נירנברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Nürnberg
טירת נירנברג על רקע העיר העתיקה
טירת נירנברג על רקע העיר העתיקה
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
מדינה בוואריהבוואריה בוואריה
מחוז פרנקוניה תיכונה
ראש העיר מרקוס קוניג
שטח 186.38 קמ"ר
גובה 302 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 500,000 (2023)
 ‑ צפיפות 2,683 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות 49°27′00″N 11°05′00″E / 49.45°N 11.0833333333333°E / 49.45; 11.0833333333333
אזור זמן UTC +1
www.nuernberg.de

נִירְנְבֶּרְג (גרמנית: Nürnberg, להאזנה (מידעעזרה), פרנקונית: Nämberch, "נֶמבֶּרְך") היא העיר השנייה בגודלה בבוואריה שבגרמניה אחרי מינכן, והעיר ה-14 בגודלה בגרמניה. נכון לשנת 2023 מתגוררים בעיר כחצי מיליון איש.

במרחק קילומטרים ספורים מנירנברג שוכנות שתי ערים בעלות כ-100 אלף תושבים כל אחת: ארלנגן (Erlangen) ופירט (Fürth). שלוש ערים אלו וכן כמה יישובים נוספים מהווים מטרופולין רשמית בגרמניה, עם כ-2.5 מיליון תושבים. נירנברג היא בירתו של האזור הגאוגרפי פרנקוניה. שטחה של העיר הוא 186 קמ"ר.

היסטוריה

בשיא ימי הביניים

האזכור הראשון לקיומה של העיר נירנברג הוא בשנת 1050 לספירה, כאשר ידוע כי היא הייתה קיימת עוד לפחות כעשר שנים קודם לכן עקב היות קיומה של טירת נירנברג במקום. ככלל, ההיסטוריה של העיר נירנברג כולה שלובה בהיסטוריה של הטירה שנמצאת בליבה.[1] רק מעט יחסית ידוע אודות הקמתה של נירנברג, בגלל שתי שריפות גדולות, בשנים 1348 ו-1545, שפגעו במסמכים בנושא.[2] עם זאת אכן ידוע כי בשנת 1219 העיר אף השיגה תואר אימפריאלי וזכויות יתר על ידי הקיסר פרידריך השני.[1][3] לקראת סוף המאה ה-13 נירנברג נהפכה לעיר בפני עצמה שכללה בתוכה אזורי מלאכה ואמנות ואף משכה בני אצולה אליה במקום להיות עיר-מבצר בלבד.[1] על אף מיקומה, אשר לא היה קרוב לנהר גדול או לים כלשהו, נירנברג הפכה לעיר חשובה מאוד מבחינת מסחר ומלאכה בימי הביניים. בשנת 1356 אף נבחרה נירנברג להיות משכן האסיפות שיצרו בסופו של דבר בבולת הזהב של 1356. בתקופה זו אף נבנתה בעיר הכיכר הראשית הקרויה Hauptmarkt בגרמנית. כיכר זו מכילה את אחת מסמליה של העיר והיא קתדרלת גבירתנו ("פראונקירכה" בגרמנית-frauenkirche) ואת המזרקה המפורסמת של נירנברג. הכיכר מכילה אף את בניין העירייה הישן שנבנה באותה העת נוסף לכך. נוסף לכך מתקופתו של זיגיסמונד נשמר בעיר אוצר הכתר של האימפריה הרומית ה"קדושה" כולה. הזמן שלצד תקופתו של הקיסר זיגיסמונד וזמן שלטונו עצמו היו לשיא חדש לגמרי בנירנברג כאשר מגדולי הדמויות המזוהות ביותר איתה חיו.[דרושה הבהרה][3] בשנת 1500 עמדה אוכלוסיית העיר על כ-25,000 תושבים או כ-40,000 תושבים (משתנה על פי הערכות שונות[4][5][6][7]) והייתה בכך אחת הערים הגדולות בשטחים שהיום מהווים את גרמניה (ערים אחרות דוגמת לונדון עם 50,000 התושבים היו גדולות יותר וכך גם פריז עם 200,000 ונאפולי עם 230,000 אך הערים בשטחי גרמניה המודרנית נהגו להיות קטנות יותר). נירנברג הייתה מצוידת אז כבר בחומה גדולה ומרשימה. כך גם הסוחרים ששפעו בעיר סחרו בעיקר עם ערים זרות, שריכוזן היה בעיקר באיטליה של ימנו אך גם במקומות נוספים כגון בארצות השפלה.[5] המיקום של נירנברג, שהוביל אותה להתפתחות עצומה מבחינה מסחרית לאותה התקופה הוא זה שגרם לפריחתה התרבותית והאמנותית באימפריה. יש לציין כי המסחר בנירנברג היה משמעותי וגדול בשיאו עד אשר פתיחת הנתיב המסחרי בין אירופה והודו.[8] היא גם משכה אליה תשומת לב רבה ממנהיגים אימפריאליים דוגמת פרידריך ברברוסה אשר באופן מחזורי בחר בנירנברג כמקום איסוף האסיפות האימפריאליות החשובות והגדולות ביותר (הדיאט). כך גם בשנת 1219 למשל, נתן פרידריך השני מקום ייחודי לעיר כאשר הוא מגדיל בהרבה את חופש העיר (אך עם זאת לא לחלוטין) משלטון הבורגרב (מושל העיר).[9]בשנת 1420 התחוללה שרפה מכוונת בטירת נירנברג (כחלק ממלחמת הירושה הבווארית) כאשר טירת הבורגרב נהרסת ובאופן סימבולי מסמלת את התקרבות קיומו של תפקיד זה בעיר (טירת הבורגרב הוחלפה נוסף לכל באורוות המלכותיות ולא שוקמה מחדש).[10]

נירנברג בתקופת הרנסאנס

ציירים ידועי שם בתקופת הרנסאנס ובהם אלברכט דירר אך גם רבים אחרים חיו בנירנברג. כך למשל פעלו בעיר ציירים נוספים כמו הנס פון קולמבאך (Kulmbach), הנס שויפלאיין (Schäufelein) גאורג פנס (Georg Pencz) והאחים זבאלד וברטל בהאם (Beham) שהיו למעשה לעוקבים מבחינה אמנותית אחריו והיו גם לאוהדיו. בין רשימת הפסלים ניתן למנות גם את אדם קראפט (Adam Kraft), פייט שטוס (Veit Stoss) ומשפחת פישר (Vischer). כך גם נמנו פטר פלטנר (Peter Flötner), הנס פצולדט (Hans Petzoldt) מלקיור באייר (Melchior Baier) ויוסט אמאן (Jost Amman) ואף הנפח ונצל יאמניצר (Wenzel Jamnitzer). בין רשימת המלחינים ניתן למנות את קונרד פאומן, הנס ליאו האסלר, דויד שדליך, האחים יוהאן ופיליפ קריגר, אדם קריגר, יוהאן שטאדן ובנו זיגמונד תאופיל שטאדן, יוהאן ארסמוס קינדרמן, היינריך שוומר, גאורג קספר וקר ויוהאן פכלבל בעל הקאנון המפורסם שלו, מהנודעות שביצירות מוזיקת הבארוק בעולם כולו. למעשה כמות כל כך מרשימה כפי זו של אמנים מרכזיים הפכה את נירנברג לעיר הגרמנית בעלת כמות האמנים הגדולה ביותר במאות ה-16 וה-17, מה שכונה "אסכולת נירנברג".[4]

ההמצאה החשובה ביותר שנוצרה בנירנברג היא הגלובוס של מרטין בהיים שהיה לראשון בהיסטוריה שהציג את כדור הארץ בצורה כדורית שכזאת. חומות העיר היו לחשובות מאוד כאשר הורחבו שלוש פעמים. בפעם השלישית שחומת העיר עברה הרחבה הייתה זאת בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית בה העיר חולקה לשני צדדים- הצד הלותרני (שהיה לרוב תושבי העיר), והצד הקתולי.[8]

תחת שלטון גרמניה הנאצית

נירנברג הייתה עיר מרכזית לשלטון גרמניה הנאצית. בעיר נבנה אתר הכינוסים של המפלגה הנאצית, בו נערכו כינוסי המפלגה הנאצית בין השנים 19331938. האתר תוכנן על ידי האדריכל אלברט שפר. בדומה לפרויקטים אחרים המאפיינים את האדריכלות הנאצית, גם כאן מדובר על פרויקט מגלומני המגמד את הפרט ומאדיר את המפלגה והמדינה, באמצעות יצירת מבנים בעלי קנה מידה בלתי אנושי.

בוועידת המפלגה הנאצית השנתית שהתכנסה בעיר בשנת 1935, נחקקו חוקי נירנברג, שהיו חוקי גזע אנטישמיים אשר הגדירו מיהו אזרח גרמני לפי מוצאו, שללו את זכויות האזרח מכל מי שאינו עונה להגדרה זו, והפלו את יהודי גרמניה, ובהמשך את היהודים במקומות אותם כבשה גרמניה.

עם ניצחון בנות הברית במלחמת העולם השנייה, נבחרה נירברג למקום המשפט של פושעי המלחמה העיקריים, ונערכו בה משפטי נירנברג. הסיבות לבחירת המקום היו שונות, ביניהן סמליותה למשטר הנאצי והעובדה כי בה נחקקו חוקי נירברג. לאחר המשפט של כ-200 פושעי המלחמה העיקריים, התקיימו בעיר בשנים 19461949 משפטי נירנברג הנוספים.

לאחר המלחמה

נירנברג היא מהיחידות שבערי גרמניה שאוכלוסייתן בשנים האחרונות נמצאת במגמת עלייה. ב-1972 הגיעה העיר לשיא של 515,000 תושבים, ומאז חלה ירידה מתונה. מאז שנת 2000 עולה אוכלוסיית העיר באופן רציף. בנירנברג אוניברסיטה בגודל בינוני (25,000 סטודנטים) המשותפת לה ולעיר השכנה ארלנגן. האוניברסיטה נוסדה ב-1742 ושבע מתוך תשע הפקולטות שלה נמצאות בארלנגן.

כ-18% מתושבי נירנברג אינם בעלי אזרחות גרמנית; מתוכם כרבע הם בעלי אזרחות טורקית.

בנירנברג חיים כיום כמה אלפי יהודים, רובם הגדול יוצאי חבר המדינות לשעבר. רב העיר נירנברג כיום הוא הרב חיים אליעזר חיטריק, הפועל גם כשליח חב"ד משנת תשס"ד.

אתרים

נירנברג היא כיום עיר תיירותית, ומושכת אליה תיירים רבים. העיר העתיקה, אשר נחרבה כמעט כליל בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, שוחזרה באופן קפדני. בקצה הצפוני של העיר העתיקה נמצאת טירת נירנברג המהווה את אחד מסמלי העיר. בעיר העתיקה כנסיות רבות ומפוארות השוכנות במרחק זעום האחת מהשנייה. העיר העתיקה מוקפת חומה, העומדת כמעט בשלמותה. בנירנברג שלושה-עשר מוזיאונים; "המוזיאון הלאומי הגרמאני", המצוי בתחומי העיר העתיקה, מציג בעיקר אמנות מודרנית ומהווה את מוזיאון האמנות הגדול בגרמניה. שני בניינים מפוארים השוכנים מחוץ לעיר העתיקה, בצד הדרומי של החומות, הם בניין תחנת הרכבת המרכזית ובניין האופרה.

הצייר אלברכט דירר הוא האדם הידוע ביותר שנולד בנירנברג (בשנת 1471). בית הולדתו בעיר העתיקה מהווה אתר תיירות מרכזי. אתר מרכזי נוסף בעיר היא כנסיית לורנץ הקדוש-אחת משלוש הכנסיות הראשיות המזוהות עם נירנברג.

בית אלברכט דירר

אלברכט דירר, אשר התגורר בעיר, חי בבית בסמוך לטירה אשר נבנה בשנות העשרים של המאה ה-15 (סביבות 1420).[11] הבית נפגע במהלך ההפצצות על נירנברג במלחמת העולם השנייה, אך שופץ וכיום משמש כמוזיאון לזכרו.

יהדות נירנברג

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – יהדות נירנברג, ישיבת נירנברג
איור היסטורי של נהר הפגניץ (מסביבות שנת 1700) העובר במרכז העיר והמתא את בית החולים ברקע ואת אחד הגשרים העיקריים בעיר

האזכור הרשמי הראשון ליהדות רשמית המתקיימת בעיר נירנברג היה בשנת 1182. עם זאת ידוע כי הייתה בריחה של יהודים מחבל הריין אל העיר עוד בשנת 1146. כבר במאה ה-13 הייתה קהילה יהודית גדולה, דבר הנוכח גם בבנייתו של בית כנסת עוד בשנת 1296. ידוע כי פרעות רינדפלייש שפרצו גם בנירנברג בשנת 1300 וגרמו על פי הנתונים הידועים כיום למותם של 728 יהודים. אזכור נוסף של יהודים בנירנברג הוא משנת 1303 כאשר עשר שנים מאוחר יותר, לצד שנת 1313, היינריך השביעי נתן ליהודים מרובים אפשרות להתיישבות בעיר. לאחר כשנתיים, בסביבות שנת 1315, לודוויג הבווארי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הותיר למנהלי העיר להרוס את הבתים אשר שיקמו היהודים. נוסף על כך בשנת 1322 יהודים רבים ורכושם הועברו לידיו של הבורגרב של נירנברג-פרידריך הרביעי. בשנת 1331 הוא אף הבטיח לצדד בהגנת היהודים תמורת סכום של כ-400 פלורינים כל שלוש שנים. לאחר מכן אף שאף ונתן להנהלת העיר לגבות מיסים ככל שיהודי העיר יוכלו לשלם תמורת הגנה זו.[12]

ערים תאומות

ערים תאומות

נירנברג היא עיר תאומה של הערים:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "Nurnberg | Germany". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-06-16.
  2. ^ Henry Wright, Nuremberg: A complete and practical Guide to all the Objects of Interest in the Town and copious and interesting Notices of its History by Henry Wright. With a Plan of the Town, Stein, 1870, עמ' 6
  3. ^ 3.0 3.1 History of Nuremberg, motherearthtravel.com
  4. ^ 4.0 4.1 Jeffrey Chipps Smith, introduction and Description, Nuremberg, a Renaissance City, 1500-1618, University of Texas Press, 1983
  5. ^ 5.0 5.1 Stephen Brockmann, Nuremberg: The Imaginary Capital, Camden House, 2006, עמ' 13
  6. ^ Nuremberg facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Nuremberg, www.encyclopedia.com (באנגלית)
  7. ^ 1632: Population of 17th Century Franconia, 1632.org (ארכיון)
  8. ^ 8.0 8.1 Johann Karl Lochner, The Lochner Family Chronicle, כרך 2, Lulu, עמ' 173
  9. ^ Walter Grezesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Vrlag, 2012, עמ' 21
  10. ^ Walter Grzesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Verlag, 2012, עמ' 24
  11. ^ Walter Grzesiek, Nürnberg: Experince Nuremberg, Elmar Hahn Verlag, 2012, עמ' 34
  12. ^ Nuremberg, www.jewishvirtuallibrary.org (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0