מעבר מיי
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 440 מטר |
| מיקום | בין המחוזות גואנגדונג וג'יאנגשי בדרום מזרח סין |
| רכס הרים | הרי מיילינג |
| מחבר בין | עמק הנהר יאנגצה לעיר נָאנְהָאי |
| קואורדינטות | 25°25′21″N 114°23′31.92″E / 25.42250°N 114.3922000°E |
מעבר מיי (בסינית קלאסית: 梅關,בסינית מפושטת:梅关, בפין-יין: Méi Guān) הוא מעבר הרים אסטרטגי בשרשרת הרי מיילינג (梅岭) המהווים את הגבול בין המחוזות גואנגדונג וג'יאנגשי בדרום מזרח סין. המעבר שוכן כ-30 קילומטרים צפונית לעיר נָאנשְׂיונְג (南雄) שבמחוז גואנגדונג וכ-10 קילומטרים דרומית לעיירה דָאיוּ' (大余县) שבמחוז ג'יאנגשי. מיי בסינית הוא עץ פרי (Prunus mume) מהסוג פרונוס ותת-הסוג בעל אותו שם (פרונוס) שבו מצויים גם השזיף והמשמש, המכונה "משמש יפני" או "אוּמֶה" (בעקבות שמו ביפנית). העץ פורח בסוף החורף כשהוא עדיין בשלכת. מקור שם המעבר בפריחה המרשימה של עצי האוּמֶה המצויים במספר רב סביבו.
למעבר מיי הייתה חשיבות אסטרטגית עוד בתקופת שושלת צ'ין (221 לפנה"ס – 226 לפנה"ס), והוא כנראה קיבל את כינויו כבר בתקופה מוקדמת זו. הוא היה אחד מחמשת נתיבי התובלה מעמק הנהר יאנגצה לעיר נָאנְהָאי, היום בירת גואנגדונג, גואנגג'ואו. בתקופת שושלת טאנג (907-618) שונה שם המעבר למעבר צ'ין (秦关), ומעבר הֶנְגפּוּ (横浦关). בשנת 716 הורה גָ'אנְג גְ'יוֹלִינְג, שר בכיר בממשל טאנג לבנות דרך ברוחב חמישה מטרים דרך המעבר כחלק מדרך המסחר שעברה לאורך הנהר גאן.
בתקופת שושלת סונג (1279-960) בוצר המעבר והאותיות המייצגות את השם מעבר מיי נחקקו עליו. הדרך שנסללה בתקופת שושלת טאנג רוצפה בלבנים. על הביצורים שנותרו עד ימינו חקוקים הכתובות "המעבר המלכותי של נָאנְיְוֵּ'ה" (南粤雄关) בצידו הצפוני של המעבר ו"המעבר הראשון של לִינְגְאָן" (岭南第一关) בצידו הדרומי (הן נָאנְיְוֵּ'ה והן לִינְגְאָן הם שמות תחליפיים לגואנגדונג).
עד העשורים האחרונים היה מעבר מיי חלק בדרך הראשית שבה עבר המסחר היבשתי מגואנגדונג צפונה, כמו גם גבול צבאי חשוב. ב-1928 ניסה מאו דזה דונג לחצות את המעבר בדרכו מג'יאנגשי לגואנגדונג. בשנות ה-30 של המאה ה-20 שהה צ'ן יי, המפקד הקומוניסטי, שלוש שנים באזור מעבר מיי כשהוא נלחם מלחמת גרילה ממושכת כנגד ניסיונות הכיתור של הקוומינטנג.
למעבר מיי הוענק מעמד של "יחידה מוגנת של שריד תרבותי" על ידי שלטונות המחוז ומגיעים אליו מעט תיירים מקומיים. מדרך טאנג המקורית נותרו בשלמותם כשמונה קילומטרים ורוב הביצורים מתקופת שושלת סונג. רוב המבקרים מגיעים בסוף החורף על מנת לחזות בפריחת עצי האוּמֶה.
קישורים חיצוניים
