מרבה בשיעורים
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
מרבה בשיעורים הוא כלל הלכתי הנוגע להלכות שבת, ויום טוב לפיו, כל מלאכה - אף כשהיא מוגדרת כמלאכה אחת - אם המלאכה נעשית על יותר דברים מהנצרך לצורך ההיתר, הדבר מוגדר כמרבה בשיעורים.
מקור הדין
הגמרא[1] דנה בעניין ריבוי בשיעורים ביום טוב - שבו הותר לבשל לצורך אוכל נפש - מה הדין במקרה בו אישה נצרכת לבשל חתיכת בשר אחת, האם יכולה להניח בסיר חתיכות בשר נוספות על אף שהיא אינה צריכה להם לצורך יום טוב. הצד להתיר הוא שמאחר שפעולה זו מוגדרת ממילא כמבשל אפילו אם תניח בסיר חתיכה אחת, וכיון שהדבר הותר, שוב לא יהיה איסור בהוספת חתיכות נוספות,
מקור נוסף מובא בתלמוד[2] בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחת הי מינייהו מייתינן שתים מייתינן דחזו ליה או דלמא שלש מייתינן דקא ממעטא קצירה. כלומר הגמרא מסתפקת בשבת במקום חולה, שאמדוהו שצריך שני גורגרות, וממה נפשך יעברו על איסור קוצר, האם עדיף שני גורגרות בשני קצירות או שלשה גורגרות בקצירה אחת. דהיינו שפשוט לגמרא שכאשר יש שני גרוגרות בקצירה אחת ושלשה גורגרות בקצירה אחת, וודאי שיקצרו את השנים משום מרבה בשיעורים.
חומרת האיסור
נחלקו הראשונים האם איסור מרבה בשיעורים אסור מדאורייתא[3] כלומר, כל שייסוד הפעולה אסורה מהתורה, כך ריבוי המלאכה אסורה מהתורה. והרשב"א.[4] חולק וסובר שהאיסור הוא מדרבנן, מכיוון וכל הפעולה מבוססת על מלאכה אחת מרבה בשיעורים לא יקרא מלאכה בפני עצמה.
ההבדל בין שבת ליום טוב
בפשטות דברי התלמוד[5] מוכח שמרבה בשיעורים מותר ביום טוב, הרשב"א[6] סובר מכיוון שהאיסור להרבות בשיעורים מדרבנן, בשבת אסרו חכמים, וביום טוב לא אסרו. הר "ן [שם] חולק עליו, ולדעתו אסור מהתורה להרבות בשיעורים. הוא מחלק בין יום טוב לבין שבת, שבת דחויה אצל פיקוח נפש, ולכן אסור להרבות בשיעורים, מלאכת אוכל נפש הותרה ביום טוב, ולכך מותר להרבות בשיעורים. הריטב"א[7] סובר שאין היתר מרבה בשיעורים אם כוונתו לצורך חול בניגוד לשיטת רש"י.
גדר הדין
מהגמרא[5] מוכח שגדר הדין של מרבה בשיעורים, הוא דווקא שעל בסיס הגדרת המלאכה האחת שאנו דנים, אותו אדם הרבה בשיעורים, דהיינו הפעלה שהאדם עשה לא הוגדרה כמלכה חדשה אלא באותה מלאכה הרבה בשיעורים. ולכך ההבדל הוא מהותי בין הנחת קדירת תבשיל בבת אחת עם כמות מעל המותרת, לבין הנחת קדירה על האש ולאחר מכן הוסיף עוד חתיכות בשר, הרי לנו שבהוספה האדם עבר על מלאכת מבשל חדשה ובכך אין פעולה זו מוגדרת כמרבה בשיעורים אלא כבישול בפני עצמו. והדבר דומה לאפיית פת[8] בתנור שעל כל פת עובר על איסור אפייה, ורדייה בפני עצמו משום שכל אחד זוהי מלאכה בפני עצמה.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ד עמוד א'
- ^ פירוש הר"ן על הרי"ף על תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ז עמוד א'
- ^ דברי הרשב"א הובאו בר"ן שם
- ^ 5.0 5.1 תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ז עמוד א' וברש"י טז ע"ב, ותוספות שם
- ^ ד"ה ממלא. מובא בר"ן ט: באלפס ד"ה ומיהא]
- ^ ביצה טו ע"ב במשנה
- ^ ביצה יז ההיתר ברשב"א הוא מסברת שמילוי התנור [הקדרה] מועילה לאיכות האפייה והבישול
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרבה בשיעורים".