מחנה הפליטים קנדה
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | צפון סיני |
| תאריך ייסוד | 1972 |
| תאריך נטישה | 2000 |
מחנה הפליטים קנדה היה מחנה פליטים פלסטיני בצפון סיני ליד רפיח, שהוקם ב-1972 ופונה ב-2000. המחנה נקרא על שם המשלחת הקנדית של כוח החירום של האו"ם (UNEF I), שבעבר התמקם במחנה באזור. רוב הפליטים הועברו לתל א-סולטאן שבדרום רצועת עזה.
הקמה
במלחמת ששת הימים ב-1967 כבשה ישראל את סיני ואת רצועת עזה הסמוכה. בשנים 1970–1971 הרסה ישראל בתים ברפיח לצורך הרחבת הכביש בטיעונים ביטחוניים.[1][2] 16,000 פליטים פלסטינים (רבע מהם מרפיח) נאלצו לעבור למקום מגורים כאשר המקלטים הקיימים הושמדו על ידי השלטונות הישראליים. לפחות אלפיים מהפליטים הועברו לאל-עריש, בסיני ואילו כמה מאות אנשים עברו ליהודה ושומרון.[3]
בשנת 1972 הוקם המחנה ברפיח המצרית ביוזמת ממשלת ישראל. אונר"א סיפקה לימודים ומעט טיפול רפואי עם צוות שנתקע גם הוא מעבר לגבול. לפליטים לא הייתה זכות לעבוד במצרים והם קיבלו מנות מזון וסכומי סיוע כספיים מינימליים.[2] מחנה זה נודע בשם "מחנה קנדה", על הכוחות הקנדיים מטעם כוח החירום של האומות המאוחדות שבעבר היה לו מחנה במקום. פרויקט דומה פותח ב-1973 ברפיח העזתית בשם "מחנה ברזיל" מסיבות דומות.[1][4]
הסכם השלום בין ישראל למצרים
לפליטים נאמר כי במסגרת הסכמי קמפ דייוויד משנת 1978, סיכמו ישראל ומצרים על החזרתם לרצועת עזה בתוך 6 חודשים. בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 נסוגה ישראל מסיני ב-1982 וגבול עזה-מצרים שורטט מחדש ו-8 משפחות חזרו לעזה ללא כל פיצוי. ב-1985 עדיין היו 488 משפחות במחנה קנדה. עם זאת, בעיות מימון, עיכובים בירוקרטיים ופוליטיים ותנאים ביטחוניים קשים האריכו את התהליך.[2]
תוכנית הרילוקיישן
רק בשנת 1989 הוקם מנגנון להחזרת הפליטים לרצועת עזה. זאת באמצעות לחץ ותמיכה כספית מצד ממשלת קנדה והקרן הכוויתית לפיתוח כלכלי ערבי ושיתוף פעולה בין ישראל והרשות הפלסטינית (שהוקמה מאוחר יותר). הפליטים החלו לעבור את הגבול בעיקר לתל א-סולטן שברפיח. בספטמבר 1989 חתמו מצרים וישראל על "תוכנית מוסכמת להעברת תושבי מחנה קנדה לרצועת עזה". הוא קבע "שההעברה תתבצע אך ורק על בסיס רצונם החופשי של תושבי מחנה קנדה".
כתוצאה מכך, רק 20 משקי בית חזרו עם פיצוי כספי אך ללא קרקע. לאחר שאש"ף העלה את הפיצויים הכספיים מ-8,000 ל-12 אלף דולר למשק בית ב-1991, חזרו לעזה 105 משפחות וב-1994 70 נוספות. הם קיבלו חלקת אדמה בתל אל סולטן. הכסף לא הספיק כדי להשיג בית, אז כולם נאלצו ללוות.[2] מתיישבי גוש קטיף התנגדו להחזרת פליטים וטענו ב-1989 לעיתונאים מהג'רוזלם פוסט שמחזרת הפליטים תאפשר חזרה של מחבלים.
לאחר הסכמי אוסלו הרשות הפלסטינית הפכה להיות מעורבת בתהליך הרילוקיישן. רק ב-27 בדצמבר 2000 יכלו המשפחות האחרונות לחזור.[2] קנדה גם סיפקה כספים לבניית מרכז קהילתי בטול א-סולטן לטובת המשפחות החוזרות.[2]
חיי הפליטים במחנה קנדה היו קשים במיוחד, שכן הם היו מנותקים מעבודה הן בעזה והן בישראל, ולא יכלו לעבוד במצרים. בנוסף על כך, הפליטים נאלצו לשלם כל שישה חודשים על מנת לחדש את הויזה המצרית שלהם. השכלה גבוהה ושירותי בריאות נאותים היו זמינים רק באמצעות תשלום אגרות גבוהות בהרבה ממה שרוב האנשים יכלו להרשות לעצמם. עבור טיפול בבעיות רפואיות חמורות, תושבי מחנה קנדה שילמו הון תועפות והיו תריכים לעיתים לנסוע עד מרכז הסהר האדום הפלסטיני בקהיר.[2]
ישראל ומצרים התווכחו על המיקום שבו יוכלו הפליטים לחצות את הגבול. ישראל רצתה שהם ישתמשו במעבר רפיח שבשליטת ישראל, ואילו מצרים התעקשה להשתמש בשער צלאח אל-דין במרכז רפיח (הידוע גם כשער "פישפש"), שכן זה היה המעבר הישיר היחיד בין מצרים לעזה מבלי לעבור באזורים שבשליטה ישראלית.[2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Population of Palestinian Refugees in Camps (official and unofficial), 31 March 2007 (אורכב 16.02.2012 בארכיון Wayback Machine). Badil "During the 1970s, the Israeli military administration destroyed thousands of refugee shelters in the occupied Gaza Strip under the guise of security. Large refugee camps were targeted in particular. Refugees were forcefully resettled in other areas of the occupied Gaza Strip, with a smaller number transferred to the occupied West Bank. In the occupied Gaza Strip, several housing projects were established for these refugees. Some of these projects today are referred to as camps. These include the Canada project (1972), the Shuqairi project (1973), the Brazil project (1973), the Sheikh Radwan project (1974), and the al-Amal project (1979)."
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Initial review: Canada Camp Relocation (אורכב 26.10.2015 בארכיון Wayback Machine). By Ron Wilkinson, Foreign Affairs Trade and Development Canada, May 2001 (doc). Here available (אורכב 21.07.2017 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Razing Rafah, Map 2: Rafah Features. HRW, October 2004
- ^ Canada Camp (אורכב 27.10.2015 בארכיון Wayback Machine). Foreign Affairs Trade and Development Canada, 29 April 2013
