מקס אמאן
 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1891 מינכן, ממלכת בוואריה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
| פטירה |
30 במרץ 1957 (בגיל 65) מינכן, בוואריה, גרמניה המערבית |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר גרמניה הנאצית גרמניה המערבית |
| תקופת הפעילות | 1912 – 2 בספטמבר 1945 (כ־33 שנים) |
| מקצוע |
מוציא לאור פוליטיקאי איש עסקים |
| תפקיד | המו"ל של המפלגה הנאצית |
| מפלגה | המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה | צלב הברזל מדרגה שנייה |
מקס אמאן (בגרמנית: Max Aman; 24 בנובמבר 1891 – 30 במרץ 1957) היה מוציא לאור, פוליטיקאי, איש עסקים ואספן-אמנות גרמני[1], חבר במפלגה הנאצית, ברייכסטאג ובשוצשטאפל, מחלוצי הזרם הנציונל-סוציאליסטי. נודע בכך שכיהן בתור המנהל העסקי הראשון של המפלגה, ומאוחר יותר הפך לראש בית ההוצאה לאור הרשמי שלה, האיאר פרלג (אנ').
בתום מלחמת העולם השנייה נעצר בידי כוחות בעלות הברית ולאחר שהורשע בשיתוף פעולה עם המשטר הנאצי נידון לעשר שנות מאסר בעבודות כפייה. כל הונו הוחרם עם שחרורו ב-1953, והוא מת בעוני רב במינכן ב-1957[2].
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
מקס אמאן נולד ב-24 בנובמבר 1891, במינכן. לאחר שסיים את חוק לימודיו החל ללמוד בבית ספר למנהל עסקים, והפך לשולייתו של איש מכירות במשרד עורכי דין אשר פעל בעיר מגוריו[3][4].
מלחמת העולם הראשונה
מעט לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1912, התגייס לרגימנט המילואים הבווארי המלכותי ה-16 (גר'), בו שירת עד לשחרורו בדצמבר 1919, בדרגת פלדוובל (אנ'), ולאחר שקיבל את עיטור צלב הברזל מדרגה שנייה.
במהלך שירותו שימש אמאן כסמל הפלוגה בה הוצב אדולף היטלר, כך שבמובן מסוים פיקד במשך תקופה קצרה על השליט העתידי והבלתי מעורער של גרמניה הנאצית[5][6].
לאחר שחרורו התחתן ועבד במשך תקופה קצרה בבנק משכנתאות[4] בטרם נתקל במקרה באדולף היטלר ברחובות מינכן. לדבריו, הזמין אותו הלה להשתתף באחת מהרצאותיו. אף על פי שחשש תחילה לעזוב את מקום עבודתו הבטוח, שכנע אותו היטלר לקבל על עצמו את תפקיד המנהל העסקי של המפלגה, לאחר שהסביר לו על הסכנות הטמונות בבולשביזם, ושאל ”מה תעזור לך הפנסיה שלך אם ביום מן הימים יקשרו אותך הבולשביקים למנורת רחוב?”[7].
רפובליקת ויימאר
בשנותיה המוקדמות של רפובליקת ויימאר הצטרף אמאן לשורות המפלגה הנאצית ונודע בתור המנהל העסקי הראשון והמזכיר הכללי שלה[8]. לאחר שנת 1922 החל גם לנהל את בית ההוצאה לאור הרשמי של המפלגה, האיאר פרלג (אנ')[9], אשר היה אחראי, בין היתר, לפרסומו של מגזין השוצשטאפל דס שוורצה קור (אנ'), או "החיל השחור".
כעבור שנה השתתף בפוטש במרתף הבירה, נעצר והורשע באשמת סיוע לבגידה, ונידון באפריל 1924 לשני חודשי מאסר בבית הסוהר לנדסברג[10]. בחודשים הבאים נאסרה פעילותה של המפלגה הנאצית בגרמניה, ואמאן מצא את מקומו כפעיל בולט של מפלגת הקהילה הגרמנית הגדולה (אנ'), מעין ארגון קש בו שלטו הנאצים ממפקדה חדשה שהקימו במינכן.
מאוחר יותר באותה שנה נבחר אמאן למועמד המפלגתי עבור מועצת העיר מינכן, בה כיהן כחבר עד ל-1933[11], ועם הקמתה מחדש של המפלגה הנאצית ב-27 בפברואר 1925, לא השתהה בחזרתו לשורותיה. תרומתו הגדולה ביותר של אמאן, ככל הנראה, הגיעה בדמות ניסיונותיו לשכנע את היטלר לשנות את שמו המקורי של המגנום אופוס שלו, מיין קאמפף, אשר נכתב תחילה תחת הכותרת ”פיריינהלב ירה דס קמפס גגן לוגה דומהייט און פייגהייט”, כלומר, ”ארבע וחצי שנים של מאבק נגד שקרים, טיפשות ופחדנות”. הספר הפך לאחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר של בית ההוצאה לאור שבראשו עמד, והוא פיקח באופן אישי על פרסום מהדורותיו הרבות. בזכות התמלוגים שקיבל סייע להיטלר להפוך לאדם עשיר, וכן לעצמו[12].
_NSDAP_nazi_party_leader_uniform_Germany_1930s_National_Archives_NARA_(US_seized_WW2_enemy_property)_242-HF-0215-A_001_Unrestricted_No_known_copyright.jpg)
בנוסף היה אמאן אחראי להפצתם של אמצעי תעמולה מפורסמים אחרים, ביניהם הביטאון היומי של המפלגה הנאצי, הפלקישר באובכטר, ועיתונים שבועיים מסוימים, כגון האילוסטרייטר באובכטר (אנ') והנציונלסוציאליטשה מונצהפטה (אנ').
המפלגה הנאצית
לאחר עליית הנאצים לשלטון קודם אמאן לדרגת הרייכסלייטר, הדרגה הפוליטית הבכירה ביותר במפלגה הנאצית, למעט הפיהרר. זמן קצר לאחר מכן, ב-15 בנובמבר 1933, מינה אותו היטלר לנשיא ולמנהיג לשכת העיתונאות של הרייך (גר') (הרייכספרסקמה, אשר פעלה תחת לשכת התרבות של הרייך). באותו יום נבחר לכהן גם ברייכסטאג הנאצי כנציגה של שוואביה ובוואריה העליונה (אנ').
אמאן הצטרף לשורות השוצשטאפל עוד קודם לכן, ב-15 במרץ 1932, בדרגת אס. אס. גרופנפיהרר, אך החזיק הן בדרגות הארגון והן בדרגות הפוליטיות של המפלגה. כעבור קרוב לארבע שנים קודם לדרגת אס.אס. אובר-גרופנפיהרר, וסופח ללשכתו של הרייכספיהרר אס אס, שבאותה העת היה היינריך הימלר.
מוציא לאור
כמוציא לאור זכה אמאן לעצמאות רבה בעבודתו, כל עוד פעל תחת הוראותיו הכלליות של הפיהרר[13][14], אשר חש הערכה רבה כלפיו, ואף תיאר אותו בתור ”גאון, ומנהל העיתונאות המוצלח ביותר בעולם”[15]. לאורך השנים תואר גם בתור ”הכוח המניע והשכל היצירתי” שעמד מאחורי אחיזתה הנוקשה של המפלגה בעיתונאות הגרמנית[16].
עם זאת, לא ניחן אמאן במיומנות רבה בתור פוליטיקאי, ותואר כאישיות נטולת הכישרונות הדרושים לתכנון נאומים ונשיאתם בפרהסיה, או להשתתפות בוויכוחים ודיונים ארוכים תוך שמירה על קור רוח[17]. מנגד, נודע בהצלחתו הגדולה בתור איש עסקים ובעל מקצוע, ונחשב לאדם מנוסה, יעיל ומסור, אשר פעל על פי עקרונות קבועים שגיבש מניסיונו רב השנים[18].
בתור אדם פרטי תואר אמאן כטיפוס אגרסיבי, כעוס ובריוני, ובעקבות קומתו הנמוכה אף נקרא לעיתים בשם ”הגמד של היטלר”. ייתכן כי מזגו החם תרם להצלחתו כאיש עסקים וכמנהל היות שהשקיע את מירב מאמציו בנביחת פקודות, הטלת לחץ על עובדיו, ודחיפתם לעמול קשה יותר. בעת ובעונה האחת הייתה זו גם הסיבה לכישלונו כפוליטיקאי, תפקיד אשר דרש מחשבה שלווה יותר. הבעתו בכתב לא הייתה מוצלחת גם היא יתר על המידה[19], במיוחד לאחר שאיבד את ידו השמאלית בתאונת ירי במהלך מסע ציד עם חברו פרנץ ריטר פון אפ ב-1931[20].
בחלוף הזמן מימש אמאן אסטרטגיה פרי המצאתו לצורך השתלטות על אמצעי העיתונאות הגרמנית, אשר פעלה במתכונת דו שלבית: ראשית, מתוקף תפקידו הרשמי כנשיאה של לשכת העיתונאות, השתמש בסמכותו על מנת לאסור על פעילותם של עיתונים שפרסומיהם לא עלו בקנה אחד עם האידאולוגיה הנאצית, או שלא תמכו באופן מלא במשטר הנאצי. שנית, כראש בית ההוצאה לאור של המפלגה, רכש את כל בתי העסק שהפעילו את אותם עיתונים במחירים נמוכים מאוד, לעיתים במעין מכירות פומביות או מכרזים, בהן היה הוא המציע היחיד.
עד לשנת 1942 כבר נמצאו בבעלות הזנטרל פרלאג כ-80 אחוזים מכל העיתונים הגרמנים במדינה[15]. יחד עם ההכנסות שצבר מפרסום ספרו של היטלר, מיין קאמפף, הפך בית ההוצאה לאור שברשותו של אמאן לאחד הגדולים ביותר בכל הרייך, ובעולם.
רוב פעילותו של אמאן התרחשה במינכן, בה נמצאו מגוריו ומשרדיו, והוא נהג לנסוע לברלין רק לעיתים רחוקות, ולמטרות עסקיות בלבד. כאשר ביקר בעיר הבירה תמיד הוזמן להצטרף להיטלר ופמלייתו, אשר סעדו את ארוחות הצהריים שלהם בקנצלרית הרייך[21].
משפטי נירנברג
בתום מלחמת העולם השנייה נעצר אמאן בידי כוחות בעלות הברית. במשפטו הורשע בתור האופטשולדיגר, דהיינו משתף פעולה עם המשטר הנאצי, ונידון ב-8 בספטמבר 1948 לעשר שנות מאסר בעבודות כפייה. הוא שוחרר כעבור חמש שנים, ב-1953, לאחר שכל הונו, רכושו וזכויותיו הפנסיוניות נשללו ממנו, ומת בעוני רב ב-30 במרץ 1957, במינכן, גרמניה המערבית[2].
ביזת יצירות אמנות
הארגון הבווארי לאוספי ציורים (אנ') גילה ב-2014 ארבעה עשר יצירות אמנות באוסף פינקוטק דר מודרנה (אנ') אשר נחשדו כי היו שייכות בעבר לאמאן[22][23]. היצירות נוספו לאוסף ב-1945, אולם מוצאן המדויק נותר לא ידוע, וייתכן שנבזזו בידי הנאצים[24]. הקרן הגרמנית לאמנות אבודה הוסיפה את הפריטים, שחלקם צוירו או פוסלו בידי האמנים פרנץ פון שטוק, פרידריך קולבאך, גבריאל מאלסקירשר (אנ'), ואחרים, למאגר המידע של אתר האינטרנט שלה.
לקריאה נוספת
| שיירר, ויליאם לורנס; עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי; ניו יורק, סיימון אנד שוסטר, 1960 (מסת"ב: 978-0-671-62420-0) | Shirer, William Lawrence; The Rise and Fall Of The Third Reich; New York, Simon And Schuster, 1960 (מסת"ב 978-0-671-62420-0) |
| ג'יי. הייל, אורון; העיתונות השבויה ברייך השלישי; ניו ג'רזי, אוניברסיטת פרינסטון, 1964 (מסת"ב: 9780691051093) | J. Hale, Oron; The Captive Press In The Third Reich; New Jersey, Princeton University Press, 1964 (מסת"ב 9780691051093) |
| בדורפטיג, פרידמן; זנטנר, כריסטיאן; אנציקלופדיית הרייך השלישי; ניו יורק, הוצאת מקמילאן, 1991 (מסת"ב: 0-02-897500-6) | Bedürftig, Friedemann; Zentner, Christian; The Encyclopedia Of The Third Reich; New York, Macmillan Publishing, 1991 (מסת"ב 0-02-897500-6) |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בדורפטיג, זנטנר, 1991; האות א'; עמוד 21; "אמאן, מקס, נולד במינכן, 24 בנובמבר 1891, מת במינכן, 30 במרץ 1958, פוליטיקאי ועיתונאי גרמני".
- ^ 2.0 2.1 הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 29; "בשנותיו האחרונות הוא איבד את רכושו, עבודתו, החזקותיו העסקיות, וכן את זכויות הפנסיה שלו, ומת בעוני רב".
- ^ בדורפטיג, זנטנר, 1991; האות א'; עמוד 21; "אמאן, איש מכירות במקור".
- ^ 4.0 4.1 הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "נולד במינכן, 24 בנובמבר 1891, למד אמאן בבית ספר למנהל עסקים והמשיך להתמחות במשרד עורכי דין במינכן. הוא שירת לאורך חמש שנים בצבא הבווארי ולאורך תקופת זמן קצרה במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש כסמל הפלוגה של היטלר. עם שחרורו ב-1919, התחתן והחל לעבוד בבנק למשכנתאות במינכן".
- ^ בדורפטיג, זנטנר, 1991; האות א'; עמוד 21; "שירת כסמל באותה פלוגה בה שהה היטלר כטוראי במהלך מלחמת העולם הראשונה".
- ^ שיירר, 1960; לידת המפלגה הנאצית; הופעת הפיהרר; עמוד 49; "נחיל של אישים פחות ידועים, רובם טיפוסים לא נעימים, הצטרפו למעגלו של הדיקטטור המפלגתי. מקס אמאן, הסמל הראשון של היטלר בפלוגתו, טיפוס קשוח וגס, אך בעל יכולת ארגונית מוצלחת, הפך למנהל העסקי של המפלגה והפלקישר באובכטר, והביא במהרה סדר כלכלי לשניהם".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמודים 22–23; "בגרסה הראשונה, מפגש מקרי ברחוב והזמנה להשתתפות באחד ממפגשיו של היטלר, הם שמשכו אותו אל תוך התנועה הנאצית בפברואר 1920. בקיץ 1921, לאחר שהשתלט על המפלגה, הציע לו היטלר להפוך למנהל העסקי שלה. תחילה היסס אמאן, וחשב על התחייבויותיו המקצועיות ועל הפנסיה שהבטיחו לו. היטלר העניק לו הרצאה בת שעתיים על הסכנות הטמונות בבולשביזם, אותה חתם עם הצעת העבודה. הוא שאל אותו: ”מה תעזור לך הפנסיה שלך אם ביום מן הימים יקשרו אותך הבולשביקים למנורת רחוב?”. אמאן חשב על כך לאורך שלושה ימים בטרם התפטר מעבודתו וקיבל את הצעתו של היטלר".
- ^ בדורפטיג, זנטנר, 1991; האות א'; עמוד 21; "הצטרף לשורות המפלגה הנאצית מיד עם הקמתה (חבר מספר שלוש) והפך למזכיר הכללי שלה ב-1922".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "עמדת המנהל העסקי החליפה ידיים מספר פעמים עד שמקס אמאן, אשר היה המנהל העסקי של המפלגה החל מחודש אוגוסט אשתקד, הפך גם למנהל האיאר פרלאג ב-4 באפריל 1922".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמודים 23–24; "חלקו בפוטש במרתף הבירה היה כשל לויטננט נאמן. יחד עם שאר פעילי המפלגה, נעצר אמאן ונכלא בין ה-19 בנובמבר ל-12 בדצמבר 1923, לאחר שהורשע בסיוע לבגידה. נראה כי על פי הוראותיו של היטלר, בלילה שבין ה-8 ל-9 בנובממבר, השתלט אמאן על בניין הבנק, במטרה להשתמש בו כמשרדיה הראשיים של הממשלה החדשה".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 24; "הדבר בא לידי ביטוי בצורה פומבית, בתקרית שהתרחשה במועצת העיר מינכן, אליה אמאן נבחר כנציגה של המפלגה הנאצית".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמודים 27–28; "לא רק שהיה הסוכן העסקי של היטלר בכל הנוגע לפרסום והוצאה לאור, אלא גם שימש בתור הבנקאי שלו. ההכנסות הגדולות מתמלוגי מכירות ספרו של היטלר, מיין קאמפף, נותרו בחשבונות האיאר, ובכל פעם שהיטלר היה זקוק לכסף, פשוט התקשר לאמאן. בכל פעם שהתעורר צורך בכסף עבור מטרות אישיות או מפלגתיות, הצליח אמאן בדרך כלל לספק אותו".
- ^ הייל, 1964; הקדמה: המבנה והבעיות של העיתונאות הגרמנית; עמוד 14; "מקס אמאן, מנהל בית ההוצאה לאור של המפלגה, ועובדיו, זכו לאוטונומיה רבה, אולם תמיד פעלו תחת הנחיותיו ועבור שאיפותיו של הפיהרר".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 27; "בתור המנהל של האיאר פרלאג, היה נתון אמאן לסמכותו הישירה של היטלר, ולא נדרש לשלוח דו"חות תקופתיים לקנצלרית המפלגה או לאוצרה. הדבר אותו כינה בשם ”ייפוי כוח” הוענק לו מידי היטלר ב-1936".
- ^ 15.0 15.1 הייל, 1964; הקדמה: המבנה והבעיות של העיתונאות הגרמנית; עמוד 16; "הדמות הבולטת ביותר בענף ההוצאה לאור של המפלגה הנאצית הייתה מקס אמאן, מנהל האיאר פרלג וראש לשכת העיתונאות של הרייך. היטלר חש הערכה רבה כלפיו, ושיבח אותו רבות עבור מאמציו בפיתוח הפלקישר באובכטר והעיתון רחב היריעה של המפלגה. ”בכל הנוגע לאמאן”, אמר היטלר ב-1942, ”אני בהחלט יכול לומר שהוא גאון. הוא מנהל העיתונאות המוצלח ביותר בעולם.. כיום הזנטרל פרלאג הוא הבעלים של בין שבעים לשמונים אחוזים מכל העיתונאות הגרמנית. אמאן השיג את כל זה ללא שום ראוותנות”".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "הוא הצליח לבסס תשתית כלכלית יציבה עבור הפלקישר באובכטר, וכמו כן הקים ופיתח את מחלקת הספרים של הפרלאג, ולאחר 1933 הפך ללב הפועם, אם לא השכל היצירתי, של מונופול המפלגה על עולם העיתונאות. היטלר מעולם לא חדל לשבחו על חוכמתו כמוציא לאור וכאיש עסקים".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 28; "כחבר במפלגה הנאצית ופעיל פוליטי, היו כישרונותיו ותחומי העניין של אמאן מוגבלים מאוד. הוא לא היה דובר מוצלח, וגם לא הצליח לבטא את עצמו כראוי בכתיבה".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "המשימה שאמאן לקח על עצמו לא הייתה קלה, וכישרונותיו הארגוניים, הכלכליים והמתמטיים, הועמדו במבחן. אדם אחר, בעל פחות כוח רצון ומסירות, לא היה מצליח לעמוד בה. ללא שום היכרות עם הבעיות הכרוכות בהוצאה לאור ובפרסום, הוא למד את העסק לאורך הדרך, ויש לציין כי הוא למד אותו בצורה טובה".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "הוא לא היה דובר או איש שיחה, ולא הצליח לבטא את עצמו כראוי בכתיבה. כתובות, מאמרים, הכרזות רשמיות, ומכתבים חשובים, בדרך כלל טופלו בידי פקודיו. כל דבר שדמה לרעיון מופשט בלבל אותו".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 22; "צייד נלהב, הוא בילה זמן רב בשדות וביערות של בוואריה. ב-1931 איבד את זרועו השמאלית בתאונת ירי בזמן שצד עם חברו הוותיק, ריטר פון אפ".
- ^ הייל, 1964; הפלקישר באובכטר – איבר מרכזי במפלגה הנאצית; מקס אמאן – הגמד העסקי של היטלר; עמוד 27; "משרדיו ומגוריו של אמאן נמצאו במינכן, והוא נסע לברלין רק לצורך עסקיו. כאשר ביקר בעיר הבירה תמיד הוזמן להצטרף למעגלו של היטלר לארוחות צהריים בקנצלרית הרייך".
- ^ "מקורביו של היטלר נמצאים תחת חשד", דר שפיגל, 12 ביוני 2014; אורכב מהמקור ב-16 בנובמבר 2021.
- ^ "עבודות מאוספו של המוציא לאור של היטלר התגלו", די ולט, 13 ביוני 2014; אורכב מהמקור ב-30 באוגוסט 2022.
- ^ "האם מינכן פינקוטק מספקת מקלט לבוזז אמנות נאצי?", חדשות ארטנט, 13 ביוני 2014; אורכב מהמקור ב-16 בנובמבר 2021.
