מעשר כספים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשר כספים הוא נוהג יהודי המחייב להפריש עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה, תוקפו של נוהג זה נתון במחלוקת פוסקי ההלכה.

מקור

מקור קדום להלכה נמצא בסיפור בספר בראשית אודות אברהם שנתן מעשר משלל המלחמה למלכי-צדק מלך שלם, כהן לאל עליון[1]. מאוחר יותר בספר[2] אנו מוצאים את נכדו של אברהם, יעקב המבטיח להפריש עשירית מנכסיו לאל "...וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", במדרש פרקי דרבי אליעזר מובא שגם יצחק הפריש מעשר כספים[3]. וכן מביא הרמב"ם (הלכות מלכים, ט,א) שמעשר למדים מיצחק אבינו, "יצחק הפריש מעשר", כפי שחז"ל לומדים מדברי התורה "וימצא בשנה ההיא מאה שערים" (תולדות כו,יב) שיצחק הפריש מעשרות.

המקור ההלכתי הראשון הוא מהספרי המובא בדברי התוספות במסכת תענית, על דברי רבי יוחנן בתלמוד הדורש את הפסוק בספר דברים על מעשרות תבואה[4], "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר"[5]. הציטוט הוא: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה' - אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין תלמוד לומר 'את כל'".
ציטוט זה אינו נמצא במהדורות הספרי שלפנינו, ולכן לא הובא כמקור מחייב למנהג ברוב ספרי ההלכה, כולל השולחן ערוך.

תוקף

האחרונים נחלקו בתוקפו של המנהג - בעל הבית חדש (הב"ח) טוען כי מעשר כספים הוא בגדר מידת חסידות בלבד ואינו חובה הלכתית[6]. לעומתו בעל הטורי זהב (דוד הלוי סגל) רואה במעשר כספים דין מחייב כחלק ממצוות מעשר עני. בעקבות ההשוואה למעשר עני יש שפירשו את דברי הט"ז שמעשר כספים נוהג מדאורייתא אך יש שחלקו על הבנה זו וסבורים שגם לדעתו החיוב הוא מדרבנן בלבד[7].

מקור אחר לרעיון המעשר נמצא בשיערוך מצוות הצדקה הכללית. הפוסקים[8] כתבו כי נתינת עשירית הנכסים מוגדרת כמידה בינונית לצדקה. נמצא כי מי שלא הביא דין נפרד של מעשר כספים סבור שכדי לצאת ידי חובת הצדקה במידה בינונית (כשפחות מזה נחשב כעין רעה), יש להפריש עשירית למטרה זו.

הבדלי הגישות בפרטי הלכות מעשר כספים אצל הפוסקים השונים נובעים מההבדל במקור הדין. אלו שרואים במעשר חובה או מנהג נפרד מדין הצדקה הכללי יטו להתיר להשתמש בכסף למגוון יעדים רחב ביניהם מצוות שונות, צורכי ציבור ועוד[9]. לעומת זאת ראיית הדין כחלק ממצוות הצדקה גוררת ממילא צמצום יעוד הכסף לצורכי עניים בלבד כפי שמתבקש מהגדרת המושג צדקה[10]. כמו כן דרך חישוב העשירית (מהקרן או רק מהרווח) ישתנה בהתאם להבדלי הגישה.[דרוש מקור]

חישוב ההפרשה

ישנם דעות שונות בפוסקים בקשר להיקף חיוב המעשר:

  • הדעה המחמירה סוברת שיש להפריש מהברוטו, ללא שום ניכוי כלשהו.
  • הדעה המקילה סוברת שמכיוון שמעשר כספים הוא מדרבנן, אפשר להקל ולהפריש מעשר לאחר ניכוי כל ההוצאות החודשיות[11].
  • הדעה המקובלת ביותר בין הפוסקים היא שיש לחלק בין הוצאות העסק שיש לנכותו לפני חישוב ההפרשה, לבין הוצאות המחייה הפרטית, שאין לנכות הוצאה זו מהמעשר[12][13].

מעשר וגמול למעשר

בתנ"ך ובמקורות נוספים מקובלת התפיסה כי מותר לאדם לצפות לתמורה עבור הפרשת המעשרות, וכביכול לבחון את ה' בזה[14] [15]: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָקוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי " (ספר מלאכי, פרק ג', פסוק י').

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם מרדכי אלברט, מעשר כספים, ירושלים תשל"ז.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעשר כספים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בראשית יד יח-כ
  2. ^ בראשית כח כב
  3. ^ פרק ל"ג
  4. ^ דברים יד, כב
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט עמוד א
  6. ^ יורה דעה סימן שלא
  7. ^ שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן א
  8. ^ הלכות מתנות עניים לרמב"ם, ז ה
  9. ^ ש"ך, דוד הלוי סגל יורה דעה רמט
  10. ^ רמ"א, יורה דעה רמט א
  11. ^ בית יוסף, שו"ת אברקת רוכל ס' ג'
  12. ^ שו"ת שבט הלוי חלק ה' סימן קל"ג
  13. ^ י - דרכי חישוב מעשר כספים, פניני הלכה, ‏2000-08-06
  14. ^ למרות שאסור לבחון את ה' בדברים אחרים, שנאמר: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'" (ספר דברים, פרק ו', פסוק ט"ז), מצוות מעשר הוחרגה (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט עמוד א).
  15. ^ כהן, ישראל מאיר, 1838-1933, ‏אהבת חסד, באתר HebrewBooks
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0