מילנקו וסניץ'
 | |
| לידה | 13 בפברואר 1863 (גיל: 162) |
|---|---|
מילנקו ראדומאר וסניץ' (בסרבו-קרואטית: Milenko Radomar Vesnić; 13 בפברואר 1863 – 15 במאי 1921) היה פוליטיקאי ודיפלומט סרבי, אשר כיהן כשר החוץ וכראש ממשלת סרביה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. בעקבות קשריו עם הקצין היהודי דוד אלבלה, הכיר וסניץ' בשם ממשלת סרביה בהצהרת בלפור, ובכך הייתה סרביה למדינה הראשונה אשר הכירה בהצהרה.[1]
ביוגרפיה
ראשית חייו והקריירה
וסניץ' נולד בכפר דונישיצ'ה אשר בדרום-מערב סרביה. רכש השכלה אקדמית במשפטים באוניברסיטת בלגרד וב-1888 רכש דוקטורט במשפטים באוניברסיטת מינכן. הוא התמחה במשך מספר שנים בלונדון ופריז. ב-1891 הצטרף לשירות הדיפלומטי הסרבי, ובמקביל כיהן כפרופסור למשפטים מן המניין, באוניברסיטת בלגרד. ב-1893 נבחר לפרלמנט הסרבי מטעם המפלגה הרדיקלית העממית (אנ'), וכיהן כשר החינוך והדתות בממשלתו של סאבה גרוייץ' (אנ'). ב-1899 נשפט ונדון לשנתיים מאסר בעוון העלבתו של המלך מילאן הראשון, וב-1901 שב לשירות הדיפלומטי ומונה לשגריר סרביה לממלכת איטליה. ב-1906 מונה לשר המשפטים בממשלתו של ניקולה פאשיץ'. בהמשך, כיהן כשגריר סרביה בצרפת, וכיהן כנציגה של הממלכה לוועידת לונדון אשר חתמה את אירועי מלחמת הבלקן הראשונה. היה חבר המוסד לחוק בין-לאומי.[2][3]
מלחמת העולם הראשונה ואחריתו
לאחר הכרעת המערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה, הכריז הוויווד ראדומיר פוטניק הכריז על נסיגה כללית של הכוחות הלוחמים, שנסוגו דרך מונטנגרו לדורס שבאלבניה. הנסיגה התנהלה במזג אוויר חורפי, ללא מזון או ציוד מספק וכאשר לחיילים מצטרפים אלפי אזרחים חסרי-כל וכן פטר הראשון, מלך סרביה, בני ביתו וממשלתו. נוסף לתקיפות מצד האויב סבלו הנסוגים מרעב ומחלות. בסופו של דבר הגיעו לחופי אלבניה כ-155,000 איש. נוסף לכ-90,000 הרוגים במהלך הקרבות עוד כ-100,000 קרבנות נפלו במהלך הנסיגה הקשה דרך ההרים האלבניים. לאי קורפו הגיעו כ-125,000 סרבים במצב גופני ולוגיסטי ירוד, כשהם אינם מאומנים ואינם מצוידים ומאורגנים. וסניץ' כיהן כשר החוץ של הממשלה הגולה ובהמשך כראש המשלחת הצבאית הסרבית לארצות הברית.
בקורפו יצר דוד אלבלה קשר עם הממשלה הגולה והציע להיעזר בארצות הברית וביהודיה למען שיקומה של הממלכה. אלבלה מונה לנציג הממלכה ונשלח בספטמבר 1917 לארצות הברית. הוא נפגש עם מנהיגי הקהילה היהודית ופעילים ציוניים כגון לואי ברנדייס, סטיבן שמואל וייז, סיירוס אדלר וחיים ויצמן ופעל באמצעותם לסייע לסרביה וליהודיה. עם פרסום הצהרת בלפור נעזר אלבלה בקשריו האישיים עם ראשי השלטון והציע שהממשלה הסרבית תכיר בהצהרה. בעקבות פעילותו העביר אליו מילנקו וסניץ' מכתב מטעם הממשלה הגולה ובו הכרה של ממשלת סרביה בהצהרת בלפור. בכך הייתה סרביה למדינה הראשונה שהכירה בהצהרה.[1]
ב-1919 כיהן וסניץ' כחבר במשלחת הממלכה לוועידת השלום בפריז, וב-1920 מונה לראש ממשלת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. ניסיונו הדיפלומטי לצד היכרותו הרחבה עם מערכות המשפט, הפכו אותו לגורם מוביל בדיפלומטיה הסרבית בראשית ימיה של הממלכה היוגוסלבית. בין השאר ניהל את המגעים שהובילו לחתימת הסכם רפאלו עם איטליה. הוא כיהן גם כשר החוץ בממשלתו שלו. לאחר סיום כהונתו נפטר וסניץ' מדום לב בעת ביקור בפריז ב-1921, והובא לקבורה בבית הקברות החדש בבלגרד.[2][3]
קישורים חיצוניים
- הציונות והאומה היוגוסלאווית, אמר, 7 באוגוסט 1941
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מבוא, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 14.
- ^ 2.0 2.1 מילנקו וסניץ', באתר "האנציקלופדיה הקרואטית" (בקרואטית) אוחזר ב-13 בספטמבר 2025.
- ^ 3.0 3.1 ראדוסלאב וסניץ', ד"ר מילנקו וסניץ' אשף הדיפלומטיה הסרבית, באתר prometej-beograd.rs (בסרבית) אוחזר ב-13 בספטמבר 2025.
מילנקו וסניץ'42103257Q1438435