דייגו מראדונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מראדונה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דייגו מראדונה
Diego Armando Maradona
לידה 30 באוקטובר 1960
לנוס שבארגנטינה
פטירה 25 בנובמבר 2020 (בגיל 60)
טיגרה, ארגנטינה
שם מלא דייגו ארמנדו מראדונה
גובה 1.65 מטר
עמדה קשר התקפי, חלוץ שני

דייגו ארמנדו מראדונהספרדית: Diego Armando Maradona; ) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי, מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים.

מראדונה שיחק בארבעה טורנירים של גביע העולם בכדורגל, כולל מונדיאל 1986, בו היה קפטן נבחרת ארגנטינה והוביל אותה לזכייה בטורניר, לאחר ניצחון במשחק הגמר. כמו כן זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. בשלב רבע הגמר של הטורניר הבקיע מראדונה שני שערים בניצחון קבוצתו ונכנס להיסטוריית הכדורגל משתי סיבות - השער הראשון הובקע באמצעות היד, והוא מכונה "שער יד האלקים", והשער השני הובקע לאחר כדרור לאורך יותר מחצי מגרש, תוך שהוא חולף על פני חמישה שחקנים בדרך לשער, ונבחר ל"שער המאה".

מראדונה נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בספורט. הוא הושעה מכדורגל למשך 15 חודשים בשנת 1991, לאחר שנכשל בבדיקת סמים באיטליה, ולאחר מכן נשלח הביתה ממונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, לאחר שבדיקות הראו שהשתמש באפדרין.

לאחר פרישתו ממשחק, ביום הולדתו ה-37 בשנת 1997, הוא עלה במשקל בצורה דרסטית, וסבל מבריאות לקויה כתוצאה מהשפעות השימוש בקוקאין. בשנת 2005 הרזה לאחר ניתוח הצרת קיבה, והתגבר על התמכרותו לקוקאין. הנימוסים הבוטים שלו גרמו לו להסתכסך עם עיתונאים ומנהלים בכירים בספורט. למרות ניסיון אימון דל, הוא הפך למאמן נבחרת ארגנטינה בנובמבר 2008 והדריך אותה במונדיאל 2010. הוא החזיק בתפקיד במשך שנה וחצי, עד שפג תוקף החוזה שלו לאחר מונדיאל 2010.

מראדונה נבחר, ביחד עם פלה, ל"כדורגלן המאה של פיפ"א", על ידי אנשים מרחבי העולם במסגרת סקר שערכה פיפ"א והוכרז ב-2000. כמו כן, נבחר ב-2004, על ידי פלה, לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

קריירה כשחקן

דייגו ארמנדו מראדונה נולד בלנוס אך גדל בעיירת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו", פרבר עוני בפאתיה הדרומיים של בואנוס איירס, ארגנטינה. בגיל 10, הוא התגלה על ידי סוכן שחקנים כאשר שיחק בקבוצת ילדים מקומית בשם "הכוכב האדום". בתוך זמן קצר הקימו, הוא וחבריו, קבוצה משלהם. אנשי "ארחנטינוס ג'וניורס" צירפו את כל השחקנים, כיחידה אחת, למחלקת הנוער שלהם.

מראדונה הפך לכוכב כדורגל כבר בצעירותו. את הופעת הבכורה שלו בארחנטינוס ערך 10 ימים לפני שמלאו לו 16 שנים, ב-20 באוקטובר 1976, ובכך היה לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, עד שבירת שיאו בידי סרחיו אגוארו, בשנת 2003.

ב-1981, נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון וחצי דולרים. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולרית של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מעבר לים. רק עם הפלת המשטר, ב-1982, קנתה ברצלונה את מראדונה תמורת 4.5 מיליון דולר, סכום שיא באותה תקופה.

השנתיים אותן בילה מראדונה בקבוצת ברצלונה לא היו מוצלחות במיוחד, מחלת הצהבת ופציעה קשה בקרסול שסיכנה את הקריירה שלו, הפכו את השהות בברצלונה לקשה. ב-1984 לאחר הפסד פרצה קטטה המונית אותה הוביל מראדונה. הוא הסתכסך עם נשיא והקבוצה וגם עם מנהלה לאחר שדרש שיעבירו אותו מברצלונה.

ב-1984, נרכש על ידי קבוצת נאפולי תמורת סכום של 7.4 מיליון דולר, ששבר את שיא ההעברות בכדורגל העולמי. מראדונה הפך לכוכב בקרב אוהדי הקבוצה והוביל את הקבוצה לשיא הצלחתה עם זכיות בגביע אופ"א בשנת 1989, בשתי אליפויות של הסרייה א' בעונות 1986/87 ו-1989/90, סגנות בעונות 1987/88 ו-1988/89 ובסופר קאפ האיטלקי בשנת 1990.

באיטליה, הציג מראדונה את הכדורגל הטוב בחייו, אך בעיותיו האישיות התגברו. הוא המשיך להשתמש בקוקאין, קיבל קנסות בשווי 70,000 דולר מקבוצתו לאחר היעדרות ממשחקים ואימונים בגלל "לחץ"[1], התמודד עם סקנדל הקושר אותו לילד מחוץ לנישואים ונחשד בשיתוף פעולה עם המאפיה המקומית, ה"קאמורה"[2].

לאחר שהושעה במשך 15 חודשים על כישלון בבדיקת סמים מסוג קוקאין, מראדונה עזב את נאפולי בבושת פנים בשנת 1992. הוא חתם בסביליה מהליגה הספרדית, שם נשאר עונה אחת[3].

בשנת 1993 החליט מראדונה לחזור לארגנטינה וחתם בניואל'ס אולד בויס, שם שיחק תקופה קצרה ולא מוצלחת. ב-1994 הורחק מראדונה בשנית בשל שימוש בסמים אסורים. עם תום השעייתו ב-1995, חתם מראדונה בבוקה ג'וניורס ושיחק בה שלוש שנים עד שהחליט לפרוש.

במדי הנבחרת

מראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה בגיל 16, בפברואר 1977. מראדונה נופה מסגל הנבחרת אשר זכתה בגביע העולם ב-1978, שנערך בארגנטינה. שנה מאוחר יותר, בשנת 1979, זכה עם נבחרת הנוער באליפות העולם ביפן ונבחר למצטיין בטורניר.

המונדיאל הראשון של מראדונה היה ב-1982, בספרד.

מראדונה קיבל את סרט הקפטן במונדיאל 1986 והוביל את הנבחרת לזכייה בטורניר. מארדונה הצטיין בטורניר, כבש חמישה שערים ובישל חמישה נוספים.

מראדונה זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. שניים מהשערים שכבש בטורניר, מפורסמים מאוד: השער הראשון הוא שער שהבקיע נגד אנגליה, בעזרת ידו. השער נודע בשם "שער יד האלקים"[4]. מאוחר יותר, הודה בראיון טלוויזיוני שהבקיע את השער עם היד וידע מיידית שהשער אינו חוקי. בשער השני במשחק, מראדונה קיבל את הכדור בחצי המגרש שלו ורץ יותר מחצי מגרש תוך שהוא מכדרר וחולף על פני חמישה שחקנים אנגליים בדרך לשער. שער זה זכה בתואר שער המאה[5]. לדעת רבים, לא היה, בהיסטוריית הכדורגל, שחקן שהשפיע על קבוצתו כמו מידת השפעתו של מראדונה על נבחרתו, במונדיאל 1986.

כעבור ארבע שנים, במונדיאל 1990 שנערך באיטליה, לא הפגינו מראדונה והנבחרת הארגנטינית את אותה יכולת שהקנתה את הזכייה בגביע העולם בטורניר הקודם.

בחצי הגמר, קרא מראדונה לאוהדי נאפולי לתמוך בנבחרת ארגנטינה ולא בנבחרת איטליה בשל הקיפוח של תושבי העיר, צעד שגרם למחלוקת קשה בנאפולי ועורר את זעמם של תושבי צפון איטליה.

במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, הושעה מהטורניר עקב שימוש בסמים אסורים מסוג אפדרין.

קריירת אימון

מראדונה בשנת 2012

אחרי השעייתו ממשחק, ניסה מראדונה את מזלו בקריירת אימון. קבוצתו הראשונה הייתה דפורטיבו מנדיז'ו אך הוא עזב את תפקידו במהרה אחרי שהסתכסך עם נשיא המועדון. כעבור תקופה קצרה, מונה למאמנה של ראסינג קלוב, מהקבוצות הבכירות בכדורגל הארגנטינאי אך עזב את תפקידו לאחר תקופה קצרה, ללא הצלחה מרובה.

ב-28 באוקטובר 2008 מונה למאמן נבחרת ארגנטינה במקומו של אלפיו באסילה שהתפטר. מראדונה הועדף על פני כמה מועמדים המנוסים ממנו.

במוקדמות מונדיאל 2010, נבחרת ארגנטינה בהדרכתו של מראדונה הציגה יכולת רעה והיא העפילה למונדיאל ברגע האחרון[6].

במונדיאל 2010, סיימה נבחרת ארגנטינה את שלב הבתים במאזן מושלם, אך בשלב רבע הגמר הובסה והודחה בבושת פנים. לאחר המונדיאל פוטר מראדונה מאימון הנבחרת הלאומית.

במאי 2011, חתם על חוזה אימון בקבוצת אל וואסל מדובאי. ביולי 2012 פוטר מתפקידו[7].

בשנת 2017 מונה למאמן קבוצת אל-פוג'ירה מאיחוד האמירויות, ובמאי 2018 התפטר מתפקידו.

ב-15 במאי 2018 חתם מראדונה על חוזה לאימון קבוצת דינמו ברסט מהליגה הבלארוסית הראשונה לשלוש שנים והיה אמור לשמש גם כנשיא הקבוצה ולרכוש 20% מהשליטה בה ולהיכנס לתפקידו לאחר סיום מונדיאל 2018[8] אך זה לא קרה.

מראדונה אימן בעונת 2018/19 את קבוצת דוראדוס מליגת המשנה של מקסיקו. ב-13 ביוני 2019, לאחר שנכשל לעלות עימם ליגה, עזב מראדונה את דוראדוס.

ב-5 בספטמבר 2019 חתם מראדונה על חוזה עם קבוצת חימנסיה לה פלאטה מהליגה הארגנטינאית הראשונה[9] ואימן בה עד מותו.

חייו הפרטיים

משפחה

מוצאו של אביו היה אינדיאני. דייגו היה הבן הראשון לאחר שלוש בנות. היו לו שני אחים צעירים שגם הם שחקני כדורגל מקצוענים.

מראדונה נישא לקלאודיה וויז'פאניה ב-1987 והיה להם זוג בנות. בשנת 2004, התגרש מוויז'פאניה. במהלך הליך הגירושין הודה כי הוא אביו של דייגו סינגרה, שנולד בנאפולי בשנת 1986. באופן זה, אישר בדיעבד את פסיקת בית המשפט האיטלקי משנת 2003, לאחר שמראדונה סירב לעבור בדיקת אבהות[10].

בתו הצעירה, ג'אנינה, הייתה נשואה לשחקן הכדורגל, סרחיו אגוארו, ממנו יש לה בן. בשנת 2013 הם התגרשו[11].

סמים ובעיות בריאות

מאמצע שנות השמונים עד שנת 2004, מראדונה היה מכור לקוקאין. הוא לכאורה, החל להשתמש בסמים בברצלונה בשנת 1983. כאשר שיחק בנאפולי היה משתמש בסמים באופן קבוע, דבר שהשפיע על יכולתו לשחק כדורגל.

במהלך השנים לאחר פרישתו, בריאותו הידרדרה. במהלך חופשה באורוגוואי הוא אושפז בחדר מיון לאחר התקף לב. מאוחר יותר התברר שנמצאו שרידים של קוקאין בדמו אשר גרמו לו להתקף.

למראדונה הייתה נטייה להשמין והוא סבל מהשמנת יתר עד שעבר ניתוח הצרת קיבה ב-2005. במרץ 2007, הוא אושפז בבית חולים בבואנוס איירס וטופל נגד צהבת והשפעות אלכוהול[12]. במאי 2007, הופיע בטלוויזיה וטען כי הוא נקי מסמים ואלכוהול כבר שנתיים וחצי.

במהלך שנת 2020 אושפז שוב וב-25 בנובמבר 2020 נפטר לאחר שלקה בדום לב[13]. נקבר בבית העלמין בז'ה ויסטה בפרברי בואנוס איירס.

השקפות פוליטיות

מראדונה היה תומך נלהב של פידל קסטרו וראה את עצמו כאחד ממתנגדי ארצות הברית. בעת ביקורו של ג'ורג' ווקר בוש בארגנטינה, נצפה מראדונה לובש חולצה עם הכיתוב, "בוש רוצח". כחלק מהתנגדותו להשפעה האמריקאית, מראדונה תמך בהוגו צ'אווס ושיבח גם את מחמוד אחמדינז'אד.

מראדונה נחשב למבקר חריף של פיפ"א עוד מימיו כשחקן. לאחר ריאיון עם נשיא פיפ"א, ז'ואאו האבלנז', בו טען כי הוא רואה במראדונה כבנו, צוטט מראדונה בכך שהיה מעדיף להתאבד אם הבלאנז' היה אביו. מראדונה השתתף, במרץ 2008, במשחק ראווה בלה פאס, בוליביה במחאה על האיסור שהטילה פיפ"א לארח משחקים בעיר בשל הסכנה הבריאותית בקיום משחקים בגבהים.

ביולי 2018, במהלך גמר המונדיאל, נועד מראדונה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. במהלך הפגישה אמר מראדונה: "אני פלסטיני" והביע תמיכה בפלסטינים. לאחר הפגישה פרסם תמונה לאינסטגרם וכתב: "האיש הזה רוצה שלום בפלסטין. לנשיא עבאס יש מדינה ויש זכות"[14].

בתרבות

הכוכב של מראדונה ב"שדרת הכוכבים" סמוך לאצטדיון "הבונבוניירה" בבואנוס איירס
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בארגנטינה, מראדונה נחשב סמל, "גיבור ספורט" ומכונה "אלקים". הוא נושא לשיחה במונחים השמורים לאגדות. שמו מוזכר בסרטים, ספרים ושירים. מאז 1986, מקובל עבור הארגנטינאים בחוץ לארץ לשמוע את השם של מראדונה כאות הכרה.

באיטליה, בקרב אוהדי נאפולי, מראדונה נחשב עד היום לשחקן האהוב ביותר. כהוקרה על תרומתו לקבוצה, החליט המועדון, בסוף שנת 2005, כי אף שחקן לא ילבש עוד את החולצה עם מספר 10, מספרו של מראדונה בעת ששיחק בקבוצה.

לעיתים ניתן בתקשורת, בעיתונות ובקהל כינוי "מראדונה החדש" לכדורגלן ארגנטינאי הנחשב למוכשר ביותר. הכינוי ניתן בעקבות ההשוואה למראדונה והתקווה בארגנטינה לשחקן שיוביל את נבחרת ארגנטינה להישגים, בדומה למראדונה בזמנו. לאורך השנים הכינוי ניתן לשחקנים רבים, אך הארגנטינאים נחלו אכזבות רבות בתקוות שתלו בשחקניהם. הכינוי ניתן בדרך כלל לשחקנים צעירים, שמזוהים כבעלי יכולת טובה. לעיתים, דייגו מראדונה עצמו היה מכנה כך שחקנים הדומים לו ומזכירים אותו ביכולת ובסגנון המשחק. הכינוי ניתן לשחקנים המשחקים בעמדות התקפה: חלוץ, קשר התקפי או קיצוני.

תארים כשחקן

נבחרת ארגנטינה
בוקה ג'וניורס
ברצלונה
נאפולי
תארים אישיים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "SPORTS PEOPLE; Maradona Fined". New York Times. 13 בינואר 1991. 
  2. May, John (19 באפריל 2004). "Maradona's fall from grace". BBC news. 
  3. "Sport in Short: Football". independent (באנגלית). 15 ביולי 1992. 
  4. טרי באצ'ר: מארדונה גנב את מאנגליה את תהילת הגביע העולמי מקרתי, דייוויד; דיילי רקורד.
  5. "Diego Maradona goal voted the FIFA World Cup™ Goal of the Century". FIFA. 30 במאי 2002. 
  6. "Late winner puts Argentina in World Cup finals". CNN. 15 באוקטובר 2009. 
  7. כבר לא אלקים: מראדונה פוטר מאימון אל וואסל, באתר ONE‏, 10 ביולי 2012
  8. "מינוי מפתיע: דייגו מראדונה ישמש כנשיא ומאמן ברסט הבלארוסית", באתר וואלה! NEWS‏, 16 במאי 2018
  9. מערכת ספורט 1, דיווח: מראדונה ישוב בימים הקרובים לליגה הארגנטינאית, ספורט 1, ‏4 באוגוסט 2019
  10. ESPN Deportes – "אהבת האליל"
  11. La Liga (19 בפברואר 2009). "דייגו מראדונה הפך לסבא עם לידתו של אגוארו ג'וניור". Goal.com. 
  12. מערכת אתר גלובס ספורט, ‏מראדונה שוב אושפז, באתר גלובס, 29 במרץ 2007
  13. ynet, הכדורגלן דייגו מראדונה מת בגיל 60, באתר כלכליסט, 25 בנובמבר 2020
  14. חדשות 2, ‏מראדונה: "בלב שלי אני פלסטיני", באתר ‏מאקו‏‏, ‏15 ביולי 2018‏
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0