מפלגת המצרים החופשיים
| מייסד | נג'יב סוויריס[1] |
|---|---|
| אידאולוגיות |
לאומיות מצרית ליברליזם[2] חילוניות[3] |
| http://www.almasreyeenalahrrar.com | |
המפלגה המצרים החופשיים (בערבית: حزب المصريين الأحرار) היא מפלגה ליברלית מצרית, שנוסדה לאחר המהפכה המצרית בשנת 2011.[4] המפלגה תומכת בעקרונות של סדר פוליטי ליברלי, דמוקרטי וחילוני במצרים. המפלגה היא המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים המצרי.[5]
היסטוריה
ייסוד
ב-3 באפריל 2011 הודיעו המהנדס ואיש העסקים נג'יב סוויריס, וקבוצת אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים על הקמת המפלגה והכריזו על מצע, על יעדיה ועל עקרונות היסוד של המפלגה.[6] בין חברי המפלגה הבולטים האחרים נמנו המדען האמריקני המצרי פארוק אל-באז,[7] המשורר הערבי המצרי אחמד פואד ניג'ם, הסופר גמאל אל-גיטאני ויזם התקשורת חאלד בישארה.[8]
ביולי 2011 התגלעו סכסוכים בתוך המפלגה. סיעה פנימית שכונתה "קבוצת 17" האשימה את ההנהגה הלאומית בשיטות לא דמוקרטיות בבחירת מנהיגים מקומיים במחוז דמיאטה ובסובלנות כלפי חברים לשעבר במפלגה הדמוקרטית הלאומית, מפלגת השלטון שתחת משטר מובארכ שפעילותה נאסרה. חמישה מהמתנגדים הוחרגו מרשימת מהמפלגה, וסומנו כ"עושי צרות" על ידי גורמי המפלגה. אף על פי כן, באוגוסט אותה שנה דיווחה המפלגה שהיא מונה 100,000 חברים.
הגוש המצרי ובחירות 2011/2012
המפלגה הייתה מרכיב בלתי נפרד מהגוש המצרי, ברית בחירות רחבה המתנגדת לאחים המוסלמים, שנוסדה ב-16 באוגוסט 2011. הגוש המצרי נקט בגישת הגנה על החילוניות והחברה האזרחית של מצרים.[9] עם זאת, עד לבחירות הפרלמנטריות הראשונות שלאחר המהפכה שהתקיימו בנובמבר 2011 ובינואר 2012, עזבו כמה מפלגות חברות את הגוש המצרי והתלוננו כי זה כולל "שרידים של המשטר לשעבר".[10]
לכן, בזמן הבחירות כלל הגוש רק את מפלגת המצרים החופשיים, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המצרית (ESDP) ותנועת טגאמו.[11][12] יחד, הגוש זכה ב-2,402,238 קולות, המקביל לנתח של 8.9% מתוך 332 המושבים שהוקצו למפלגות ולקואליציות, 33 נתפסו על ידי מועמדי הגוש המצרי, 14 מהם חברי מפלגת המצרים החופשיים. חבר תנועת טגאמו אחד נבחר למושב אחד מתוך 166 המושבים השמורים למועמדים בודדים.
בניגוד לשותפותיה, המפלגה החליטה להחרים את הבחירות למועצת השורא בינואר ובפברואר 2012, תוך ציון חוסר שביעות הרצון מטיפול הרשויות בחריגויות במהלך הבחירות לבית התחתון.[13] לאחר הבחירות, הגוש המצרי קרס עם פרישת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית וטען כי השותפים האחרים מודאגים יותר מההפרדה החילונית-אסלאמיסטית מאשר מההבדלים בין המשטר לשעבר לכוחות המהפכניים.[14] במרץ 2012 התפטר מהמפלגה סגן היו"ר וחבר הפרלמנט לשעבר מוחמד אבו חאמד והפך למנהיג של מפלגת חיי המצרים ומאוחר יותר של התנועה הפטריוטית המצרית.[15]
אופוזיציה לשלטון האיסלאמיסטי
המצרים החופשיים לא לקחו חלק בבחירת חברי האספה המכוננת ביוני 2012, וקוננו על ייצוג יתר של האיסלאמיסטים בה.[16] המפלגה אישרה את קריאותיה להחרים את האספה בספטמבר 2012.[17] במקום זאת, התנועה השתתפה במספר פרויקטים שניסו לתאם את האופוזיציה החילונית נגד הרוב האיסלאמיסטי, כלומר הברית הלאומית המצרית שהוכרזה בספטמבר 2012,[18] התנועה האזרחית-דמוקרטית באוקטובר 2012[19] וחזית ההצלה הלאומית שנוסדה בנובמבר 2012.[20] המפלגה קראה להחרים את משאל העם החוקתי בדצמבר 2012 כדי להדגים את דחיית כל התהליך שהוביל לחוקת 2012 בחסות האיסלאמיסטים.[21]
אחרי הפגנות 2013
המפלגה תמכה בהדחתו של הנשיא מוחמד מורסי, שפרצה בעקבות המחאה נגד הממשלה ביוני 2013. המפלגה ראתה בהפגנות שהובילו לסילוקו של מורסי כמהפכה ולא ראתה בהפלתו כהפיכה.[22] בדצמבר 2013 התמזגה מפלגת החזית הדמוקרטית הליברלית הוותיקה יותר עם מפלגת המצרים החופשיים.[23] באותו חודש דווח כי המפלגה הפכה לחלק מקואליציית החזית הלאומית,[24] אך בפברואר 2014 המפלגה הבהירה כי לא יהיה זה הגיוני להצטרף לברית בחירות בטרם יעבור חוק הבחירות.[25]
המצרים החופשיים תמכו בחוקת 2014 שעמדה להצבעה במהלך משאל העם החוקתי בינואר 2014,[26] שהתקבל עם 98.1% (בעוד אחוז ההצבעה היה 38.6%). באפריל 2014 התקבלה המפלגה כחברה מן המניין לאינטרנציונל הליברלי,[27] כיוון שכבר הייתה בעבר חברת משקיפה וחברה בברית הערבית האזורית לחופש ודמוקרטיה. המפלגה הכריזה על תמיכתה במועמד עבד אל-פתאח א-סיסי בבחירות לנשיאות במאי 2014.[28]
תוצאות הבחירות
| שנת בחירות | מספר המצביעים הכולל | מספר מושבים שזכתה בסך הכל | +/– | ממשלה |
|---|---|---|---|---|
| 2015 | 1,009,083 | 65 / 245
|
 65
|
באופוזיציה |
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת המצרים החופשיים (בערבית)
הערות שוליים
- ^ Al-Masriyeen al-Ahrrar (Free Egyptians Party), Carnegie Endowment for International Peace, אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2014, נבדק ב-16 בדצמבר 2013
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Free Egyptians party sacks five 'troublemakers'", Ahram Online, 17 ביולי 2011, נבדק ב-16 בדצמבר 2013
{{citation}}: (עזרה) - ^ نص عبد القادر خيشي. "حزب "المصريين الأحرار" يرفع شعار العلمانية بزعامة الملياردير نجيب ساويرس - France - فرانس24". France24 (בערבית). אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2014. נבדק ב-16 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "A Partial Guide to the Egyptian Political Parties". Connected in Cairo. 15 בנובמבר 2011. נבדק ב-2 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ בחירות היסטוריות במצרים: הכירו את המתמודדים
- ^ "The Free Egyptians (Al Masreyeen Al Ahrar) Party". Electionnaire. נבדק ב-7 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Farouk El-Baz joins Free Egyptians Party", Ahram Online, 20 באפריל 2011, נבדק ב-16 בדצמבר 2013
{{citation}}: (עזרה) - ^ Afify, Heba (4 באפריל 2011), "Naguib Sawiris launches liberal 'Free Egyptians Party'", Egypt Independent, נבדק ב-16 בדצמבר 2013
{{citation}}: (עזרה) - ^ Saleh, Yasmine (16 באוגוסט 2011), Egypt liberals launch 'The Egyptian Bloc' to counter Islamists in Nov. vote, אורכב מ-המקור ב-27 בדצמבר 2011, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ Raslan, Sarah (23 באוקטובר 2011), "Revolution Continues Alliance stabilises, one day ahead of registration deadline", Ahram Online, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Liberal Egyptian Bloc launches its 2011 election campaign", Ahram Online, 1 בנובמבר 2011, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ Sanger-Weaver, Jodi (בנובמבר 2011), "Elections in Egypt: The Muslim Brotherhood, Theocracy and Democracy", Prospect, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Egyptian Bloc divided over boycotting Shura Council elections". Egypt Independent. 13 בינואר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "All broken up: new coalitions form as old electoral alliances die out", Daily News Egypt, 25 באוגוסט 2012, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Political alliances in the post-revolutionary Egypt". Al-Arabiya News. 2 באוקטובר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Rift widens over Egypt's constitution after liberals, leftists stage second walkout". Al Arabiya with Agencies. 2012-06-12. נבדק ב-2012-07-08.
- ^ "Political forces sign on ElBaradei call for Constituent Assembly boycott". Ahram Online. 29 בספטמבר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Liberal, leftist forces unite to defeat 'unrepresentative' constitution". Ahram Online. 27 בספטמבר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Massive New Coalition Unites To Rival Political Islam in Egypt, 11 באוקטובר 2012
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Profile: Egypt's National Salvation Front". BBC. 10 בדצמבר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Opposition forces gear towards a 'no' vote". Egypt Independent. 13 בדצמבר 2012. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wedeman, Ben; Sayah, Reza; Smith, Matt (4 ביולי 2013), Coup topples Egypt's Morsy; deposed president under 'house arrest', CNN.com
{{citation}}: (עזרה) - ^ Two Egyptian liberal parties announce merger, Ahram Online, 21 בדצמבר 2013, נבדק ב-29 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Conference Party to form electoral coalition". Cairo Post. 15 בדצמבר 2013. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Free Egyptians Party: We will not enter any alliance until elections law issued". Cairo Post. 15 בפברואר 2014. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Egypt's Free Egyptians Party distributes Braille draft constitution at rally". Ahram Online. 9 בינואר 2014. נבדק ב-29 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Free Egyptians Party joins Liberal International", The Cairo Post, 28 באפריל 2014
{{citation}}: (עזרה) - ^ Kortam, Hend (28 באפריל 2014), "Parties choose between Al-Sisi and Sabahy", Daily News Egypt
{{citation}}: (עזרה)
