מחול אקספרסיוניסטי
מחול אקספרסיבי (בגרמנית: Ausdruckstanz)[1] הוא צורת ריקוד אמנותית שבמרכזה ההצגה האישית והאמנותית של רגשות. הוא הופיע כתנועת נגד לבלט הקלאסי בתחילת המאה ה־20 באירופה. הבלט המסורתי נתפס כמחמיר, מכני, וכבול לצורות קבועות ושגרתיות. לעיתים מכנים אותו גם "מחול מודרני" או (במיוחד בהקשר של תולדות המחול) "מחול חופשי", "מחול אקספרסיוניסטי"[1] או "מחול אמנותי חדש", ובארצות דוברות אנגלית גם "מחול גרמני". בשנת 2014, הוסיפה גרמניה את המחול המודרני, עם צורותיו הסגנוניות וצורות התיווך של תנועות ריקוד קצביות ואקספרסיביות, לרשימת "המורשת התרבותית הבלתי־מוחשית הגרמנית" כפי שהוגדר על ידי אמנת אונסק"ו לשמירה על מורשת תרבותית בלתי מוחשית. הריקוד האקספרסיוניסטי הגרמני קשור לתיאטרון מחול.[2]
היסטוריה
המחול האקספרסיוניסטי נוצר והתפתח על רקע מודרניזם, ויטליזם, אקספרסיוניזם, אוונגרד, ומחאה כללית נגד הקיפאון האמנותי והחברה הישנה. הבלט הקלאסי נתפס כבידור שטחי. המחול החדש נועד להיות אמנות, להבדיל מבידור, ולהיות יצירה אישית ואמנותית כאחד. הוא תואר כ"אמנות התנועה".
מחול זה עלה בצורת מהפכה מתנגדת: בניגוד לבלט, הדגש במחול האקספרסיוניסטי הוא על הפגנת רגש ורוח, ופחות על וירטואוזיות טכנית. הוא עושה יותר שימוש באלתור, והוא יותר נועז ופחות עצור. נשים תפסו את מרכז הבמה. מרכזית ביניהן הייתה איזדורה דאנקן, שבסביבות שנת 1900 נטשה את טכניקת ואת תלבושות המחול הקלאסי. אף את נעלי הריקוד המיוחדות הסירה, באומרה "אין מנגנים בפסנתר בכפפות". היא שאפה לאחד את הגוף והנפש באמצעות אמנות, ולצד אולגה דזמונד חיפשה השראה באמנות יוון ומצרים העתיקות, בתקופה שבה האוריינטליזם היה נפוץ.
מהפכת המחול בלטה ביותר בגרמניה ובארצות הברית, שתי מדינות ללא מסורת בלט ארוכה.
בהוראת מחול אקספרסיוניסטי היו תפיסות ודגשים מיוחדים בריקוד, כגון טבעיות התנועה, נשימה, מתח לעומת הרפיה, ועוד. לעיתים קרובות המחול היה קשור למגע ברצפה, ל"משקל" של תנועות ריקוד, ולניסויים במוזיקה. הגוף והגופניות הודגשו מאוד. רודולף פון לאבאן היה תאורטיקן בולט של המחול החדש, ושילב בו רעיונות מטפיזיים.[3] בשנים 1913–1918 ניהל פון לאבאן בית ספר לאמנות במושבה מונטה וריטה באסקונה, שווייץ, שהפך למרכז הוראה למחול החדש.[3] בין תלמידיו היו קורט יוס ומרי ויגמן.
בארצות הברית, יסדו רות סנט דניס וטד שון בשנת 1915 את בית הספר למחול "דנישון". הריקוד העצמאי והחלוצי של אותו בית ספר הפך לעמוד השדרה של המחול המודרני, שענפיו הרבים משתרגים עד היום.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Preston-Dunlop, Valerie (1995). Dance Words (באנגלית). Amsterdam: Hardwood Aacademic Publishers. p. 18. ISBN 978-3-7186-5605-9.
- ^ Müller, Hedwig (21 באוגוסט 2012). "Expressionism? 'Ausdruckstanz' and the New Dance Theatre in Germany". In Climenhaga, Royd (ed.). The Pina Bausch Sourcebook: The Making of Tanztheater. Routledge. pp. 19–30. ISBN 978-1-136-44920-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Savrami, Katia (2019). Tracing the Landscape of Dance in Greece (באנגלית). Newcastle upon Tyne: Cambridge Scholars Publishing. pp. 26–27. ISBN 978-1-5275-4333-1.
