מופע אווירי
מופע אווירי (באנגלית: air show או airshow), או תצוגה אווירית, או יריד תעופה (באנגלית: air fair) או אייר טאטו (באנגלית: air tattoo), הוא אירוע ציבורי שבו מוצגים כלי טיס. לעיתים קרובות הוא כולל מופעי אווירובטיקה, ובלעדיהם הוא נקרא "מופע אווירי סטטי" או "תצוגה אווירית סטטית" שבה כלי הטיס עומדים בקרקע.
המופע האווירי הגדול ביותר מבחינת מספר המציגים וגודל שטח התצוגה היא הסלון האווירי בפריז, ואחריו הסלון האווירי בפארנבורו, כאשר תערוכת האוויר של דובאי והסלון האווירי בסינגפור תופסים את המקום השלישי. המופע האווירי הגדול ביותר מבחינת מספר המטוסים המשתתפים הוא EAA AirVenture Oshkosh, עם כ-10,000 מטוסים המשתתפים מדי שנה. התצוגה הצבאית הגדולה בעולם היא אייר טאטו הבין-לאומי המלכותי, המתקיים בבסיס RAF Fairford באנגליה.[1] לעומת זאת, FIDAE בבריגדה האווירית השנייה של חיל האוויר הצ'יליאני, ליד נמל התעופה הבין-לאומי ארטורו מרינו בניטס בסנטיאגו, צ'ילה, הוא יריד התעופה והחלל הגדול ביותר באמריקה הלטינית ובחצי הכדור הדרומי.[2]
מתווה
חלק מהתצוגות האוויריות מתקיימות כמיזם עסקי או כאירוע מסחרי שבו מקודמים מטוסים, מערכות אוויוניקה ושירותים אחרים ללקוחות פוטנציאליים. תצוגות אוויריות רבות מתקיימות לתמיכה בצדקות מקומיות, לאומיות או צבאיות. חברות אוויריות צבאיות מארגנות לעיתים תצוגות אוויריות בשדות תעופה צבאיים כתרגיל יחסי ציבור כדי להודות לקהילה המקומית, לקדם קריירות צבאיות ולהעלות את פרופיל הצבא.
עונות התצוגות האוויריות משתנות ברחבי העולם. בארצות הברית מתקיימת עונה ארוכה שנמשכת בדרך כלל ממרץ עד נובמבר, ומכסה את עונות האביב, הקיץ והסתיו. במדינות אחרות העונה לעיתים קצרה בהרבה. ביפן תצוגות אוויריות הן בדרך כלל אירועים המתקיימים בבסיסי כוח ההגנה העצמית האווירי של יפן באופן קבוע לאורך השנה. העונה באירופה מתחילה בדרך כלל בסוף אפריל או בתחילת מאי ומסתיימת באמצע אוקטובר. במזרח התיכון, אוסטרליה וניו זילנד האירועים מתקיימים בין ינואר למרץ. עם זאת, עבור מופעים רבים, "העונה החופשית" אינה תקופת חוסר פעילות; טייסים ומבצעים מנצלים זמן זה לתחזוקה ואימונים.
סוגי התצוגות מוגבלים על ידי מספר גורמים, כולל מזג האוויר ונראות. רוב רשויות התעופה מפרסמות כיום כללים והנחיות לגבי גבהי תצוגה מינימליים וקריטריונים לתנאים שונים. בנוסף למזג האוויר, על הטייסים והמארגנים לקחת בחשבון הגבלות מרחב אווירי מקומי. רוב המציגים יתכננו תצוגות "מלאות", "מתגלגלות" ו"שטוחות" עבור תנאי מזג אוויר ומרחב אווירי משתנים.
סוגי התצוגות משתנים מאוד. חלקם אירועים צבאיים בקנה מידה גדול עם תצוגות טיסה גדולות ותערוכות קרקעיות, בעוד שאחרים המתקיימים בשדות תעופה מקומיים קטנים עשויים לכלול רק שעה או שעתיים של טיסה עם מעט כיסאות בקרקע. תצוגות אוויריות מתקיימות לעיתים ביום או בלילה, כאשר האחרונות הופכות פופולריות יותר ויותר. תצוגות אוויריות מתקיימות לעיתים קרובות, אך לא תמיד, מעל שדות תעופה; חלקן התקיימו מעל שטחי אחוזות מפוארות או טירות ומעל הים בנופשי חוף.
המופע האווירי הבין-לאומי הציבורי הראשון, שבו הוצגו והוטסו סוגים רבים של מטוסים, היה Grande Semaine d'Aviation de la Champagne, שהתקיים בין 22 ל-29 באוגוסט 1909 בריימס. קדם לכך מה שעשוי להיות המפגש הראשון אי פעם של חובבים, בין 28 ביוני ל-19 ביולי באותה שנה בשדה התעופה בלה ברייל, ליד דואי.
אטרקציות
לפני מלחמת העולם השנייה, תצוגות אוויריות היו קשורות למרוצי אוויר למרחקים ארוכים, שלעיתים נמשכו ימים רבים וכיסו אלפי קילומטרים. בעוד שמרוצי האוויר של רינו ממשיכים מסורת זו, רוב התצוגות האוויריות כיום כוללות בעיקר סדרה של הדגמות אוויריות קצרות.
רוב התצוגות האוויריות כוללות מטוסי קרב, אקרובטיקה אווירית והדגמות של מטוסים צבאיים מודרניים, ותצוגות אוויריות רבות מציעות גם מגוון אטרקציות תעופתיות אחרות, כגון הליכה על כנפיים, מטוסים בשליטה מרחוק, שחרור מים/תערובת מכיבוי אש ממטוסי כיבוי, חילוצים מדומים של מסוקים וצניחה חופשית.
מטוסי אווירובטיקה מתמחים כוללים מנועי בוכנה חזקים, משקל קל ומשטחי שליטה גדולים, מה שהופך אותם למסוגלים לקצבי גלגול גבוהים ותאוצות גבוהות. טייס מיומן יוכל לטפס אנכית, לבצע פניות חדות מאוד, לגלגל את מטוסו קצה-על-קצה ולבצע תמרונים במהלך לולאות.
תצוגות אוויריות גדולות יותר עשויות להיות מובלות על ידי צוותי הדגמה של מטוסי סילון צבאיים, כגון בלו איינג'לס של חיל הים האמריקאי, ת'אנדרבירדס של חיל האוויר האמריקאי, סנובירדס של חיל האוויר המלכותי הקנדי, החיצים האדומים של חיל האוויר המלכותי הבריטי, ופטרול סוויס של חיל האוויר השווייצרי, בין רבים אחרים.
הדגמות צבאיות סולו, הידועות גם כהדגמות טקטיות, כוללות מטוס אחד. ההדגמה מתמקדת ביכולות של מטוסים צבאיים מודרניים. התצוגה תדגים בדרך כלל גלגולים קצרים מאוד (ולעיתים רועשים מאוד), מהירויות גבוהות, מהירויות גישה איטיות, וכן את היכולת לבצע פניות חדות במהירות, לטפס במהירות ולשלוט במדויק במגוון רחב של מהירויות. התמרונים כוללים גלגולי כנף, גלגולי חבית, גלגולי היסוס, קובני-8, פניות חדות, טיסה בזווית התקפה גבוהה, מעבר במהירות גבוהה, אימלמנים כפולים ונחיתות קצרות. הדגמות טקטיות עשויות לכלול שחרור פצצות מדומה, לעיתים עם פירוטכניקה על הקרקע להשפעה. מטוסים עם מאפיינים מיוחדים המעניקים להם יכולות ייחודיות יציגו לעיתים קרובות את אלה בהדגמות שלהם; לדוגמה, מטוסי קרב רוסיים עם הנעה וקטורית עשויים לבצע את תמרון הקוברה או את קולביט, בעוד שמטוסי המראה ונחיתה אנכית כמו הרייר עשויים להציג יכולות אנכיות כאלה או לבצע תמרונים מורכבים עימם. תצוגות אוויריות צבאיות מסוימות כוללות גם הדגמות של חימוש אווירי בתקיפה אווירית וסיוע אווירי קרוב, תוך שימוש בכדור סרק או בתחמושת חיה.
בטיחות
תצוגות אוויריות עשויות להוות סיכון מסוים לצופים ולטייסים. תאונות התרחשו, לעיתים עם אבדות רבות בנפש, כגון אסון התצוגה האווירית ברמשטיין (70 הרוגים) בגרמניה ואסון מופע האוויר של סקניליב (77 הרוגים) באוקראינה.
בעקבות תאונות אלה, רשויות התעופה ברחבי העולם קבעו כללים והנחיות עבור אלה שמנהלים ומשתתפים בתצוגות אוויריות. לדוגמה, לאחר התפרקות מטוס בתערוכת האוויר של פרנבורו ב-1952 (31 הרוגים), הוגדל המרחק בין התצוגה לצופים.[3] תצוגות אוויריות מפוקחות לעיתים קרובות על ידי רשויות תעופה כדי להבטיח נהלים בטוחים.
בממלכה המאוחדת, הרשויות המקומיות יצטרכו תחילה לאשר כל בקשה לאירוע שבו הציבור מורשה להשתתף. העדיפות הראשונה היא לארגן כיסוי ביטוחי ופרטים ניתן לקבל מהרשויות המקומיות. סיבוך נוסף הוא שפע של חקיקה בנוגע לבריאות ובטיחות, בפרט רצח תאגידי, שעלול להוביל לכך שמארגן האירוע יואשם בעבירה פלילית אם הביטוחים והערכות הסיכונים לא הושלמו במלואם זמן רב לפני האירוע.
כללים קובעים את המרחק מהקהל שבו מטוסים חייבים לטוס. אלה משתנים בהתאם לדירוג הטייס/צוות, סוג המטוס והאופן שבו המטוס מוטס. לדוגמה, מטוסים קלים ואיטיים יותר מורשים בדרך כלל לטוס קרוב יותר ונמוך יותר לקהל מאשר סוגים גדולים ומהירים יותר. כמו כן, מטוס קרב שטס ישר ובמישור יוכל לעשות זאת קרוב יותר ונמוך יותר לקהל מאשר אם הוא מבצע גלגול או לולאה.
טייסים יכולים לקבל אישורים לסוגים שונים של תצוגות (למשל, טיסת לימבו, אקרובטיקה בסיסית עד אקרובטיקה בלתי מוגבלת) ולגבהים בסיסיים מינימליים מעל הקרקע. כדי לקבל אישורים כאלה, הטייסים יצטרכו להוכיח לבוחן שהם יכולים לבצע בגבולות אלה מבלי לסכן את עצמם, את צוות הקרקע או את הצופים.
למרות כללי התצוגה וההנחיות, תאונות ממשיכות להתרחש. עם זאת, תאונות בתצוגות אוויריות הן נדירות, ובמקום שבו יש פיקוח הולם, לתצוגות אוויריות יש רשומות בטיחות מרשימות. מדי שנה, ארגונים כמו המועצה הבין-לאומית של תצוגות אוויריות והמועצה האירופית לתצוגות אוויריות נפגשים ודנים בנושאים שונים, כולל בטיחות בתצוגות אוויריות, שבהן מתקיימות דיונים על תאונות ושיעורים שנלמדו.[4]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תצוגת מופע אווירי
- המועצה הבין-לאומית לתערוכות אוויריות
- לוח שנה של איגוד המטוסים הניסויים
- אירועי מועדון רויאל אירו
- מופעי האוויר הקרובים של Flightglobal
- ת'אנדרבירדס של חיל האוויר האמריקאי (אורכב 20.10.2019 בארכיון Wayback Machine)
- ציפורי השלג של הכוחות הקנדיים
הערות שוליים
- ↑ 2017 Dubai Airshow Expected To Be Largest Yet | AIN, Aviation International News (באנגלית)
- ↑ Varitech, Airbus será el mayor expositor de la feria aeronáutica más grande de América Latina FIDAE 2022, Delphos Magazine, 2022-03-28 (ב־European Spanish)
- ↑ "1952: Dozens die in air show tragedy" (באנגלית בריטית). 1952-09-06. נבדק ב-2025-08-27.
- ↑ BWW News Desk, Cleveland National Air Show Awarded Prestigious Pinnacle Award, BroadwayWorld.com (באנגלית)
מופע אווירי41730827Q1070669