מס הראשים הסיני
מס הראשים הסיני היה תשלום שהוטל בקנדה בשנת 1885 על כל מהגר סיני שביקש להיכנס למדינה. המס הוטל במטרה להרתיע מהגרים מסין מלהגר לקנדה. המס בוטל בשנת 1923 במסגרת חוק, שאסר באופן גורף על הגירת אנשים מסין לקנדה, למעט בעלי עיסוקים מסוימים (ובוטל בעצמו בהמשך). בשנת 2006 התנצל ראש ממשלת קנדה על הטלת המס ופיצוי בגינו שולם למיעוטם של המשלמים.
המס
ממחצית המאה ה-19 ואילך הגיעו למערב קנדה כ-17,000 עובדים מסין. הם הובאו על מנת להשתלב בעבודות ההקמה של מסילת הרכבת הפסיפית הקנדית (אנ'), אך קיבלו רק שליש עד מחצית מהשכר שקיבלו עובדים אחרים. הפרלמנט של פרובינציית קולומביה הבריטית קיבל ב-1878 חוק שאסר כליל הגירת סינים למדינה. חוק זה בוטל במהרה בנימוק שהוא עמד הסתירה לחקיקה הפדרלית של קנדה.
במענה להתנגדות הציבורית בקולומביה הבריטית להגירה הסינית קיבל הפרלמנט הקנדי ב-1885 את החוק (בשמו הרשמי: Chinese Immigration Act of 1885), שבמסגרתו נדרש כל סיני שביקש להיכנס לקנדה תשלום של 50 דולר. החוק תוקן מספר פעמים כדי להעלות את גובה התשלום, שהגיע עד ל-500 דולר ב-1903. פטור מהתשלום ניתן למגיעים מסין שהצליחו לשכנע את השלטונות שהגעתם לקנדה היא זמנית - למשל סטודנטים, מורים, מיסיונרים, סוחרים וחברי הסגל הדיפלומטי.
כ-81,000 משלמי המס הכניסו לממשלת קנדה סכום של כ-23 מיליון דולר (334 מיליון דולר במחירי 2016). המס אכן הרתיע סינים רבים מלהיכנס לקנדה. במיוחד היו הדברים אמורים בנשותיהם וילדיהם של מהגרים, דבר שנתן לקהילה הסינית שהתפתחת בקנדה אופי של קהילת רווקים.
בשנת 1923 קיבל הפרלמנט הקנדי חוק (Chinese Immigration Act, 1923), שאסר באופן גורף על הגירה של סינים לקנדה, למעט במקרים מסוימים. חוק זה ביטל את מס הראשים. החוק מ-1923 בוטל בשנת 1947. עם זאת, הגירה חופשית של סינים לקנדה הותרה רק בשנות ה-60.
לאחר ביטול המס
ניסיונות בקנדה להביא להשבה של המס ששולם או לתשלום פיצוי עליו החלו כבר ב-1948, לאחר ביטול החוק שאסר כליל על הגירה סינית למדינה. ב-1984 התפתח קמפיין ציבורי בעניין, בהשתתפותה של המועצה הסינית-קנדית הלאומית (אנ'), אם כי לא כל חבריה תמכו בו. הצעה של ראש הממשלה בריאן מלרוני ב-1993 להקמת אגף מוזיאוני לזכר האפליה נגד הסינים נדחתה על ידי דורשי הפיצוי על המס. ממשלת יורשו של מלרוני, ז'אן קרטיין, סירבה במפורש להביע התנצלות על המס או לתת פיצוי בגינו.
דורשי הפיצוי פנו בעניינם אל נציבות זכויות האדם של האו"ם ובהמשך הגישו תביעה פדרלית נגד ממשלת קנדה בהתבסס על כתב הזכויות והחירויות הקנדי שנתקבל ב-1982 ועל המשפט הבינלאומי. טענתם הייתה כי הממשלה לא הייתה רשאית להפיק רווח על בסיס גזעני. הם גם טענו כי ההתנצלות של ממשלת קנדה ב-1988 על כליאת יפנים קנדים בימי מלחמת העולם השנייה היוותה תקדים מחייב בנוגע לתיקון תוצאותיה של מדיניות גזענית בקנדה. בשנת 2001 דחה בית המשפט את הטענה בדבר היווצרות התקדים המחייב וכן קבע כי לכתב הזכויות והחירויות הקנדי אין תחולה רטרואקטיבית. ניסיונות לבטל את פסק הדין באמצעות ערעורים לא צלחו.
בשנים הבאות נמשך העיסוק הציבורי בדרישה להתנצלות על מס הראשים הסיני ולפיצוי עליו. הנושא אף עלה במסגרת ההתמודדות בין המפלגה הליברלית לבין המפלגה השמרנית לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2004 ובשנת 2006.
לאחר הבחירות ב-2006 הרכיב סטיבן הרפר מהמפלגה השמרנית ממשלת מיעוט. ב-22 ביוני נשא הרפר דברים בפרלמנט ובמסגרתם התנצל בפני הקהילה הסינית בקנדה על הטלת מס הראשים. בסטייה מהמסורת (שלפיה מושמעים בפרלמנט דברים באנגלית ובצרפתית בלבד) שילב הרפר בדבריו מספר מילים בקנטונזית. כמו כן הממשלה הסכימה לשלם פיצוי למשלמי המס שנותרו בחיים באותה עת (רק כעשרים) או לבנות ובני זוגם, אך לא לילדיהם. בקנדה נמשך המאבק לקבלת פיצוי לילדי המשלמים.
מספר סרטי תעודה הופקו אודות פרשת מס הראשים והמאבק לקבלת פיצוי בגינו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- נוסח נאום ההתנצלות של ראש הממשלה הרפר על הטלת המס
- First head-tax compensation paid, באתר Edmonton Journal, 10 בדצמבר 2006, מאורכב באתר Web Archive
