ממלכת כארתלי
 שלט האצולה על פי האטלס של וחושטי (אנ')  | |
| ממלכת כארתלי, 1490 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | ממלכה |
| ראש מדינה | מלך |
| שפה נפוצה | גאורגית |
| עיר בירה | טביליסי 41°43′00″N 44°47′00″E / 41.71667°N 44.78333°E |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | התפרקות ממלכת גאורגיה |
| שנת הקמה | 1478 |
| פירוק |
איחוד עם ממלכת קאחתי לממלכת כארתלי-קאחתי |
|
שנת האיחוד | 1762 |
| ישות קודמת |
 ממלכת גאורגיה |
| ישות יורשת |
 ממלכת כארתלי-קאחתי |
| דמוגרפיה | |
| דת | הכנסייה הגאורגית |
ממלכת כארתלי (בגאורגית: ქართლის სამეფო, כַּארתּלִיס סַאמֵפּוֹ) הייתה ממלכה מזרח גאורגית בימי הביניים המאוחרות (אנ') והעת החדשה המוקדמת, שהייתה מרוכזת בשטח כארתלי ובירתה טביליסי. המלכה נוסדה עם התפרקותה של ממלכת גאורגיה לשלוש ממלכות נפרדות בשנת 1478 והתקיימה, עם מספר הפסקות קצרות, עד 1762, כאשר ממלכת כארתלי אוחדה עם ממלכת קאחתי כאשר ארקלה השני מלך קאחתי ירש את אביו תאימורז השני (אנ') מלך כארתלי עם מותו. ירושה של ענף קאחתי של שושלת בגרטיוני. במשך רוב קיומה של הממלכה היא הייתה וסאל של שושלות פרסיות באופן רציף, אולם נהנתה לסירוגין מתקופות של עצמאות רבה יותר, במיוחד לאחר 1747.
היסטוריה
מראשית המחצית השנייה של המאה ה-15, הייתה בממלכת גאורגיה מידה רבה של אי-יציבות אזרחית, פלגנות פאודלית ומלחמות אזרחים. תבוסתו של גאורגי השמיני בקרב צִ'יחוֹרִי (אנ') בשנת 1463 לאציל המורד בגרט (אנ'), שהכריז על עצמו כמלך ממלכת אימרתי, סימנה את תחילת ההתפוררות של הממלכה הגאורגית המאוחדת. בשנת 1465, נשבה גאורגי השמיני על ידי קווַארקווַארֶה השני (אנ'), נסיך אטבאגות סאמצחה (אנ'). הוא ניצל את ההזדמנות, וחצה את הגבול למזרח גאורגיה (כארתלי הפנימית), ובשנת 1466, הכריז על עצמו כמלך כל גאורגיה. מחשש שבגרט יצבור כוח רב מידיי, שחרר קווַארקווַארֶה את גאורגי השמיני משוביו, אבל המלך לא הצליח להחזיר לעצמו את הכתר והצליח רק להכריז על עצמו כמלך ממלכת קאחתי והשאיר את כארתלי הפנימית לאחיינו קונסטנטין (אנ'), טוען נוסף לכתר, שבשנת 1469 כונן את עצמו כשליט וירטואלי של חלק מכארתלי. בגרט השישי (אנ') המשיך לשלוט בכארתלי עד 1478, כשקונסטנטין קרא עליו תיגר. אלכסנדר השני (אנ') בנו של בגרט השישי פרש למחוזות ההרריים של מערב גאורגיה - רצ'ה ולצ'חומי ומשם ניסה להשיכ את הכתר של ממלכת אימרתי. לטקס הכתרתו הוא זימן את וַאמֵק השני דאדיאני (אנ'), קַאחבֵּר השני גוריאלי (אנ') ונציגים מבית שֵׁרווַאשִׁידזֶה (אנ') וגֵלוֹבַאנִי (אנ') אבל רק וַאמֵק הגיע וגם הוא סירב לתמוך בו מאוחר יותר והזמין את קונסטנטין למערב גאורגיה. בעזרתם של הדוכסים המקומיים הצליח קונסטנטין לכבוש את כותאיסי ולפרק זמן קצר החזיר את האחדות של כארתלי עם מערב גאורגיה. בשנת 1481 הצליח קונסטנטין לשעבד את סאמצחה (אנ') (דרום גאורגיה) והכריז על עצמו כמלך כל גאורגיה. עם זאת, הסכסוך הבין-פאודלי נמשך ובשנת 1483 קווַארקווַארֶה השני הכריז מלחמה על קונסטנטין והביס אותו בקרב אַרַאדֵתִּי (אנ'). בשנת 1484 הכריז על עצמו אלכסנדר השני כמלך אימרתי. האדון החדש של אודישי (אנ'), לִיפַּארִיט השני דַאדִיאַנִי (אנ'), הזמין את קונסטנטין למערב גאורגיה בפעם השנייה. בשנת 1487 הגיע קונסטנטין לאימרתי אבל נאלץ לקטוע את מסעו בעקבות פלישת הטורקמנים של אק קויונלו בראשות יעקוב בין אוזון חסן (אנ') לכארתלי בשנת 1486. קונסטנטין נחפז להתעמת מולם. אלכסנדר ניצל את המצב, כבש את כותאיסי וחזר לשלוט באימרתי. לאחר אירועים אלה נאלץ מלך כארתלי להתפייס זמנית עם עם מלכי קאחתי ואימרתי וגם עם נסיך סאמצחה ובכך קיבע בפועל את פיצולה של גאורגיה.
הפיוס בין הממלכות הגאורגיות לא ארך ימים. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון של גאורגי השני (אנ') מלך ממלכת קאחתי, הוא פתח במסע כנגד ממלכת כארתלי, במטרה לכבוש את ממלכת כארתלי ולהדיח את דוד העשירי. בגרט הראשון ממוחראני (אנ'), אחיו הצעיר של דוד, הגן בהצלחה על הממלכה והצליח ללכוד את גאורגי השני במארב. גם הפיוס ממערב לא האריך ימים. דוד העשירי נאלץ להתמודד מול פשיטות של אלכסנדר השני (אנ'), שהיו מעט פחות מוצלחות ממקבילו מקאחתי. בשנת 1513 כבשה ממלכת כארתלי את קאחתי אבל רק לפרק זמן קצר. בשנת 1520 הצליחה קאחתי הצליחה להחזיר את שלטונה הודות לתמיכת אצילים מקומיים בראשות לוואן מלך קאחתי (אנ'). בנו ויורשו של גאורגי השני.
הסכם השלום של אמסיה (אנ') (1555) הכיר בכארתלי, קאחתי ומזרח סאמצחה כנחלות פרסיות ומערבית להן היו נחלות עות'מאניות. במשך שתי המאות הבאות הייתה כארתלי חלק בלתי נפרד מהשושלות הפרסיות המתחלפות. הממלכה שילמה מס קבוע ושלחה מתנות לשאה - בנים ובנים לעבדים, סוסים ויין. בשנת 1744 העניק נאדר שאה (אנ') את המלוכה על ממלכת כארתלי לתאימורז השני (אנ') והשליטה על ממלכת קאחתי לבנו ארקלה השני, כפרס על נאמנותם. תאימורז וארקלה ניצלו את חוסר היציבות באיראן כתוצאה ממותו של נאדר שאה בשנת 1747, והכריזו על עצמאותם בפועל. לאחר מותו של תאימורז בשנת 1762, ירש אותו ארקלה כשליט כארתלי ובכך איחד את שתי הממלכות לממלכת כארתלי-קאחתי. בעקבות חוזה גאורגייבסק (1783) וכיבושה מחדש של מזרח גאורגיה לתקופה קצרה על ידי אע'א מוחמד ח'אן קג'אר (אנ'), סופחה ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית בשנת 1801. השליטה הרוסית על ממלכת כארתלי-קאחתי הושלמה עם החתימה על הסכם גוליסטן בשנת 1813.
קישורים חיצוניים
