מזרח אפריקה הבריטית
.gif) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר |
פרוטקטורט (עד 1920) קולוניה בריטית |
| עיר בירה |
מומבסה (עד 1905) ניירובי מומבסה-4°03′S 39°40′E / 4.050°S 39.667°E ניירובי-1°17′S 36°49′E / 1.283°S 36.817°E |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אפריקה |
| העיר הגדולה ביותר | מומבסה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1886 |
| פירוק | הקמת מושבת קניה |
| תאריך | 1920 |
| ישות יורשת | מושבת קניה |
מזרח אפריקה הבריטית או הפרוטקטורט המזרח אפריקאי הוא שטח במזרח אפריקה, בין האוקיינוס ההודי לאוגנדה והשבר הסורי אפריקאי שהיה נתון בין 1886 ל-1920 תחת שלטון בריטניה כמדינת חסות. בין השנים 1920 ל-1964 היה האזור "מושבת הכתר של קניה" ומאז 1964 שוכנת באזור קניה העצמאית המודרנית.
היסטוריה
כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19 החלה התיישבות אירופית בשטח שבין מומבסה שעל חוף האוקיינוס ההודי להר קילימנג'רו, בחסות סולטאן זנזיבר. בשנת 1886 עודדה ממשלת בריטניה את איל הספנות הסקוטי ויליאם מקינון, שהיה בעל הסכמי סחר נרחבים עם סולטנות זנזיבר, לבסס תחום השפעה בריטי באזור. זאת במסגרת הסכמי ועידת ברלין ובמטרה להציב טריז בריטי כנגד השפעת האימפריה הגרמנית באפריקה. בשנת 1888 הקים מקינון את חברת מזרח אפריקה הבריטית לצורך ניהול האזור. שטח ההשפעה הבריטי השתרע ברצועת חוף משפך הנהר טנה לגבול מזרח אפריקה הגרמנית מדרום, כאשר בירתו היא העיר מומבסה. שטחי ההשפעה הבריטיים התרחבו לתוך פנים הארץ ועד שנות ה-90 של המאה ה-19 כללו חלק משטחי אוגנדה. שטח הספר הנידח בין קניה לאוגנדה הוצע לתנועה הציונית במסגרת "תוכנית אוגנדה" לצורך התיישבות יהודית.
בשנת 1895 החליף משרד החוץ של האימפריה הבריטית את חברת מזרח אפריקה בניהול ענייני האזור, שהפך רשמית לפרוטקטורט (מדינת חסות). בשנת 1902 עבר ניהול האזור למשרד המושבות, הורחב לכיוון פנים היבשת וכלל שטחים באוגנדה. משרד המושבות עודד התיישבות אירופאים ומהגרים מהודו הבריטית בפנים הארץ והעביר את הבירה ממומבסה לניירובי.
במהלך המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם הראשונה בין 1914 ל-1916 התחוללה מלחמת גבול בין כוחות בריטים לכוחות גרמניים באגם ויקטוריה ואגם טנגניקה במסגרת קרב אגם טנגניקה. לאחר המלחמה זכתה בריטניה במושבה טנגניקה, במסגרת חלוקת מושבותיה של גרמניה בחוזה ורסאי.
ב-23 ביולי 1920, הוכרזה מזרח אפריקה הבריטית כמושבת-כתר.
ההשפעה הבריטית באזור
בריטניה ביצעה באזור תהליך מודרניזציה מואץ והעבירה אליו אלפי מתיישבים לבנים והודים שהשתלטו על חלק הארי של אדמותיה הפוריות. המקומיים נדחקו לשטח מצומצם ונחות, שנתחם על פי החלוקה האתנית והחברתית של האוכלוסייה. הדומיננטיות הלבנה עוגנה בחוקי המדינה ובהגנת הכוחות המזוינים. בחיפוש אחר עבודה, עברו רבבות ילידים קנייתים לערים הצפופות ומוכות האבטלה, ובראשן ניירובי. משנת 1945 החלו בני שבט הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי בסדרה של שביתות ומעשי אלימות. שנה לאחר מכן קמה תנועת "האיחוד האפריקני של קניה" (KAU) בראשות ג'ומו קניאטה, שדרשה זכויות אזרחיות וביטול האפליה. ב-1952 פרץ מרד המאו מאו, שכלל פעולות טרור כנגד הלבנים ומשתפי פעולה שחורים. ב-1955 דוכא המרד, לאחר שעשרות אלפי מורדים נאסרו ומעל 13,500 אפריקנים נהרגו. זאת לעומת 32 לבנים בלבד.[1] במקביל לדיכוי המרד, החלה בריטניה לגבש חוקה חדשה שכללה רפורמות כלכליות וחברתיות, תוך ניסיון לאתר מנהיגות מתונה, שתוביל את קניה לאחר מתן העצמאות.
בשנת 1964 קיבלה קניה עצמאות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hyam, Ronald, "The Road to Decolonisation, 1918–1968", University of Cambridge, 2007. p. 188
