מלחמת שלזוויג הראשונה
 | ||||||||||
| חיילים דניים מתקבלים בתשועות בקופנהגן | ||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 24 במרץ 1848 – 8 במאי 1852 (4 שנים ו־6 שבועות) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום |
שלזוויג יוטלנד | |||||||||
| תוצאה | ניצחון דני | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | שלזוויג-הולשטיין נשארת תחת שלטון דנמרק | |||||||||
| ||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מלחמת שלזוויג הראשונה (1848–1852) הייתה מלחמה בין ממלכת דנמרק לבין הקונפדרציה הגרמנית. המלחמה פרצה עקב דרישת דוכסויות שלזוויג-הולשטיין להשתחרר מתלותם בממלכת דנמרק, והסתיימה בניצחון דני, שהשאיר את הדוכסויות תחת שלטון דני, עד לאחר מלחמת שלזוויג השנייה בשנת 1864.
רקע היסטורי
דוכסויות שלזוויג-הולשטיין היו מאוחדות תחת הכתר הדני, אולם, רק הולשטיין שהייתה גרמנית לחלוטין השתייכה לקונפדרציה הגרמנית, ללא שלזוויג שהייתה דנית בחלקה. בשנת 1848 עלה פרדריק השביעי, מלך דנמרק על כס המלוכה הדני, ומכיוון שלא היו לו ילדים, נוצרה תסבוכת רצינית. בדנמרק היה אמור לעלות אחריו על כס המלוכה כריסטיאן משלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג שהיה הקרוב ביותר מהצד הנקבי, ואילו דוכסויות שלזוויג הולשטיין שלט בהם החוק הסאלי, ולפיכך לא הסכימו לשלטונו של כריסטיאן משלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג. בעקבות המהפכה בצרפת פרצו מהומות אף בגרמניה, וב-24 במרץ 1848 הכריזו הדוכסויות על ניתוק קשריהם עם דנמרק ופנו בקריאת עזרה אל הקונפדרציה הגרמנית.
מהלך המלחמה
פרוץ הקרבות
ב-10 באפריל 1848 חצו כוחות פרוסיים את גבול הדוכסויות, ועד סוף אפריל סילקו את הכוחות הדניים מהדוכסויות. ב-2 במאי חצו הכוחות הפרוסיים ליוטלנד, אולם בעקבות מחאות מעצמות אירופה עצרו הפרוסים, וביולי חתמו על שביתת נשק עם דנמרק. אולם המפקד הפרוסי בדוכסויות ביטל את שביתת הנשק, ורק לאחר הוראה מפורשת מפרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, נחתמה שוב שביתת נשק במאלמו ב-26 באוגוסט. בעקבות שביתת הנשק נסוגו הן הכוחות הפרוסיים והן הכוחות הדניים מהדוכסויות, והם נמסרו לוועדה פרוסית-דנית משותפת.
חידוש הלחימה
במרץ 1849 חידשו הדנים את הלחימה, ולאחר כמה ניצחונות נחתם ב-10 ביולי 1849 שוב הסכם שביתת נשק, בתנאים יותר נוחים עבור הדנים. ב-2 ביולי 1850 חתמה פרוסיה הסכם שלום עם דנמרק, ובו הסתלקה מתביעותיה לדוכסויות. לאחר מכן כבשו הדנים במהירות את שלזוויג, והכניעה את הולשטיין עם עזרה מהקונפדרציה הגרמנית[1]
ועידת לונדון
ב-8 במאי 1852 נחתם חוזה לונדון, שעל פיו נבחר כריסטיאן משלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג להיות היורש בכוח לכתר לאחר פרדריק השביעי, מלך דנמרק, ובנוסף נקבע פיצוי כספי לכריסטיאן אוגוסט השני, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-אוגוסטנבורג בתמורה לויתור על תביעותיו לשליטה בדוכסויות.
לקריאה נוספת
- א.י.פ. טיילור, "המאבק על השלטון באירופה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, פרק ראשון "הדיפלומאטיה של המהפכה" ופרק שני "הדיפלומאטיה של הריאקציה", עמ' 17–51.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מכיוון שלפי ההסכמים הם היו נתיני מלך דנמרק, והלה דרש "פעולה פדרלית" נגד נתיניו המתמרדים
