מיסופוניה
מיסופוניה (באנגלית: Misophonia) היא הפרעה נוירופסיכיאטרית המתבטאת ברגשות שליליים המגיעים עקב שמיעה של קול מסוים, הקול יכול להיות בעצמה נמוכה או גבוהה. המושג נטבע לראשונה בידי מדעני המוח האמריקאים פול ומרגרט ג'אסטרבוף. מיסופוניה לא מסווגת כהפרעה בדידה ב DSM-5 או ICD-10, ב-2013 שלושה פסיכיאטרים מהמרכז האקדמי-רפואי באמסטרדם גיבשו אבחנה להפרעה זאת לפיה הומלץ שהיא תסווג כהפרעה פסיכיאטרית נפרדת.
לפעמים מיסופוניה נגרמת כתוצאה של OCD או בעיות פסיכולוגיות.
תסמינים
אנשים הלוקים במיסופוניה חשים לרוב עצבנות או חרדה בעת האזנה לקולות מסוימים כגון: כחכוח בגרון, גזיזת ציפורניים, לעיסה, שתייה, צחצוח שיניים, נשימה, דיבור, התעטשות, פיהוק, הליכה, לעיסה של מסטיק, הטלת צואה, צחוק, נחירה, בליעה, הקלדה, שיעול, זמזום, שריקה, חריטה של סרגל או סכו"ם במשטח, שירה, חזרה של אותו הצליל מספר פעמים, מתיחת שריר ועוד.
הלוקים בהפרעה, לאחר שמיעת הצלילים, חווים בסימפטומים של תגובת הילחם או ברח כגון: הזעה, מתיחת שריר וקצב לב מואץ. חלקם אפילו מושפעים בגירויים חזותיים כגון: חרדה, התנהגות נמנעת - מה שעלול להוביל לירידה בסוציאליזציה, חלק מהאנשים מרגישים כפייה לחקות את מה שהם שומעים או רואים. חיקוי היא תופעה חברתית אוטומטית ומתבצעת באופן לא מודע. יש לה היבט פליאטיבי שגורם ללוקה להרגיש טוב יותר. החיקוי יכול לעורר חמלה ואמפתיה שיחד מקלות על הלוקה.
טיפול
קיים מספר מוגבל של מאמרים וסקירות ספרות על הטיפול במיסופוניה, אך אף אחד מהם לא כולל מחקרים מבוקרים. הטיפול הנפוץ ביותר הוא לשלב רעש בסביבתו של המטופל, הרבה לוקים במיסופוניה הראו תגובה מופחתת במידה ניכרת לרעשים גורמים. רעש יכול להיווסף לסביבתו של הלוקה בעזרת יוצר קול כלשהו או ישירות לאוזנו של הלוקה בעזרת רכיב שדומה למכשיר שמיעה שממוקם מאוחרי האוזן.
ראו גם
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
