מחלת גרייבס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מחלת גרייבס
Proptosis and lid retraction from Graves' Disease.jpg
עיניים בולטות עם דחיקת העפעפיים, אופייניות לחולי גרייבס
שם בלועזית Graves' disease
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/120619 
MedlinePlus 000358
OMIM 275000

מחלת גרייבס (Graves; נקראת גם מחלת בזדוב, Basedow) היא הפרעה אוטו-אימונית הגורמת בדרך כלל לעודף פעילות של בלוטת התריס (תירואיד) המפרישה הורמונים בשם תריודוטירונין ותירוקסין. בארצות דוברות אנגלית, וכן בישראל, המחלה ידועה יותר בשמה "מחלת גרייבס", בעוד שבאירופה הלא-אנגלית מקובל יותר השם "מחלת בזדוב". גרייבס היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למחלת ההיפר-תירואידיזם (כ-80% ממקרי ההיפר-תירואידיזם נובעים ממחלת גרייבס).

היסטוריה

הרופא האירי רוברט ג'יימס גרייבס (1797-1853) פרסם לראשונה את תסמיני המחלה בשנת 1835. חמש שנים אחריו, ובאופן בלתי תלוי ככל הנראה, פרסם את אותם תסמינים גם הרופא הגרמני קרל אדולף פון בַּזֵדוֹב.

יש מקורות המעידים שהרופא הפרסי סעיד איסמעיל אל-ג'ורג'אני בן המאה ה-12 היה הראשון שתיאר את המחלה, מכיוון שתיאר את נפיחות בלוטת התריס ואת בלט העין במילון הרפואי המפורסם שלו "התזאורוס של השאה של חווארזם".

פתופיזיולוגיה

מחלה זו נגרמת עקב קיומם של נוגדנים עצמיים כנגד הקולטנים של ההורמון TSH על פני בלוטת התריס. נוגדנים אלו גורמים לשפעול ממושך של הקולטנים וכתוצאה מכך מיוצרות כמויות גדולות של ההורמונים t3 ו- t4, תופעה המתבטאת בין היתר בזפקת (הגדלת בלוטת התריס).

הסימפטומים

  • עייפות וחולשה
  • עצבנות ואי יציבות רגשית
  • פעילות מעיים מוגברת
  • עלייה בטמפרטורת הגוף
  • הזעה מוגברת
  • ירידה במשקל
  • עלייה בקצב הלב.
  • כאבים חלשים בתחתית הבטן
  • לעיתים המחלה מתבטאת בבלט העין (exophthalmos) באחת או בשתי העיניים.

שכיחות המחלה אצל נשים גבוהה בהרבה יותר מאשר אצל גברים, ביחס של 8:1.

בדרך כלל המחלה מופיעה בגיל המעבר אך מדי פעם גם בגיל ההתבגרות, בתקופת הריון, ואף לאחר גיל 50.

אבחון

בבדיקת דם, רמת ההורמונים תריודוטירונין (T3) ותירוקסין (T4) גבוהה, ואילו רמת ההורמון TSH (מעורר בלוטת התריס) נמוכה מהנורמלי עקב משוב שלילי בין שתי התופעות, בתוספת מספר תופעות לוואי.

טיפול

  • תרופות אנטי-תירואידיות - מדכאות את פעילות בלוטת התריס, באמצעות מניעת התקשרות יוד וחומצת האמינו טירוזין. לתרופות אלה קיימות תופעות לוואי שהחמורה בהן היא אגרנולוציטוזיס, בשכיחות של 1:250.
  • תירואידוקטומי (thyroidectomy) - ניתוח להסרה מלאה או חלקית של בלוטת התריס. בשימוש בדרך כלל לגילאי חולים צעירים יותר, כאשר בלוטת התריס נפוחה מאד (goitre) וניתן לראותה בבירור מיד מתחת לגרוגרת, התפתחות גושים וחשש לסרטן. יתרונות הניתוח הם הקלה מיידית (והסרת גורם מסרטן אפשרי במקרה של חשש לסרטן). חסרונות - פגיעה עצבית אפשרית, שטף דם קטלני, ו-היפו-תירואידיזם עקב הסרת הבלוטה.
  • טיפול ביוד רדיואקטיבי 131 - טיפול על ידי כדור המכיל יוד רדיואקטיבי הנקלט בבלוטת התריס. פעולת היוד הרדיואקטיבי פוגעת בתפקוד הבלוטה ומקטינה את פעילותה עד כדי ביטול פעילותה לגמרי. בדרך כלל בשימוש לאחר שטיפול תרופתי אחר או ניתוח נכשלו או אינם באים בחשבון. טיפול זה אינו מומלץ לכל החולים, ולנשים בהריון הוא אסור לחלוטין. טיפול זה דורש תקופת בידוד בבית המטופל לתקופה התלויה במינון המדויק שניתן לאותו מטופל. תופעת לוואי אפשרית היא הפרעה הפוכה, של תת-פעילות הבלוטה (היפו-תירואידיזם - hypothyroidism).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0