מכת דבר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מַכַּת דֶּבֶר היא המכה החמישית מבין עשר המכות שהיכה ה' את מצרים בעת יציאת מצרים. במכה זו מתו כל הבהמות של המצרים באחת, סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן. לעומת זאת, בהמותיהם של ישראל לא ניזוקו.

תיאור המכה

המכה החמישית בציורו של ויליאם טרנר, 1800

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני. כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם. הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד. והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ. ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד. וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם.

במדרשי חז"ל

המדרש[1] מבאר שיש סיבה מיוחדת לכל מכה ומכה, והיא: מידה כנגד מידה. על מכת דבר מבאר המדרש[2]: למה הביא להן דבר? לפי ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה, בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אביא עליכם רועה יפה, שנאמר: הנה יד ה' הויה וכו'.

מכך שנכתב "ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" דרשו חז"ל: אפילו בהמה, שהייתה ביד מצרי והיה לו לישראל תרעומות עליה שיש לו חלק בה, הייתה ניצולת, ובכך ידעו דינן של ישראל.

הערות שוליים


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0