מיכאיל פטרוב
 | |
| מיכאיל פטרוב | |
| לידה |
15 בינואר 1898 זלוסטיה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1941 (בגיל 43) מחוז קאראצ'בסקי, ברית המועצות  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1918–1941 (כ־23 שנים) |
| דרגה |
 גנרל מיור |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הקורפוס הממוכן החמישי מפקד קורפוס הטנקים ה-15 מפקד הקורפוס הממוכן ה-17 מפקד הקורפוס ה-20 מפקד הארמייה ה-50 מפקד חזית בריאנסק | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת האזרחים ברוסיה המרד הבסמאצ'י מרד טמבוב מלחמת האזרחים הספרדית מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
   | |
מיכאיל פטרוביץ' פטרוב (ברוסית: Михаил Петрович Петров; 15 בינואר 1898 - 10 באוקטובר 1941) היה גנרל מיור בצבא האדום אשר פיקד למשך מספר ימים לפני מותו על חזית בריאנסק.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
פטרוב נולד ב-15 בינואר 1898 בזלוסטיה שבאימפריה הרוסית למשפחת איכרים. הוא עבר לפטרוגרד בגיל צעיר, ועבד במפעל מתכת. בפטרוגרד הוא נפגש עם רעיונות המפלגה הבולשביקית וב-1917 השתתף בהסתערות על ארמון החורף במהלך מהפכת אוקטובר. ב-1918 התגייס לצבא האדום ולחם במסגרתו במלחמת האזרחים הרוסית. ב-1920 נעשה חבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. באותה שנה הועבר למרכז אסיה, והשתתף בדיכוי המרד הבסמאצ'י - מרד מוסלמי כנגד הרוסים שהחל עוד ב-1916. מאוחר יותר השתתף בדיכוי מרד טמבוב, ואף למד בבית הספר הצבאי בטמבוב עד 1923. ב-1932 הוא סיים קורס שריון, ושימש כמפקד גדוד בבריגדה הממוכנת הראשונה. באוקטובר 1936 התנדב להילחם במלחמת האזרחים הספרדית במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. הוא לחם במלחמה עד יוני 1937 כחלק מבריגדת טנקים סובייטיים בפיקודו של דמיטרי פבלוב. ב-2 בינואר 1937 הוא קיבל את עיטור הכוכב האדום.
לאחר חזרתו לרוסיה קיבל פטרוב את עיטור גיבור ברית המועצות, הועלה לדרגת פולקובניק וקיבל פיקוד על הקורפוס הממוכן החמישי. ב-1938 הפך הקורפוס שלו להיות קורפוס הטנקים ה-15. בספטמבר 1939 לחם עם הקורפוס במהלך פלישת ברית המועצות לפולין, והתבלט בקרב גרודנו. ב-4 ביוני 1940 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור. ביולי 1940 הוא מונה לסגן מפקד הקורפוס הממוכן השישי, ובאוקטובר של אותה שנה מונה למפקח על השריון במחוז הצבאי המערבי המיוחד. בתחילת 1941 סיים קורסים אקדמיים גבוהים באקדמיה הצבאית של המטה הכללי. ב-11 במרץ של אותה שנה הוא מונה למפקד הקורפוס הממוכן ה-17 אשר הוצב ליד סלונים. קורפוס זה היה באותו זמן רק שלד של יחידה, וכלל 36 טנקים בלבד.
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
עם תחילת המתקפה הגרמנית ב-22 ביוני 1941, הוצב הקורפוס של פטרוב בעורף, אולם בשל פריצת הדרך הגרמנית הראשונית נשלח לחזית. הוא לחם בתחילה בקרב ביאליסטוק-מינסק, ולאחר מכן בקרבות סביב ברנוביץ', סטובטסי ומינסק. היחידות של פטרוב נשברו בהתקפה מוחצת מצד קורפוס הפאנצר ה-47. הקורפוס נסוג לנהר ברזינה, שם חבר ליחידות סובייטיות נסוגות אחרות. ב-5 ביולי הקורפוס נכלל במסגרת הארמייה ה-21 והוצב בבאברוסק. ב-7 ביולי כבר לא נותרו כלי רכב משוריינים בקורפוס, והוא הועבר לאזור סוקיניצ'י שם נכלל במסגרת הארמייה הרביעית. בתחילת אוגוסט 1941 הועבר פטרוב לפקד על הקורפוס ה-20 באזור הומל, אולם כבר ב-16 באוגוסט הועבר משם לפקד על הארמייה ה-50 שזה עתה הוקמה. הארמייה נכללה במסגרת חזית בריאנסק, הגנה על בריאנסק וקלוגה וניהלה התקפות מוצלחות כנגד ראש הגשר הגרמני על הנהר דסנה. במסגרת מבצע טייפון, הצליחו הגרמנים לכתר את חזית בריאנסק, באזור שכונה "כיס בריאנסק". ב-7 באוקטובר נפצע מפקד החזית אנדריי יריומנקו ופטרוב מונה למפקד החזית.
הכוחות הרוסיים המכותרים בכיס בריאנסק הצליחו בסופו של דבר לפרוץ את המצור הגרמני, אולם במחיר כבד מאוד. פטרוב עצמו נהרג במהלך הפריצה. ב-1956 חקר בנו אלכסנדר פטרוב את נסיבות המוות, ומתיאורו עולה שפטרוב נורה בשתי הירכיים במהלך הפריצה, נלקח לכפר סמוך והוסתר בבית משפחת איכרים. הוא סבל מנמק, ולא ניתן היה להזיז אותו. בעלת הבית השליכה עליו מעיל ישן, וכאשר חיילים גרמנים נכנסו לבית לערוך חיפוש, טענה שהוא בעלה כדי למנוע ממנו ליפול בשבי. קבוצת חיילים סובייטיים שעברה במקום אספה אותו, אולם הללו לא הצליחו לשכנעו להגיע לטיפול רפואי בקראצ'ב, והוא מת מהנמק. תאריך מותו שנוי במחלוקת, ונע בין 10 או 13 באוקטובר לתחילת נובמבר. הוא נקבר ליד הכפר גולינקה (Golynka), וב-1956 הועברו עצמותיו לבית הקברות בבריאנסק. גאורגי זכרוב קיבל את הפיקוד על חזית בריאנסק במקומו, אולם הסטאבקה הורה על פירוקה כבר ב-10 בנובמבר.
קישורים חיצוניים
- מיכאיל פטרוב באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)
