מנואל קזון
.jpg) |
מנואל לואיס קזון אי מולינה (בפיליפינית: Manuel Luis Quezon y Molina, לעיתים נהגה קסון; 19 באוגוסט 1878 - 1 באוגוסט 1944) היה מדינאי, קצין צבא, פיליפיני ששימש כנשיא חבר העמים הפילפיני בשנים 1935–1944. הוא היה הפיליפיני הראשון שעמד בראש הממשלה המאוחדת, ונחשב לנשיא השני של הפיליפינים, לאחר אמיליו אגינלדו (1899–1901).
במהלך כהונתו התמודד קזון בבעיית האיכרים חסרי הקרקע באזורים הכפריים. ההחלטות החשובות האחרות שלו כוללות את הארגון מחדש של ההגנה הצבאית על האיים, אישור המלצה על ארגון מחדש של הממשלה, קידום ההתיישבות והפיתוח במינדנאו, טיפל בנושא הסחר של הפיליפינים, בהצעות לרפורמה בקרקעות, והפסקת השחיתות בתוך הממשלה. הוא הקים ממשלה גולה בארצות הברית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והפלישה היפנית לפיליפינים.
במהלך גלותו בארצות הברית הוא מת משחפת באזור ניו יורק. הוא היה קבור בבית הקברות הלאומי ארלינגטון עד סוף מלחמת העולם השנייה, ושרידיו הועברו למנילה אחרי המלחמה.
בשנת 2015 אישר הוועד המנהל של קרן ראול ולנברג הבינלאומית, את מדליית ולנברג לנשיא קזון ולאנשי הפיליפינים, לאחר שהושיטו יד בין השנים 1937–1941 לקורבנות השואה.
ילדות ולימודים
קזון, נולד בבאלר (אנ'), בפיליפינים שנשלטה אז על ידי האימפריה הספרדית. הוריו היו לוסיו קזון (נפטר 1898) ומריה דולורס מולינה (1840–1893). אביו היה מורה בבית הספר היסודי של רובע פאקו במנילה וסמל בדימוס של השלוחה המקומית של המשמר האזרחי הספרדי, בעוד אמו הייתה מורה בבית הספר היסודי בעיר הולדתם. אף על פי ששני הוריו תרמו להשכלתו, הוא קיבל את רוב חינוכו היסודי בבית הספר הציבורי שהקימה ממשלת ספרד בכפרו, כחלק מהקמת מערכת החינוך הציבורי החופשית בפיליפינים. מאוחר יותר הוא עבר לקולג' פרטי יוקרתי במנילה שבו הוא סיים לימודי התיכון.
בשנת 1899 עזב קזון את לימודי המשפטים באוניברסיטת סאנטו תומאס כדי להצטרף לתנועה לעצמאות הפיליפינים. במהלך מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים הוא עלה לדרגת רס"ן ונלחם באזור בטאן (אנ'). עם זאת, לאחר הכניעה הפיליפינית בשנת 1900 קזון חזר לאוניברסיטה ועבר את בחינות הגמר בשנת 1903[1].
הוא נכנס לשירות הממשלה בתור גזבר של אזור מינדנאו ומאוחר יותר טאיאבס. הוא הפך לחבר מועצה ונבחר כמושל של טאיאבס בשנת 1906[2].
קזון נישא לדודניתו הראשונה, אאורורה אראגון קזון, ב-17 בדצמבר 1918. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים.
קריירה פוליטית
בית הנבחרים
ב-1907 הוא נבחר לבית הנבחרים הפיליפיני - שם כיהן כמנהיג מפלגת הרוב וכן יו"ר של ועדת ההקצבות. בין 1909 ל-1916 הוא שימש כאחד משני חברי הפדרציה של הפיליפינים בבית הנבחרים האמריקני, שדאג למעבר חוק האוטונומיה הפיליפינית.
קזון חזר למנילה ב-1916 כדי שייבחר לסנאט הפיליפיני כסנטור, ולאחר מכן נבחר על ידי עמיתיו כנשיא הסנאט, ושירת ברציפות עד 1935 (19 שנים). הוא עמד בראש המשלחת העצמאית הראשונה לקונגרס האמריקני ב־1919, ב־1922 הפך קזון למנהיג המפלגה הנאציונליסטית (אנ').
הנשיאות (1935–1941)
בשנת 1935 זכה קזון בבחירות לנשיאות הלאומית הראשונה בפיליפינים בעזרת מפלגתו. הוא השיג כמעט 68% מהקולות כשהתמודד מול שני יריבים. קזון הושבע בנובמבר 1935. הוא מוכר כנשיא השני של הפיליפינים. הנשיא קזון קיבל את הסמכות, למנות את הממשלה הראשונה של חבר העמים הפיליפיני בשנת 1935. בנשיאותו הביא קזון לכמה שינוים פוליטיים, כלכליים וחברתיים חשובים בפיליפינים:
ארגון מחדש
כדי לענות על הדרישות של הקמת הממשלה לאור שינויים חוקתיים וארגוניים שהתרחשו בפילפינים, הוא הקים ועדה לבחינת המוסדות הקיימים ולהגיש את ההמלצות הנדרשות. הוא ביצע ארגון מחדש של כמעט כל משרדי הממשלה: שינויים במשרדי ההגנה הלאומית, החקלאות והמסחר, העבודות הציבוריות והתקשורת, הבריאות והרווחה הציבורית. נוצרו משרדים חדשים. בין אלה גם המועצה לביטחון לאומי, ועדת הסיוע הלאומית ועוד[3].
עד נשיאותו בדרך כלל שופט ממוצא פילפיני עמד בראש בית המשפט העליון של הפיליפינים, אך רובם של יתר חברי בית המשפט היו אמריקאים. פיליפיניזציה מלאה של בית המשפט הושגה רק עם הקמת הפדרציה של הפיליפינים בשנת 1935. מספר השופטים בבית המשפט העליון גדל ל-11: נשיא בית המשפט ועוד עשרה שופטים עמיתים, שישבו בהרכב אחד או בשני הרכבים שונים.
תוכנית צדק חברתי
הוא התחייב לשפר את מעמד הפועלים הפיליפיני וחיפש השראה בדוקטרינות חברתיות של האפיפיור לאו השלושה-עשר והאפיפיור פיוס האחד עשר, מלבד השראה מרעיונות שקיבל מסוציולוגים מובילים בעולם. הנשיא קזון פתח בתוכנית של צדק חברתי, והוביל חקיקה שהתקבלה באספה הלאומית.
כך הוקם בית משפט ליחסי עבודה לתיווך בסכסוכים תוך מזעור הנזק שבשביתות. נחקק חוק שכר מינימום וחוק שמונה שעות עבודה ביום, וכן חוקים סוציאליים נוספים. נחקק גם חוק, שמתיר לנשיא להנהיג הליכי הפקעה ו/או רכישה של אחוזות גדולות כדי לחלקן ולמכור אותן מחדש במחיר ובתנאים נוחים לאיכרים, ובכך לאפשר להם להחזיק נחלה משלהם. קזון גם הקים מערכת חקלאות שיתופית בקרב האיכרים בעלי הנחלות החדשות במטרה להקל על מצבם ולספק להן רווחים גדולים יותר[4]. בכל אלה, הראה קזון נחישות בהמשך המנדט החוקתי של קידום הצדק החברתי[3].
כלכלה
עם הקמת חבר העמים הפיליפיני, המצב הכלכלי של המדינה היה יציב. סחר החוץ הגיע לשיא והשגשוג בעסקים היה ברור ויצר מצב של בום כלכלי. יצוא היבול החקלאי היה בדרך כלל טוב, למעט טבק, לכל הגידולים היה ביקוש גבוה בשוקי העולם. ואכן, ערך היצוא הפיליפיני הגיע לשיא מאז 1929.
על אף המצב המשגשג הזה, נאלצה הממשלה להתמודד עם בעיות כלכליות מסוימות. לשם כך נוצרה המועצה הלאומית לכלכלה. גוף ייעץ לממשלה בנושאים כלכליות ופיננסיות, כולל קידום תעשיות, גיוון הגידולים החקלאיים, תעריפים, מיסוי וניסוח תוכנית כלכלית כהכנה לקראת הקמה העתידית של הרפובליקה העצמאית של הפיליפינים.
על פי המלצת המועצה הלאומית לכלכלה, הוקמו מושבות חקלאיות חדשות, בעיקר בקורונדל, מליג ובאתרים מתאימים אחרים במינדנאו. בנוסף, הממשלה הציעה הטבות שונות לעידוד הגירה והתיישבות במקומות אלה. הבנק החקלאי והתעשייתי הוקם כדי לסייע לחקלאים קטנים עם הלוואות נוחות[5]. תשומת הלב הוקדשה גם לסקר הקרקע, כמו גם לנטיעה נכונה בקרקעות ציבוריות. צעדים ואמצעים אלה יצרו תחושה של שיפור ורווחה כלכלית[3].
רפורמה אגררית
עם הקמת ממשלת חבר העמים הפילפיני, הנשיא קזון יישם את חוק האריסות[6][7] מטרת החוק הייתה להסדיר את חוזי השכירות של האכרים על ידי קביעת תקני מינימום[8]. בעיקרון, החוק הסדיר יחסים הוגנים יותר בין האריס לבין בעל הקרקעות - חלוקה של 50-50 ביבול, קביעת ריבית מקסימלית של 10% לשנה חקלאית, וכן הגנה מפני פיטורים שרירותי על ידי בעל הקרקעות או המעסיק.
הליקוי העיקרי בחוק היה שניתן היה להשתמש בו רק כאשר רוב המועצות המקומיות במחוז מסוים ביקשו את יישומו. מאחר שבעלי קרקעות שלטו בדרך כלל במועצות אלה, אף מחוז לא ביקש ליישם את החוק. לפיכך, קזון כפה ליישם את החוק בכל מחוזות במרכז האי לוזון. עם זאת, החוזים שנחתמו היו תקפים רק לשנה אחת. על ידי הסירוב לחדש את החוזה, בעלי הקרקעות הצליחו להוציא את האריסים שלא היו רצויים להם. כתוצאה מכך, ארגוני איכרים ביקשו לשווא לשנות את החוק שיצור מצב שבו חוזי השכירות יתחדשו אוטומטית כל עוד האריסים ימלאו את התחייבויותיהם. בשנת 1936, החוק תוקן אבל בעלי היאחזות מצאו נקודות חולשה נוספות בחוק. כתוצאה מכך, החוק מעולם לא הופעל למרות כוונותיו הטובות. הרצון של קזון לרצות גם את בעלי הקרקעות וגם את אריסים לא הצליח. בתחילת שנות ה-40, אלפי אריסים במרכז לוזון הורחקו מאדמותיהם, והסכסוך הכפרי היה חריף מתמיד[8].
בתקופת חבר העמים הפילפיני נמשכו הבעיות האגרריות. מצב שהניע את הממשלה לשלב עיקרון יסודי של צדק חברתי בחוקה בשנת 1935. מכוח עיקרון הצדק החברתי של הממשלה, החלו פעולות של הפקעה של אחוזות גדולות. הוקם מינהל ארצי להתיישבות (NLSA) שהחל ביישום הסדר קרקעות חקלאיות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כבר הוקמו אזורי התיישבות גדולים ובהם למעלה מ-650,000 דונם[6].
זכות בחירה לנשים
הנשיא קזון יזם את זכות הבחירה לנשים בפיליפינים במהלך תקופת הפדרציה. בעקבות הוויכוח המתמשך בין תומכי זכות הבחירה לנשים לבין מתנגדיהן, קבעה לבסוף החוקה שהבעיה תיפתר על ידי הנשים עצמן במשאל עם. אם לפחות 300,000 מהנשים תתמוכנה בהצעה, היא תיושם ותחייב את כל הנשים במדינה. בהתאם למנדט זה, הורתה הממשלה על משאל עם שהתקיים ב־3 באפריל 1937. בעקבות מסע בחירות נמרץ למדי, ביום המשאל, היה שיעור ההצבעה בקרב הנשים מרשים. בסה"כ תמכו בחוק 90 אחוז מהמצביעות[9].
שפה לאומית
הוראה חוקתית נוספת שיושמה על ידי הממשל של הנשיא קזון עסקה בשאלת השפה הלאומית של הפיליפינים. לאחר שנה של מחקר, המכון לשפה הלאומית - שהוקם בשנת 1936 - המליץ על שפת טאגאלוג כבסיס לשפה הלאומית. בדצמבר 1937 פרסם קזון מנשר המאשר את המלצת המכון והצהיר כי טאגאלוג תהיה השפה הלאומית הרשמית השלישית אחרי ספרדית ואנגלית. היא הפכה לשפה השלישית לאחר כינון הרפובליקה הפילפינית בשנת 1946[9].
בחירות לנשיאות
הבחירות לאספה הלאומית השנייה התקיימו ב -8 בנובמבר 1938, על פי חוק חדש שאפשר "הצבעת בלוק" (שיטת בחירות לא פרופורציונליות, בהן המפלגה המנצחת מקבלת את כל הקולות של המחוז)[10] נוצרה העדפה למפלגה הנאציונליסטית. כצפוי, כל 98 המושבים של האספה הלאומית ניתנו לנציונליסטים. חוסה יולו, שהיה שר המשפטים של קזון בשנים 1934–1938, נבחר לנשיא האספה הלאומית.
האספה הלאומית השנייה פתחה בחקיקה שחיזקה את הכלכלה. לרוע המזל, ראשית מלחמת העולם השנייה הייתה מעבר לאופק. חוקים מסוימים שהועברו על ידי האספה הלאומית הראשונה שונו או בוטלו על מנת לעמוד במציאות הקיימת[11][12]. חוק הגירה קבע מכסה שנתית של 50 מהגרים שיורשו להיכנס מכל מדינה לפליפינים[13]. החוק השפיע בעיקר על אזרחים סינים ויפנים שנמלטו ממלחמת סין–יפן השנייה. מאחר שהחוק נגע ביחסי חוץ הוא נזקק לאישור של נשיא ארצות הברית. עם פרסום מפקד האוכלוסין של 1939, עדכנה האספה הלאומית את חלוקת מחוזות הבחירה, שהפכו לבסיס הבחירות של 1941.
בבחירות לנשיאות 1941 קזון ביקש להיבחר מחדש. בשנת 1940 אושרו תיקונים חוקתיים שאפשרו לו להגיש מחדש מועמדות בבחירות לתקופה חדשה שהסתיימה בשנת 1943. בבחירות לנשיאות 1941, קוזון נבחר מחדש ברוב קולות גדול.
פליטים יהודים
לפני הכיבוש היפני, בפעולה הומניטארית ראויה לציון, בשיתוף עם הנציב העליון של ארצות הברית לפיליפינים, פול מקנט (אנ'), הקלו על כניסתם לפיליפינים של פליטים יהודים שנמלטו ממשטרים פשיסטיים באירופה. קזון סייע גם בקידום פרויקט של יישוב מחדש של הפליטים במינדנאו, תוך כדי ביקורת מתנגדיו שהושפעו מהתעמולה הפשיסטית - שהתיישבות היהודית תהווה איום על המדינה[14].
בזמן מלחמת העולם השנייה
לאחר הפלישה היפנית לפיליפינים במהלך מלחמת העולם השנייה, הנשיא פונה לאי קורחידור, שם הוא חנך רשמית את תקופת כהונתו השנייה, לאחר מכן בהזמנת ממשלת ארצות הברית, עבר אליה, שם הקים את הממשלה הגולה בוושינגטון[15]. שם הוא כיהן גם כחבר במועצת המלחמה של האוקיינוס השקט, וחתם על הצהרת האומות המאוחדות נגד מעצמות הציר, וכתב את האוטוביוגרפיה שלו, "המאבק הטוב"[16].
למרות מצב בריאותו הרעוע, פעל ברחבי ארצות הברית למען חיזוק ההבנה הציבורית למהלך המלחמה באוקיינוס השקט ולמבצעים הצבאיים בפיליפינים. כמו כן פעל להקמת חטיבת חי"ר פיליפינית בצבא ארצות הברית וגייס כספים למאמץ המלחמתי האמריקאי בצורות שונות[17].
בתחילת נובמבר 1942, קזון קיים פגישה עם הנשיא רוזוולט כדי לעצב תוכנית להקמת ועדה משותפת כדי לעצב את התנאים בפיליפינים שלאחר המלחמה. שמונה עשר חודשים לאחר מכן, הקונגרס של ארצות הברית העביר חוק ליצירת הוועדה לשיקום הפיליפינים.
ב־1943 נכנסה הממשלה הפיליפינית בגולה למשבר חמור. על פי חוקת 1935, תקופת כהונתו הרשמית של הנשיא קזון הייתה אמורה לפוג ב-30 בדצמבר 1943, וסגן הנשיא סרחיו אוסמניה (אנ') אמור היה להיבחר באופן אוטומטי לנשיא. הדבר הובא לידיעתו של הנשיא קזון על ידי אוסמניה עצמו. קזון הודיע לאוסמניה, כי לא יהיה נבון לבצע שינוי כזה בנסיבות הזמן. באותה העת הוציא הנשיא קזון הודעה לעיתונות בנוסח זהה. אוסמניה ביקש את חוות דעתו של התובע הכללי של ארצות הברית, הומר סטיל קאמינגס, אשר אישר את דעתו של אוסמניה כתואמת יותר את החוקה. אבל קזון נשאר נחוש בדעתו. הוא ביקש את התערבות הנשיא רוזוולט, שהעדיף להתרחק מהמחלוקת, והציע שהם עצמם יפתרו את המבוי הסתום[17].
לאחר מכן כינס הנשיא קזון ישיבת הממשלה הפילפינית, אך לא נמצא פתרון למחלוקת. בעקבות כך, ובהסכמת הממשלה, פנה קזון לקונגרס האמריקאי להשעות את ההוראות החוקתיות הקשורות לחילופי הנשיאים עד לאחר שהפיליפינים תשוחרר מהיפנים. בנובמבר 1943, אישר בית הנבחרים האמריקאי את ההצעה הזאת.
מוות
קזון סבל משחפת ובילה את שנותיו האחרונות בבתי חולים. בקיץ 1944 הוא היה בבית מרפא באזור ניו יורק, שם מת ב-1 באוגוסט. הוא נקבר תחילה בבית הקברות הלאומי בארלינגטון. גופתו הובאה מאוחר יותר ונקברה מחדש במנילה בבית הקברות מנילה צפון ב-17 ביולי 1946. לבסוף הועברו עצמותיו אל קזון סיטי ונקברו לרגלי אנדרטת הזיכרון ב-19 באוגוסט 1979[18].
הנצחה
שמו של קזון הונצח במקומות רבים בפיליפינים, בהם העיר קזון סיטי, הפרובינציה קזון (אנ') באי לוזון ואוניברסיטת מנואל ל. קזון בקזון סיטי. הוא מונצח גם בשטר של 20 פסו פיליפיני. בעיר ראשון לציון בישראל הוקמה אנדרטה המנציחה את קבלת הפליטים היהודים לפיליפינים בהוראתו.[19]
קישורים חיצוניים
- פועלו להצלת יהודים בשואה
- התרומה האדירה של העם הפיליפיני ליהודים במהלך מלחמת העולם ה-2, באתר מוזיאון ידידי ישראל
- הצלתם של למעלה מ-1000 יהודים בתקופת השואה על ידי הנשיא מנואל לואיס קזון
- אנדרטת "דלתות פתוחות" בראשון לציון-
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Office of History and Preservation, United States Congress. (n.d.). Quezon, Manuel Luis, (1878–1944). Biographical Directory of the United States Congress. Retrieved September 30, 2010.
- ^ Reyes, Pedrito (1953). Pictorial History of the Philippines.
- ^ 3.0 3.1 3.2 Molina, Antonio M. (1961). The Philippines Through the Centuries (Print ed.). Manila: University of Sto. Tomas Cooperative.
- ^ "Commonwealth Act No. 20". Official Gazette of the Republic of the Philippines. Archived from the original on 24 March 2018. Retrieved 25 March 2019.
- ^ "C.A. No. 459: An Act Creating the Agricultural and Industrial Bank". The Corpus Juris. 9 June 1939. Archived from the original on 18 August 2018. Retrieved 25 March 2019.
- ^ 6.0 6.1 Manapat, Carlos, et al. Economics, Taxation, and Agrarian Reform. Quezon City: C&E Pub., 2010.Print.
- ^ "Act No. 4054". Chan Robles Virtual Law Library. Archived from the original on 23 January 2018. Retrieved 25 March 2019.
- ^ 8.0 8.1 Manapat, Carlos, et al. Economics, Taxation, and Agrarian Reform. Quezon City: C&E Pub., 2010.Print.
- ^ 9.0 9.1 Molina, Antonio. The Philippines: Through the centuries. Manila: University of Sto. Tomas Cooperative, 1961. Print.
- ^ "Block voting". Philippine Daily Inquirer. Retrieved 10 September 2012.
- ^ Commonwealth Act (CA) No. 494 amended CA 444 "Eight Hour Law" authorizing the President to suspend the law.
- ^ "C.A. No. 494: An Act to Authorize the President of the Philippines to Suspend, Until We Date of Adjournment of the Next Regular Session of the National Assembly Either Wholly or Partially the Operation of Commonwealth Act Numbered Four Hundred and Forty-Four, Commonly Known as the Eight-Hour Labor Law". The Corpus Juris. 30 September 1939. Archived from the original on 25 March 2019. Retrieved 25 March 2019
- ^ "Commonwealth Act No. 613". Chan Robles Virtual Law Library. Archived from the original on 10 December 2018. Retrieved 25 March 2019.
- ^ Berger, Joseph (14 February 2005). "A Filipino-American Effort to Harbor Jews Is Honored". Nytimes.com. Retrieved 25 April 2018.
- ^ 1st Lt William Haddock Campbell, USAAF, received the DSC for his role as co-pilot in the evacuation of the Philippine president from the Philippines, as reported in a local Chicago newspaper, The Garfieldian, 1 April 1943
- ^ Quezon, Manuel L. (1946). The Good Fight.
- ^ 17.0 17.1 Molina, Antonio. The Philippines: Through the centuries. Manila: University of Sto. Tomas Cooperative, 1961. Print.
- ^ Manuel Luis Quezon at Find a Grave
- ^ מדיסון פארק, CNN, להיוולד שוב: ניצולי השואה שברחו לפיליפינים, באתר ynet, 14 בפברואר 2015
