דוד אלבלה
 | |
| ד"ר דוד אלבלה | |
| מדינה | ממלכת יוגוסלביה |
|---|---|
| פעילות בולטת | דיפלומט, ראש הקהל הספרדי של יהודי בלגרד |
| השכלה | לימודי רפואה באוניברסיטת וינה |
| תואר | דוקטור לרפואה |
| מפלגה | המפלגה העממית הרדיקאלית (אנ') |
| בת זוג | פרופסור פאולינה לבל-אלבלה (אנ') |
ד"ר דוד אלבלה (בסרבו-קרואטית: David Albala, בסרבית קירילית: Давид Албала; 1 בספטמבר 1886, בלגרד, ממלכת סרביה - 4 באפריל 1942, וושינגטון די. סי., ארצות הברית) היה איש ציבור יהודי, רופא, קצין בצבא ממלכת סרביה, אחד מנציגי הממלכה לוועידת השלום בפריז, דיפלומט יוגוסלבי אשר כיהן כיושב ראש הקרן הקיימת ביוגוסלביה וכנשיא הקהילה הספרדית של יהודי בלגרד.
ביוגרפיה
נולד כדוד קוֹבוֹ לאברהם וללאה לבית מֶלָמֶד. ב-1892, לאחר מות אימו, קיבל את שם משפחתה של דודתו אשר אימצה אותו. הוא רכש השכלה תיכונית בבלגרד ונמנה עם מייסדי ארגון הנוער הציוני "גדעון". ב-1905 יצא ללימודי רפואה באוניברסיטת וינה, וב-1910 סיימם בהצלחה. התגייס לצבא ממלכת סרביה והשתתף במלחמת הבלקן הראשונה, השנייה ובמלחמת העולם הראשונה בדרגת קפטן. לאחר הכרעת המערכה על סרביה במלחמת העולם הראשונה נסוג עם כוחות הצבא הסרבי וראשי השלטון לקורפו. בקורפו רקם קשרים עם ההנהגה הסרבית ובמיוחד עם ראש הממשלה הגולה ניקולה פאשיץ'(אנ') והציע להיעזר בארצות הברית וביהודיה למען שיקומה של הממלכה.
אלבלה מונה לנציג הממלכה ונשלח בספטמבר 1917 לארצות הברית. הוא נפגש עם מנהיגי הקהילה היהודית ופעילים ציוניים כגון לואי ברנדייס, סטיבן שמואל וייז, סיירוס אדלר וחיים ויצמן ופעל באמצעותם לסייע לסרביה וליהודיה. עם פרסום הצהרת בלפור נעזר אלבלה בקשריו האישיים עם ראשי השלטון והציע שהממשלה הסרבית תכיר בהצהרה. בעקבות פעילותו העביר אליו שר החוץ הסרבי מילנקו ראדומאר וסניץ'(אנ') מכתב ובו הכרה של ממשלת סרביה בהצהרת בלפור. בכך הייתה סרביה למדינה הראשונה שהכירה בהצהרה.[1]
ב-1919 שב אלבלה משליחותו בארצות הברית ומונה לצוות המשא ומתן הסרבי לוועידת השלום בפריז, אשר בסיומה נחתם חוזה ורסאי. בהמשך כיהן כסגנו של אלכסנדר ליכט יו"ר התנועה הציונית ביוגוסלביה, ובמקביל כיהן כנציג מיוחד של השלטון לקהילות היהודיות החדשות שנכללו ביוגוסלביה, וביקר בקהילות מקדוניה ועשה נפשות לרעיון הציוני מחד ולקבלה, והסרת החשש מהשלטון החדש מאידך.[2] אלבלה ייסד והיה העורך הראשי של שלושה עיתונים יהודיים. כן היה חבר המפלגה העממית הרדיקלית.[3] ב-1935 ביקר בארץ ישראל המנדטורית והשתתף כנציגה הרשמי של ממלכת יוגוסלביה בנטיעת יער לזכרו של אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה.
ב-1939 מונה לנשיא הקהילה הספרדית של יהודי בלגרד. בדצמבר 1939 נשלח על ידי הנסיך פאבלה לשליחות חשאית בארצות הברית כדי לגייס כספים לרכישת נשק וציוד צבאי לצבא היוגוסלבי. באפריל 1941 נכבשה יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית. משפחתו הצטרפה אליו בארצות הברית. ב-1942 נפטר מהתקף לב, והוא בן 55. היה נשוי לפרופסור פאולינה לבל-אלבלה (1967-1891), ואב לבת – ילנה.
קישורים חיצוניים
- כינוס הקהילות ביוגוסלוויה, דואר היום, 12 באפריל 1936
- אינג' שלמה שורץ, העם הסרבי והגדודים העברים, הירדן, 23 באוגוסט 1940
- דוד אלבלה - ידיעה על מותו, דבר, 10 ביוני 1942
- 25 שנים ל"הצהרת בלפור" הסרבית, דבר, 29 בדצמבר 1942
הערות שוליים
- ^ מבוא, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 14
- ^ הקהילה היהודית בבלגרד, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, עמודים 15-14
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 7, 9
