מלחמת לנדסהוט
מלחמת לנדסהוט (בגרמנית: Landshuter Erbfolgekrieg) הייתה מלחמת אזרחים בגרמניה, שהתחוללה על רקע ויכוח על ירושת דוכסות בוואריה-לנדסהוט, (דרום מזרח בוואריה) בין השנים 1503 ו-1505.
הרקע לפרוץ המלחמה
הדוכס מלנדסהוט, גאורג, דוכס בוואריה ואשתו ידוויגה יגלו, דוכסית בוואריה מתו בזה אחר זה, (1502–1503), ולא השאירו יורש זכר. על פי החוק הקיסרי, נכסים אלו היו "נכסי מתנה" ורק יורש זכר יכול לרשת אותם. בתו של גאורג, אליזבת, שהייתה נשואה לרוזן רופרכט מפפאלץ, בישוף פרייזינג, (בנו של פיליפ, הנסיך הבוחר מפפאלץ) ניסתה יחד עם בעלה ובתמיכת הנסיך לתפוס את השלטון על לנדסהוט. משפחת ויטלסבאך, שהייתה אז השלטת בבוואריה, ובייחוד אלברכט הרביעי, דוכס בוואריה ממינכן, החליטו להעביר את העניין לבית הדין של הקיסר מקסימיליאן הראשון, שהכריע לטובתם. משסירב הרוזן רופרכט, פקד הקיסר לגרשו מגרמניה, וכן את הנסיך הבוחר מפפאלץ. מאותו רגע פרצה מלחמה, שהקיפה את כל חבל הריין, עד לשלהי 1505.
מהלך המלחמה וסיומה
כוחות פפאלץ היו מלכתחילה קטנים למדי, ומה גם שהקיסר צירף לכוחות בית ויטלסבאך את חייליו השכירים. בהדרגה נחלשו כוחות פפאלץ, עד שבשנת 1505 מתו הרוזן רופרכט ואשתו אליזבת. באספת הממלכה בקלן חילק הקיסר את דוכסות בוואריה-לנדסהוט, כאשר רובה ניתנה לבית ויטלסבאך, ומיעוטה, בעיקר רוזנות פפאלץ-נויבורג, ניתן לבנם של רופרכט ואליזבת, אוטו היינריך, רוזן פפאלץ-נויבורג, וכך נחתם ההסכם ב-30 ביולי 1505.
