מחנה גאולה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלק מהערך מועתק מהערך מבצע על כנפי נשרים, וחסרים פרטים מהותיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חלק מהערך מועתק מהערך מבצע על כנפי נשרים, וחסרים פרטים מהותיים. |
| מדינה / טריטוריה | פרוטקטורט עדן (אנ') |
|---|---|
| מנהלת המחנה | אולגה פיינברג |
מחנה גאולה (נקרא גם: מחנה חאשד) היה מחנה שהקים ארגון הג'וינט למען העולים מתימן שנתקעו בעיר עדן ללא יכולת לנסוע לארץ ישראל.
היסטוריה
מחנה הצבא הבריטי
בראשיתו, היה המחנה מחנה צבאי של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. המחנה נקרא "חאשד קמפ", על שם הכפר חאשד הממוקם ממערב למחנה.[1]
גל העלייה הראשון
בין השנים 1943–1945 היה גל עלייה גדול מתימן לארץ ישראל. בחודש מאי 1945 נסגרו שערי היציאה מתימן לארץ ישראל, ו-7,000 יהודים שכבר יצאו ממחוזותיהם בתימן נתקעו בעיר עדן. כדי לפתור את בעיית הדיור של העולים, הקים ארגון הג'וינט מחנה פליטים על בסיס מחנה הצבא הבריטי. המחנה נקרא בשם "מחנה חאשד", או "מחנה גאולה". במחנה פעלו רופאים ואחיות ארץ-ישראלים.
לאחר שרוב העולים עלו לארץ ישראל, נהרס המחנה על ידי אנשי הג'וינט בפקודת השלטון בעדן.[1]
גל העלייה השני - מבצע על כנפי נשרים
ערך מורחב – מבצע על כנפי נשרים
הידיעה על הקמת מדינת ישראל יצרה גלי התרגשות והתעוררות בקהילה היהודית בתימן. רוב מוחלט של יהודי תימן קמו ועזבו את מקומות מגוריהם, בדרכם לעיר עדן. השלטונות הבריטיים בעיר סירבו תחילה לקבל את זרם הפליטים מחשש שהיענות תתפרש כמתן סיוע לעולים להגיע לישראל. אך, משנתרצו הבריטים, לאחר לחץ דיפלומטי בינלאומי, הוקם על ידי ארגון הג'וינט מחנה חדש בשם "חאשד", בקרבת מחנה "גאולה" הראשון, שהיו בו בקתות דלות, שרר בו מחסור חמור בתרופות ובמים ויכול היה להכיל עד 1,000 עולים.
על פי נתוני הג'וינט, עלו לארץ ממחנה זה 5,553 עולים ב-56 טיסות, מדצמבר 1948 עד מרץ 1949, ומיוני 1949 עד ספטמבר 1950 עלו 41,095 עולים ב-340 טיסות.[1]
התנאים במחנה
בחודש יוני 1949 הגיעו ראשוני העולים למחנה בזרם אנושי שהלך וגבר עד שבחודש ספטמבר היו במחנה יותר מ-13,000 עולים. על הטיפול הרפואי הופקד רופא אחד בלבד שהסתייע בשתי אחיות.[2] המצב במחנה היה קשה ביותר והתמותה בקרב העולים התשושים הייתה גבוהה. אחת האחיות העידה על מצבם הבריאותי של העולים:
באו כל כך הרבה חולים שהקרקע כולה הייתה מכוסה בגופותיהם. היה עליך להלך ביניהם בזהירות רבה, ובחשכה, למרות ל הזהירות שבה הייתי הולכת ביניהם, כשאני מאירה את דרכי במנורת הגז, הייתי דורכת על הגופות.
— טובה אנגלד, אחות במחנה חאשד.[2]
ישראל ישעיהו שנשלח למחנה דיווח על ”מאות שלדי אדם פעוטים שמתייסרים בחוליים”. ארגון הג'וינט פיטר 2 אחראים למחדל מחנה חאשד אך שמר על המידע חסוי.[3]
ד"ר אברהם שטרנברג, חבר המשלחת הרפואית שהגיעה למחנה, כתב בספרו בהיקלט עם:
.שדה רחב היה מכוסה כולו המוני אדם השוכבים בצפיפות זה ליד זה על החול המדברי. ובתוך ים האדם הזה בלטו נקודות רבות, בהירות לבנות. כשהתקרבנו ראינו דרגשים נמוכים ועליהם מתים בתכריכיהם שלא הספיקו להביאם לקבר ישראל...
המצב במחנה הלך והתדרדר, מחסור במזון ובמים זורמים, מחסור בתרופות ותנאי סניטציה קשים מחד וכוח אדם מצומצם מאידך העמיד את המחנה בפני קריסה. על פי התוכנית של הסוכנות היו העולים צריכים לקבל טיפול רפואי במחנה בטרם העלייה לישראל אולם לא ניתן היה לדבוק בתוכנית זו ולא נותר אלא לנסות ולהעלות את העולים לארץ ישראל מהר ככל שניתן.
קישורים חיצוניים
- אלי צור, מחנה המעבר בעדן בשנת 1949 ומפלגות בישראל
- עזריאל קמון, בסערות תימן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 גאולה - חאשד באתר נוסח תימן
- ^ 2.0 2.1 אריק וייס ורוני בר-קול, "רוח סדיסטית כלפי עולים שבורים ורצוצים": האמת מאחורי מבצע "מרבד הקסמים" נחשפת, אתר נענע10, אוגוסט 2012
- ^ אסתר מאיר גליצנשטיין, הסבל שמתחת ל"מרבד הקסמים", אתר הארץ, יולי 2013
