מסע הקרח של הצי הבלטי
מסע הקרח של הצי הבלטי (ברוסית: Ледовый поход Балтийского флота) הוא הכינוי למסע התחמקותו של הצי הבלטי, שהיה חלק מן הצי הרוסי, מנמל טאלין (שנקראה אז בגרמנית: רוול (Reval) וברוסית: רוֶול (Ревель)) לנמל הלסינקי, בפברואר-מרס 1918, ואחר כך, באפריל, מהלסינקי לקרונשטט, בשלביה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה. באותה העת החל להתפורר המאמץ המלחמתי של רוסיה, ומתקפה גרמנית הובילה לכיבוש אסטוניה במלחמת העולם הראשונה.
רקע
לנוכח העליונות המובהקת של הגרמנים בים, לא הרבו יחידות השטח של הצי הרוסי לצאת מנמליהן. בכל זאת, אם חרגו מנמליהן, הסתבר שהיוו יריב עיקש לגרמנים. כך אירע, למשל, בקרב איי אולנד ובקרב מפרץ ריגה.
בשביעי לנובמבר 1917 התרחשה מהפכת אוקטובר. אחת מתוצאות הלוואי של המהפכה הייתה פירוקו של הצי הקיסרי הרוסי, ועל בסיסו הוקם "הצי האדום של הפועלים והאיכרים" (Рабоче-Крестьянский Красный флот), הצי של המשטר הבולשביקי, שליטה החדש של רוסיה. בצי זה הונהגו, בחודשים הראשונים לקיומו, סדרים בהתאם להווי החדש, כולל קומיסרים לצד המפקדים, אסיפות בהשתתפות המלחים ואפילו בחירת המפקדים על ידיהם. מלחי הצי, רבים מהם איכרים ופועלים במוצאם, נחשבו לתומכים נלהבים של המהפכה, ואחד מעמודי התווך שלה.
ככלל, מאמץ המלחמה של רוסיה החל להתפורר, ורוסיה חיפשה דרכים לצאת מן המעמד של צד לוחם פעיל, על מנת לייצב את סדריה הפנימיים. גרמניה ניצלה מצב זה כדי להשתלט, כמעט באפס יד, על שטחים נרחבים שבשליטה רוסית, כולל איום מוחשי על נמליו של הצי הבלטי.
פינוי נמל טאלין
ב-18 בפברואר 1918 קיבל הצי הרוסי שבנמל טאלין פקודה להתנגד לגרמנים בכל כוחו, וככלות כל הקיצין, לטבע את עצמו, לבל יפול בידי האויב. למרות הפקודה, יום אחר כך, ב-19 לחודש, החל הצי הרוסי לעזוב את טאלין, לכיוון הלסינקי, תוך שיט בים הבלטי הקפוא. ב-22 לחודש החלה עזיבה מסיבית יותר, עת ארבע ספינות עזבו את טאלין, כאשר ספינה שוברת קרח, "ירמאק" (Ермак), מפלסת את דרכן, ועשו דרכן להלסינקי. בהמשך, ב-24 לחודש, עזבה את טאלין שיירת ספינות משא, מלווה בשתי צוללות, שלוש שולות מוקשים ומקשת אחת. כך, כשנכנס הצבא הגרמני לטאלין, ביום המחרת, רוב הצי הבלטי הרוסי, בפיקודו של אלכסיי מיכאילוביץ' שסטני (Алексе́й Миха́йлович Ща́стный), כבר חמק. שלוש שוברות קרח (כולל "ירמאק") פילסו בעבורו את הדרך. ההפלגה, בשל הים הקפוא, הייתה איטית עד מאוד, ועד לחמישי במרס הגיעו כל האוניות להלסינקי, להוציא צוללת אחת, אשר התרסקה בשל הקרח. בעוד הפינוי בעיצומו, יצאה רוסיה מן המלחמה, עת חתמה בשלישי למרס על הסכם ברסט ליטובסק עם מעצמות המרכז.
פינוי נמל הלסינקי
על פי תנאי חוזה ברסט-ליטובק, אשר נחתם בעת שהצי היה בדרכו, היה על הרוסים לפנות את גם נמל הלסינקי, או להכניס את הצי להסגר בפיקוח פינלנד, מדינה אשר קמה ממש באותה העת. לפיכך, עלה הצורך במסע החלצות נוסף של הצי הבלטי הרוסי. כיוון שכך, שוב בפיקוד שסטני, פונה הצי הרוסי, והפעם יעדו היה נמל קרונשטט. כיוון שמימי מפרץ פינלנד היו קפואים באותו מועד, שוב עלה הצורך לפלס את דרכו של הצי מבעד לקרח. אף פינוי זה, ששוב התבצע בכמה חלקים, הסתיים בהצלחה עד ה-28 באפריל.
בסופו של תהליך הפינוי, הרוסים הצליחו למלט ארבעה דרדנוטים: גַנְגוּט (Гангут), פטרופבלובסק (אונייה, 1911) (Петропавловск), פולטבה (Полтава) וסבסטופול (Севастополь); שני פרה-דרדנוטים: אנדריי פרבוזְוואני (Андрей Первозванный) ורספובליקה (Республика). פרה-דרדנוט שלישי שהה עוד קודם הפינוי בנמל קרונשטט; חמש סיירות משוריינות: רוריק (Рюрик), אדמירל מקרוב (Адмирал Макаров ), באיאן (Баянь), גרומובוי (Громобой) ורוֹסיה (Россия);שלוש סיירות: בוגאטיר (Богаты́рь), אולג (Олег) ואברורה. סיירת רביעית, דיאנה (Диана), אשר הוסבה לאוניית בית חולים, שהתה עוד קודם לכן בקרונשטט. כן התפנו 59 משחתות, שלוש ספינות תותחים, שלוש מקשות, 12 צוללות ו-144 ספינות אחרות, כולל, כאמור, שלוש שוברות קרח. כן פונה בהצלחה ציוד צבאי אחר, כולל כזה של חיל האוויר הרוסי.
אחרית דבר
למרות הפינוי המוצלח, הרי סכנת לכידת הצי על ידי הגרמנים לא חלפה, לנוכח התקדמות האחרונים בפינלנד, קרוב למדי לקרונשטט ולפטרוגרד. לפיכך, בשלישי למאי הוציא לב טרוצקי פקודה לצי להכין עצמו לאפשרות זו, וזאת למרות ההסכם שנחתם עם הגרמנים. כיוון שלא יוותר במקרה כזה להיכן למלט את רובו של הצי - פירוש הדבר היה, ככלות כל הקיצין, להוציא את רוב האוניות מכלל פעולה.
מספר שבועות לאחר פינויו בהצלחה של הצי הרוסי, החלה תסיסה בין מלחי הספינות המפונות, וכן עבר חתול שחור בין שסטני למשטר החדש. הוא הואשם בפעילות אנטי-מהפכנית, ונעצר ב-27 במאי. ביוני שסטני עמד למשפט, ולאחריו הוא הוצא להורג.
חלק גדול מן הספינות שחולצו הושבתו מסיבות שונות, הן סיבות טכניות, שקצרה ידם של הבולשביקים לפתרן, הן קשיים בציוות האוניות. מה שנותר מן הצי הרוסי שנותר שימש את המשטר החדש במלחמת האזרחים הרוסית, בעיקר בהגנת פטרוגרד וסביבתה, וכן בקרבות נילווים למלחמת האזרחים, כגון פלישת הצבא האדום לאסטוניה, וכנגד התערבות מדינות ההסכמה במלחמת האזרחים הרוסית.
לקריאה נוספת
- Н. С. Кровяков. "Ледовый поход" Балтийского флота в 1918. Moscow, 1955.
- В. И. Сапожников. Подвиг балтийцев в 1918. Moscow, 1954.
קישורים חיצוניים
