מס כשרות
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
מס הכשרות היה אחד מכמה מסים עקיפים שהוטלו על יהודי רוסיה על ידי הממשלה האימפריאלית הרוסית, ואחריה אימצו את המס בנסיכות מולדבה, מלוכת הבסבורג בהונגריה וגליציה, ובגרמניה.[1][2][3]
פקידי השלטון בכל מדינה היו קובעים מראש סך מסויים של מסים שהקהילה היהודית בכל עיר אמורה להעביר לידם בכל שנה, כמס הכשרות או הבשר. סכומים אלו היו תופחים לאחר שהקהילות בחרו להגדיל את המס ולהשתמש בהפרש כהכנסה למוסדות הקהילהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: וגם 2=נ. מ. גלבר, טרנופול - אנציקלופדיה של גלויות, עמ' 102.. לצורך כך החכירה כל קהילה את הזכות לגבות מסים אלו לזכיינים מקרב הקהילה, ואלו היו רודים באחיהם לבל ישתמטו מתשלומי המס שהניבו להם רווחים[4]. ולכן נאלצו רוכשי הבשר לשלם את המס בקופסא מיוחדת שהיתה אצל השוחט, בנפרד מהתשלום על הבשר לשוחט.
בהמשך בוטל חובת המס בחלק מהמדינות, אך הקהילות בחרו להמשיך בהטלת המס, כבסיס לכלכלת מוסדות הקהילה. בחלק מהמקומות הנהיגו את המס עד פרוץ השואה.
המס עורר שאלות הלכתיות רבות שהופנו אל פוסקי ההלכה[5]. ובין השאר החשיבו את חוכרי המס כ"מוכס ישראל" שאסור לגנוב מהם, ופסקו שאין להשתמט מתשלום מס הבשר, ככל מיסי הקהילה[6].
רקע
מס על הבשר (בערבית: גאבילה) הונהג עוד קודם לכן בקהילות רבות כחלק מתקנות הקהל, כדי לממן את מוסדות הקהילה. במהלך השנים ניסו בחלק מהקהילות להשתמש בכספי מס זה לצורך מילוי מכסת המסים שעל הקהילה להגיש לשלטונות[7]. אך בתחילת המאה ה-18 הטיל השלטון הרוסי מס גדול על שחיטה כשרה ובשר כשר, ובכך פתח את סאגת מיסי הבשר שהכבידו על יהודי אירופה. במקור נבעו המסים כתוצאה ממדיניות השלטון שכללה מיסים גבוהים לאוכלוסיות "לא יצרניות", או בשל שנאת יהודים, אך בהמשך הגדילו הקהילות את המיסים לצורך החזקת מוסדות הקהילה. רק בהמשך הפנו השלטונות עצמם את כספי המיסים או חלקם למימון הוצאות הקהילה ברמה כזו או אחרת.
היסטוריה
רוסיה
ברוסיה, המס כונה "קורובקה", ושולם רק על ידי יהודים. המס שולם עבור כל בעל חי שנשחט לפי כללי הכשרות, ולאחר השחיטה - על כל ליברה שנמכר מבשר זה. מס זה היה חלק מ"מס הסל" או "מס הקופסא" היהודי הרוסי. קורובקה (ברוסית: коробка) או "קורופקי" במדינות אחרות היא מילה ממקור סלאבי, rupka, שפירושה "תיבה" או "קופה", ובהשאלה: קופת המיסים, כלומר מס. זאת מאחר והרוכשים הכניסו את כספי המס לתוך קופסה ייעודית ולא לידי השוחט או הקצב.
לטענת הרמן רוזנטל (אנ') וג'ייקוב גודייל ליפמן (אנ'), המס היה "המכביד והמעצבן ביותר מבין המסים המיוחדים שהטילה הממשלה על יהודי רוסיה".[1] נטל המסים בכלל, והקורובקה בפרט, היה אחד הגורמים שגרמו ליהודים רבים לעזוב את העיירות ולהתיישב בכפרים או באחוזות של אצילים, שם לא היו חוכרי מסים וקהילות שיאכפו את תשלומי המס.
יש מקורות המצביעים כי בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 קיבלו הקהילות נתחים גדולים יותר מכספי מס הבשר לצורך כלכלת המוסדות היהודיים[8], אך ברוב המקומות הם הופנו למטרות יהודיות שהשלטון ראה תועלת בקיומן[9].
המס בוטל ברוסיה ב-1861 (תרכ"א) כשהצאר אלכסנדר השני הנהיג את רפורמת האמנציפציה היהודית[10].
נסיכות מולודבה
בשנת 1741, גרגורי השני (אנ') נסיך נסיכות מולדובה הטיל אף הוא על יהודי הנסיכות את ה-"קרופקה", מס עקיף על בשר כשר, בדומה ל-"קורובקה" הרוסי[11].
פולין וליטא
בשנת 1580 (ה'ש"מ) הוקם ועד ארבע הארצות אשר פעל עד ל-1764 (ה'תקכ"ד), מנהיגיו שעמדו בראשו שימשו כמוסד המרכזי העליון של יהדות פולין, ובין השאר גבו את מס הגולגולת עבור השלטון הפולני.
בשנת 1764 (תקכ"ד) החליט השלטון הפולני על הפסקת גביית המיסים על ידי הוועד וגביית המיסים מהיהודים באופן ישיר כפי שנגבו המיסים מכלל האוכלוסייה ובכך הגיע תפקידו המסורתי של הוועד לידי סיום. כל עוד היה ועד ארבע הארצות קיים, היה נהוג מס ישיר למוסדות הקהילות, שכונה "סכומות". המחלוקת הקשורה לגבייתו הייתה גדולה, ובמקרים רבים דנו תקנות הקהל בסכומים שיש לשלם ובדרך לגבותם. כחלק מהתערערות השלטון העצמי התקשו הקהילות בגביית המס, ולכן החלו לגבות מיסים עקיפים, אשר הוטלו על מחזור עסקים או רכישת מוצרים. המס העקיף נקרא אף הוא "קורופקי" בדומה למס שהונהג ברוסיה.
המס בפולין ובליטא הוטל על נרות, בשר, יין לפסח, אתרוגים, קמח למצות, ועל שאר השירותים שנתנה הקהילה ליהודים ושלא הייתה אפשרות לרכוש אותם מחוץ למסגרת הקהילה, והיא שימשה כהכנסה פנימית להוצאות הקהילה[12]. לאחר תקופה אף הוכפל סכום המס בליטא בשנת תקכ"ה, כנראה לאחר שקופת הקהל נבזזה על ידי הרוסים, ורבי אהרן הגדול מקרלין פעל לביטול המכס הכפול [13].
מס הקורופקי הוטל לצד או במקום מס הסכומות, תלוי בקהילה ובתקופה. היו החלטות רבות לגבי השימוש בכספים אלו, בהחלטות הקהל של מינסק, תקכ"ה, נאמר "ועל כן החליטו להקדיש מכספי הקורופקא (מכס הבשר) סך 200 זהובים בכל שנה לקניית ספרים לבית המדרש.".[14]
לאחר כיבוש פולין וליטא על ידי האימפריה הרוסית, חל על יהודיה מס ה"קורובקה" הרוסי, אך במקום להפנותם אל קופת הקהילה בלבד, הופנו הכספים לאוצר המדינה, לשם אחזקת בתי הספר ה"מתקדמים" של תנועת ההשכלה[15], המשטרה הממונה על היהודים ועוד מטרות כראות עיני השלטון[9]. המס בוטל ב-1861 (תרכ"א) בעת רפורמת האמנציפציה היהודית.
אוסטריה, הונגריה וגליציה
ב-1772, לאחר שמריה תרזה, ארכידוכסית אוסטריה, קיבלה את גליציה במסגרת חלוקה הראשונה של פולין, היא הטילה על יהודיה ("יהדות מזרח אירופה") מסים מיוחדים על מגוון נושאים, ביניהם בשר כשר, בתי כנסת והיתרי נישואין.
בתקופה שבין 1777 ל-1784 הוטלו על יהודי גליציה מסים נוספים, לדוגמא "מס תעסוקה ורכוש", ו"מס סובלנות והגנה". בשנת 1784 החליט יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" על ביטולי מסי התעסוקה והרכוש, והשאיר על כנו רק את מס הבשר כשר[16].
בשנת 1848, במהלך אביב העמים, שינו פקידי משרד האוצר האוסטרי את מדיניותם ודגלו בהרחבת זכויות האזרח, ודרשו לבטל כליל את מסי השחיטה, אך פרנסי הקהילות ראו בכך את מיטוטם הכלכלי של מוסדות הקהילה ודרשו לאפשר להם את גבייתו[17]. מעתה הפך מס הבשר באזור למס קהילתי בלבד, בדומה לקהילות שבפולין.
גרמניה
במאות ה-18 וה-19 הוטל כנראה בגרמניה "מס בשר כשר" על ידי עיריות, מס ששימש לתמיכה בקהילות היהודיות המקומיות[18].
האימפריה העות'מאנית
ראה גם
- מיסוי על היהודים באירופה (אנ') עבור סוגי מיסים נוספים המוטלים על היהודים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הרמן רוזנטל (אנ'); ג'ייקוב גודייל ליפמן (אנ') "Basket-Tax", האנציקלופדיה היהודית.
- ^ לאוניד ואסילביץ' בלובינסקי. Энциклопедический словарь российской жизни и истории: XVIII-начало XX в, Olma Media Group, 2003, מסת"ב 978-5-224-04008-7 עמוד 357.
- ^ שמעון דובנוב; ישראל פרידלנדר. History of the Jews in Russia and Poland, Avotaynu Inc, 2000, Avotaynu Inc, 2000 מסת"ב 978-1-886223-11-0, עמוד 227.
- ^ נ. מ. גלבר, טרנופול - אנציקלופדיה של גלויות, עמ' 99
- ^ למשל אצל: רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חושן משפט סימן קס"א; רבי שלום מרדכי שבדרון, שו"ת מהרש"ם, חלק ב' סימן קצ"ט; שו"ת נאות דשא, סימן קכ"ג.
- ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חושן משפט סימן ה'.
- ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, "תיקונים בקהילות הגולה על ידי שלוחים מארץ ישראל", עמ' 107.
- ^ ראו: יחזקאל קרן, יהדות קרים מקדמותה עד השואה, ירושלים תשמ"א, עמ' 136
- ^ 9.0 9.1 יהדות ליטא' (ספר קהילה), חלק א', "ועד יהודי ליטא", עמ' 129, ועמ' 565.
- ^ יהודה לייב לוין, מאור הגולה, חלק ב', עמ' תקס"ז.
- ^ הרשקוביץ', לוסיאן-זאב (16 באוגוסט 2010). "Iaşi." תרגם מרומנית על ידי Anca Mircea. אנציקלופדיית YIVO של היהודים במזרח אירופה. אוחזר ב-2016-07-07.
- ^ יהדות ליטא' (ספר קהילה), חלק א', "ועד יהודי ליטא", עמ' 128.
- ^ קובץ בית אהרון וישראל
- ^ ראו גם אליהו גוטמאכר "אדרת אליהו", עמ' רסו. "בית ישראל בפולין - מימים ראשונים ועד ימות החורבן" עמ' 98. קובץ בית אהרון וישראל עמ' קלד
- ^ יהודה לייב לוין, מאור הגולה, חלק ב', עמ' רצד-רצה.
- ^ נ.מ. גלבר, תולדות יהודי הורודנקה, עמ' 86.
- ^ נ. מ. גלבר, טרנופול - אנציקלודפיה של גלויות, עמ' 102
- ^ Lowenstein, Steven (1994). [url=https://books.google.com/books?id=GSHNy9qBT0EC&q=meat+tax&pg=PA233 The Berlin Jewish community: enlightenment, family, and crisis, 1770–1830]. ISBN 0-19-508326-1