מירקו לוי
 | |
| הגנרל מירקו לוי | |
| לידה |
5 בנובמבר 1920 נובסקה(אנ'), ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים  |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 2002 (בגיל 81) בלגרד, סרביה ומונטנגרו  |
| השתייכות | הצבא העממי היוגוסלבי |
| דרגה | גנרל-מאיור |
| תפקידים בשירות | |
| הפרטיזנים של טיטו, מנהל המכון הטכני של צבא יוגוסלביה | |
מירקו לוי (בסרבית קירילית: Мирко Леви, בקרואטית: Mirko Levi; 5 בנובמבר 1920, נובסקה (אנ'), ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים – 2 בספטמבר 2002, בלגרד, סרביה ומונטנגרו) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי, חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה וגנרל-מאיור בצבא העממי היוגוסלבי.
קורות חייו
נולד בעיירה נובסקה הסמוכה לסיסאק לעמנואל וקרולינה לבית קָאוּפֶר. רכש השכלה תיכונית בנובסקה, ותיכונית בווינקובצי. בהמשך החל בלימודי הנדסת רכבות באוניברסיטת זאגרב ו-1941, השנה השלישית ללימודיו התרחשה הפלישה ליוגוסלביה ולימודיו הופסקו. לוי חזר לנובסקה ובהמשך נאסרו הוא ומשפחתו על ידי כוחות האוסטאשה ונשלחו למחנה ההשמדה יאסנובאץ. ביאסנובאץ פגש בקצין אוסטאשה שהיה חברו לספסל הלימודים בווינקובצי, אשר עזר לו להימלט מהמחנה. במשך מספר חדשים הסתתר מירקו לוי בכנסייה באחד הכפרים.
בראשית 1942 חבר לכוחות הפרטיזנים של טיטו ושירת כקצין קשר. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה המשיך לשרת בצבא העממי היוגוסלבי, הוצב בזאגרב ובהמשך בבלגרד. בבלגרד מונה למנהל אחד המפעלים של חברת SOKO וב-1952 מונה למנהל הצבאי של מפעל הנשק "זראק" (בסרבית: Зрак) בסרייבו והועלה לדרגת לוטננט קולונל. ב-1959 נסע להשתלמות במפעל נשק בעיר ינה בגרמניה המזרחית. ב-1963 ניהל את המכון הטכני של צבא יוגוסלביה והועלה לדרגת קולונל. במסגרת תפקידו עסק בפיתוח טנקים עבור צבא יוגוסלביה. בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 הועלה לדרגת גנרל-מאיור. ב-1974 השתחרר משירות צבאי. מירקו לוי הלך לעולמו בבלגרד ב-2002 והוא בן 81.[1]
הערות שוליים
- ^ יהודים נודעים בסרביה, עמודים 135–136 (בסרבית).
| גנרלים יהודים בצבא יוגוסלביה
| ||
|---|---|---|
| מישה דאנון • אנדריה דיאק • ארווין זלצברגר • וויו טודורוביץ' • מירקו לוי • סלומון לוי • מירקו נחמיאס • איזידור פאפו • רוזה פאפו • משה פיאדה • הרברט קראוס • סולומון רומנו • בנו רוסו • סטייפן שטיינר | 
| |
