מעבר ח'ייבר
 | |
| מעבר ח'ייבר מצד פקיסטן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,070 מטר |
| מיקום |
גבול  אפגניסטן -  פקיסטן בצפון פרובינציית ח'ייבר פח'טונח'ווה |
| רכס הרים | סאפד קו |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש |
| מחבר בין | אפגניסטן ופקיסטן |
| קואורדינטות | 34°6′4″N 71°8′44″E / 34.10111°N 71.14556°E |
מעבר ח'ייבר (פשטו: د خیبر درہ; אורדו: درۂ خیبر) (גובה: 1,070 מטר) הוא מעבר הרים המחבר בין פקיסטן ואפגניסטן.
מעבר ח'ייבר היה לאורך כל ההיסטוריה האנושית נתיב מסחר חשוב בין מרכז אסיה ובין דרום אסיה והיווה חלק מדרך המשי.[1] המעבר הוא גם נקודה צבאית אסטרטגית שעליה ניטשו קרבות לאורך ההיסטוריה. הנקודה הגבוהה במעבר נמצאת חמישה קילומטרים בתוך פקיסטן בלנדי כותל. המעבר מפלס את דרכו בהר ספיד כוה המהווה שלוחה דרום-מערבית של רכס הינדו-כוש.
היסטוריה
בכמה מגרסאות תאוריית הנדידה ההודו-ארית נטען כי ההודו-ארים נדדו להודו דרך מעבר ח'ייבר. הפלישות דרך המעבר שתועדו בהיסטוריה הן של דריווש הראשון ושל אלכסנדר מוקדון. מאוחר יותר פלשו המוסלמים דרך המעבר להודו והקימו את האימפריה המוגולית ב-1526. הצבא הבריטי פלש לאפגניסטן דרך מעבר ח'ייבר ונלחם באפגניסטן שלוש מלחמות; במלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה (1839-1842), ב-1878-1880 וב-1919. ג'ורג' מולסוורת', איש הצבא הבריטי ב-1919, אמר: "כל אבן בח'ייבר נספגה בדם". הסופר רודיארד קיפלינג כינה את המעבר: "חיתוך חרב דרך ההרים".
מצפון למעבר ח'ייבר נמצא אזור שבט המולאגורי ומדרום למעבר נמצא אזור שבט האפרידי של חבל טירה. תושבי המעבר עצמו משתייכים לשבט אפרידי. במשך השנים מאז הגעת הפתאנים לאזורים הסמוכים למעבר התייחסו מטות השבטים הפתאנים, במיוחד האפרידי והשינווארים האפגניים, אל שטח המעבר כנחלתם וגבו מס מהנוסעים שביקשו לעבור בביטחון במעבר. מאחר שגביית המס הייתה מקור ההכנסה העיקרי של השינווארים, ניסיונות של שליטי האזור להפסיק את גביית המס נתקלו בהתנגדות עזה מצד אנשי השבטים.
בשל סיבות אסטרטגיות סללו הבריטים אחרי מלחמת העולם הראשונה, תוך כדי עבודות הנדסיות נרחבות, מסילת ברזל מג'רמוד שליד פשאוור ועד לגבול האפגני, סמוך ללנדי קוטל. המסילה נפתחה לתנועת רכבות ב-1925. במלחמת העולם השנייה הוצבו במעבר שיני דרקון מאחר שהבריטים חששו מפלישה גרמנית להודו.[2]
עימותים נוכחיים
בזמן מלחמת אפגניסטן הנוכחית שימש מעבר ח'ייבר כנתיב אספקה מרכזי לכוחות נאט"ו שבזירה האפגנית של העימות. בהכירם בחשיבות המעבר, ניסו כוחות הטליבאן לחסום אותו בשלהי 2008 ובתחילת 2009 וכך יצרו עימות נוסף, בין הטליבאן ובין השלטונות בפקיסטן.[3]
בפברואר 2009 פוצץ גשר בנתיב המוליך למעבר, 24 קילומטר ממערב לפשאוור. מבצעי הפיצוץ המשוערים הם כוחות המזוהים כתומכים בטליבאן. על אף שפיצוץ הגשר לא גרם לשיבוש חמור במאמץ המלחמתי של כוחות הקואליציה המערביים, הוא הביא כנראה להאצת המאמץ למצוא נתיבי אספקה חלופיים. אם דרך איראן ואם דרך מספר מדינות במרכז אסיה שבהן יעבור הנתיב ויגיע לצפון אפגניסטן.[4]
מצביאים וצבאות שחצו את מעבר ח'ייבר
כל המפקדים שהנהיגו כוחות שחצו את מעבר ח'ייבר נעו מזרחה במגמה לכבוש חלקים מהודו; רק הכוחות בפיקוד צ'נדרגופטה מאוריה, ג'ורג' פולוק ורנג'יט סינג נעו מערבה בכיוון ההפוך.
- כורש
- דריווש הראשון
- אלכסנדר מוקדון
- צ'נדרגופטה מאוריה - מייסד האימפריה המאורית
- דמטריוס הראשון מבאקטריה - שליט בממלכה היוונית-באקטרית (אנ')
- מחמוד מע'זנה
- מוחמד מגור - שליט בשושלת הגורית (אנ')
- ג'ינגיס חאן
- קוטלוג ח'וואג'ה - שליט בחאנות של צ'אגאטאי
- טימור לנג
- באבור - האימפריה המוגולית
- חומאיון - האימפריה המוגולית
- שאה ג'האן - האימפריה המוגולית
- נאדר שאה - מייסד השושלת האפשארית
- אחמד שאה דוראני - מייסד השושלת הדוראנית (אנ')
- ג'ורג' פולוק - מפקד בצבא הבריטי בהודו
- רנג'יט סינג - מייסד האימפריה הסיקית (אנ')
- דונלד סטיוארט - מפקד הצבא הבריטי בהודו
קישורים חיצוניים
- מעבר ח'ייבר, אתר לונלי פלנט
הערות שוליים
- ^ אוסנה סיירסטאד, מוכר הספרים מקאבול, הוצאת כתר, 2006, עמ' 62 [1]
- ^ Introducing The Kheyber Pass, אתר לונלי פלנט
- ^ Pakistan Briefly Reopens Key NATO Supply Route, אתר ניו יורק טיימס, 2 בינואר 2009
- ^ Khyber Pass bridge used by Nato is blown up by militants, אתר דיילי טלגרף, 3 בפברואר 2009
