליאום לזכר הוריו של היטלר. מרכז התרבות שהיה אמור לקום כונה "מרכז התרבות האירופי" והתכנון היה שבמרכז יוקמו אולם קונצטרים, בית אופרה, קטלנוע, תיאטרון, מלון על שם היטלר ואף ספרייה שתכיל למעלה מ-250,000 ספרים[5][6].

היסטוריה ועיצוב

כבר ב-1925 תכנן היטלר להקים "גלריה גרמנית לאומית" בברלין[7] בהנהלתו. היטלר, תכנן את המוזיאון במספר סקיצות שונות, רובן הושפעו ממוזיאון הקייזר פרידריך. היטלר תכנן מוזיאון עם שיכלול שני מבנים, הראשון עם 28 חדרים בהם יהיו יצירות אומנות והשני יכלול 32 חדרים שיוקשטו גם הם, ביצירות אומנות. היטלר ציין איפה ייתלו היצירות של האמנים האהובים עליו ביותר מהמאה ה-19 (היטלר אהב במיוחד את הציירים והאמנים קרל שפיצווג, אנסלם פוירבך, פרנץ פון שטוק, פרנץ פון דפרגר)[8]. כמו כן, היטלר רצה גם לכלול במוזיאון חמישה חדרים לציוריו אדולף פון מנצל ושלושה חדרים לכל אחד מהציירים אותם הגדיר היטלר כאנשי "האומנות הארית" (מוריץ פון שווינד וארנולד בוקלין). אנשים נוספים שהיטלר רצה שהמוזיאון יקושט בציוריהם היו אנטון פון ורנר, קרל רוטמן, וילהלם טריבנר, פריץ פון אוהדה, קארל פון פילוטי, הנס פון מארי, פטר פון קורנליוס, וילהלם לייבל ועוד מספר אומנים. בחירות אלו שיקפו את טעמו של היטלר באותה תקופה, שהייתה העדפה ברורה לציירים רומנטיים גרמניים מהמאה ה-19.

לאחר סיפוח אוסטריה, הרגיש היטלר כי המוזיאון החלומי שלו אינו נמצא באף אחת מערי גרמניה ודווקא לטש את עיניו לעיר הולדתו, לינץ שבאוסטריה. היטלר אף דיבר על תוכניותיו עם מנהל המוזיאון הפרובינציאלי המקומי, תיאודור קרשנר בעת שביקר בלינץ[9].

לאחר טיול ממלכתי רשמי שערך היטלר ברומא, פירנצה ונאפולי היה היטלר המום אך הרגיש מאותגר מ"העושר של המוזיאונים האיטלקיים"[10]. בשל חשש זה החליט היטלר שמוזיאון החלומות שלו יהיה "המוזיאון הגדול ביותר בעולם" ושיציע את מיטב האומנות האירפאית. הוא חשב כי מיטב יצירות האומנות הגרמנים יתאימו להגלריה הלאומית בברלין אך מיטב היצירות של העולם הים-תיכוני, במיוחד אלו מהמאה ה-19 יהיו במוזיאון החדש שתכנן בלינץ.

בסתיו 1940, החליט היטלר שהאדריכל והנאצי האדוק, הרמן גיזלר יהיה האחראי על הקמתה מחדש של לינץ כחלק מהפרויקט להקמת חמשת ערי הפיהררסטאד (אנ') ("ערי הפיהרר") שאם היו מתמששים, היו מהווים פרויקטים לשיפוץ והרחבה של ערים מרכזיות בגרמניה (ברלין, המבורג, נירנברג, מינכן ולינץ)[11].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוזיאון הפיהרר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Hitler, Adolf (2000). Bormann, Martin (ed.). Hitler's Table Talk 1941–1944. trans. Cameron, Norman; Stevens, R.H. (3rd ed.). Enigma Books. pp. 445–446. ISBN 1-929631-05-7.
  2. ^ "The Führer’s prerogative and the planned Führer Museum in Linz" Art Database of the National Fund of the Republic of Austria for Victims of National Socialism website
  3. ^ ynet, לינץ בוחרת את היטלר, באתר ynet, 4 בינואר 2009
  4. ^ דני שדה, ביקור בבירת התרבות של היטלר, באתר ynet, 16 בפברואר 2009
  5. ^ Spotts (2002) p. 213
  6. ^ Bell, Bethany (3 בנובמבר 2008), "Hitler's Austrian 'culture capital'", BBC News, נבדק ב-13 בדצמבר 2008 {{citation}}: (עזרה)
  7. ^ Spotts (2002), p. 187
  8. ^ Fest, Joachim and Bullock, Michael (trans.) The Face of the Third Reich. New York: Penguin Books, 1979. p. 97 & p. 543 n.19 מסת"ב 978-0201407143. Originally published 1970;
  9. ^ Spotts (2002), pp. 188–89
  10. ^ Fest (1975), pp. 530–531
  11. ^ Spotts (2002), p. 332
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0