מרגרט פול, רוזנת סולסברי
| לידה |
14 באוגוסט 1473 טירת פרליי האנגרפורד, סאמרסט,אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1541 (בגיל 67) מצודת לונדון, לונדון, אנגליה | ||||||||
| שם מלא | מרגרט פול | ||||||||
| מדינה |
 אנגליה | ||||||||
| בן זוג | סר ריצ'רד פול | ||||||||
| שושלת יורק | |||||||||
| |||||||||
מרגרט פול, רוזנת סולסברי (באנגלית: Margaret Pole, Countess of Salisbury; 14 באוגוסט 1473 - 27 במאי 1541) הייתה אצילה אנגלייה. בתו של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, אחיהם של המלכים אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי.
מרגרט הייתה אחת משתי הנשים האצילות באנגליה של המאה ה-16, שקיבלו את התואר בזכות עצמן ולא מעצם נישואין לגבר בעל תואר אצולה.[1] מרגרט הייתה מהשורדים הבודדים של שושלת פלנטג'נט לאחר מלחמות השושנים, היא הוצאה להורג בשנת 1541 בפקודת הנרי השמיני, מלך אנגליה, בנו של בת דודה מדרגה ראשונה אליזבת מיורק. האפיפיור לאו השלושה-עשר בירך אותה כ"קדושה מעונה" של הכנסייה הקתולית ב-29 בדצמבר 1886.[2]
חייה
מרגרט נולדה בטירת פרליי האנגרפורד שבסאמרסט, ביתו האחרונה שרדה של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס הראשון של קלרנס, ואשתו איזבל נוויל, דוכסית קלרנס, שהייתה ביתו הבכורה של ריצ'רד נוויל, הרוזן ה -16 של וורוויק ואשתו אן דה בושם, הרוזנת של וורוויק. סבה מצד האם של מרגרט נהרג קרב בארנט כשנלחם בדודה, אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. אביה, שהיה אז דוכס קלרנס, לאחר מכן הפך גם לרוזן סולסברי ווורוויק. אדוארד הרביעי הכריז שאחיה הצעיר של מרגרט, אדוארד, יוכרז כרוזן וורוויק כתואר של כבוד, אך מעולם לא קיבל תואר אצולה. למרגרט הייתה טענה לרוזנות על וורוויק, אך הרוזנות וותרה עם נישול הנכסים של אחיה אדוארד.[3]
אמא של מרגרט ואחיה הצעיר נהרגו כשהייתה בת שלוש, אביה ושניים ממשרתיו הרגו את מי שחשבו שהרעיל אותם. ג'ורג' זמם נגד אחיו, אדוארד הרביעי, הוא הואשם בבגידה נושל מנכסיו והוצא להורג; הופסדו אדמותיו ותאריו. אדוארד הרביעי מת כשמרגרט הייתה בת עשר, ודודה ריצ'רד, דוכס גלוסטר, הכריז כי נשואיו של אדוארד לא היו תקפים, ילדיו לא חוקיים, ושמרגרט ואחיה אדוארד נשללו מהכס במעמד החרמת הנכסים של אביהם. ריצ'רד נישא לאן נוויל, אחותה הצעירה של איזבל אמא של מרגרט, והכתיר את עצמו למלך כריצ'רד השלישי.
ריצ'רד השלישי שלח את ילדיו לטירת שריף האטון ביורקשייר. הוא הובס ונהרג ב-1485 בקרב בוסוורת' על ידי הנרי טיודור, שירש אותו כהנרי השביעי. המלך החדש נישא לבת דודתה של מרגרט אליזבת מיורק, ביתו של אדוארד הרביעי, ומרגרט ואחיה נלקחו לטיפולם. אדוארד הצעיר, שהיה טכנית מועמד יורקי לכס, הועבר למצודת לונדון. אדוארד הוצג בפומבי לזמן קצר בקתדרלת סנט פול ב-1487 כתגובה להצגתו של המתחזה למברט סימנל כ"רוזן וורוויק" לאצילים האירים. זמן קצר לאחר מכן, ככל הנראה בנובמבר 1487, הנרי השביעי נתן את ידה של מרגרט לבן דודו, סר ריצ'רד פול, שאמו הייתה אחות למחצה של אמו של המלך, מרגרט בופורט.[4] כשפרקין וורבק התחזה לבנו של אדוארד הרביעי, ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, שהיה אז בחזקת-מת ב-1499, אחיה של מרגרט אדוארד הואשם במעורבות במזימה, נושל מכנסיו והוצא להורג. ריצ'רד פול אחז במגוון תפקידים בממשל של הנרי השביעי, כשהמשמעותי ביותר היה חצרן של ארתור, נסיך ויילס, בנו הבכור של הנרי. כשארתור נישא לקתרין מאראגון, מרגרט הפכה לאחת החדרניות שלה, אך הפמליה שלה פורקה כאשר ארתור הנער מת ב-1502.
כאשר בעלה מת ב-1504, מרגרט הייתה אלמנה עם חמישה ילדים, כמות מוגבלת של אדמה שירשה מבעלה, ללא משכורת וללא נכסים. הנרי השביעי שילם על הלוויתו של ריצ'רד. כדי להקל על המצב, מרגרט מסרה את בנה שלישי רג'ינלד פול לכנסייה, שם הייתה לו קריירה מרובת מאורעות כנציג של האפיפיור ומאוחר יותר כהארכיבישוף מקנטרברי. למרות זאת, התרעם על נטישתו מאוחר יותר בחייו.[5] בנוסף, מרגרט, ללא אמצעים נאותים לתמוך בעצמה ובילדיה, נאלצה לחיות במנזר סיון עם נזירות בריג'טיניות לאחר מות בעלה.[6] שם נשארה עד שחזרה לטובה עם עלייתו של הנרי השמיני ב-1509.
רוזנת סולסברי
כשהנרי השמיני הוכתר ב-1509, הוא נישא לקתרין מאראגון בעצמו. מרגרט שוב שובצה כאחת החדרניות שלה. ב-1512, הפרלמנט החזיר לה חלק מהאדמות של אחיה מהרוזנות של סולסברי (בלבד), שעבורם שילמה 5,000 מרק. הנרי השביעי שלט באדמות אלה, תחילה בזמן הקטינות של אחיה ולאחר מכן בזמן מאסרו, והחרים אותן לאחר המשפט שלו. אותו מעשה החזיר למרגרט את הרוזנות של סולסברי.[7] האדמות של וורוויק וספנסר נשארו כרכוש הכתר.[8]
כרוזנת של סולסברי מרגרט ניהלה את אדמותיה בצורה טובה, ועוד 1538, הייתה האצילה החמישית בעושרה באנגליה. היא הייתה תומכת ב"למידה החדשה", כמו רבים מבני האצולה ברנסאנס; גנטיאן הרווטוס תרגם את "de immensa misericordia Dei" של ארסמוס מרוטרדם לאנגלית עבורה. בנה הבכור, הנרי פול, הוכרז כברון מונטגיו, תואר נוסף מהתארים של נוויל; הנרי דיבר בשם משפחתו בבית הלורדים. לבנה השני, ארתור פול, הייתה קריירה מצליחה כחצרן, והפך לאחד מששת האדונים של "החדר הפרטי". הקריירה שלו סבלה מנסיגה כשתומכו אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, הורשע בבגידה ב-1521, אך במהרה חזרה למסלולה. הוא מת בצעירותו ב-1526, כשנישא ליורשת של רוג'ר לווקנור; הרוזנת ובנה הנרי לחצו על אלמנתו של ארתור להשבע לצניעות נצחית כדי לשמר את הירושה שלה לילדיה ממשפחת פול. ביתה של מרגרט, אורסולה, התחתנה עם הבן של הדוכס מבקינגהאם, הנרי סטאפורד, לאחר מפלתו של הדוכס, הזוג קיבל רק חלקיקים מהאחוזות שלו.
בנה השלישי של מרגרט, רג'ינלד פול, למד מחוץ למדינה בפדובה; הוא היה דיקן באקסטר, בווימבורן מינסטר, בדורסט וגם קאנון (כומר) ביורק. היו לו מקורות פרנסה נוספים, אולם הוא לא הוסמך להיות כומר. הוא יצג את הנרי השמיני בפריז ב-1529, שם שכנע את התאולוגים של סורבון לתמוך בגירושיו של הנרי מקתרין מאראגון.[9] בנה הצעיר, ג'פרי פול, נישא לקונסטנס פאקנהאם, ביתו של אדמונד פאקנהאם, וירש את אחוזת לורדנגטון בסאסקס.
התמיכה במרגרט בחצר השתנתה. הייתה לה מחלוקת על אדמה עם הנרי השמיני ב-1518; הוא נתן את אדמת המחלוקת לדוכסות סאמרסט, שהייתה בשליטת סבו מבופור, ושבאותו הזמן היו בשליטת הכתר. ב-1520 מרגרט מונתה לאומנת לביתו של הנרי, הנסיכה מרי; בשנה לאחר מכן, כשבניה היו מעורבים עם בקינגהאם, היא הוסרה מהתפקיד, אך שבה אליו ב-1525. כשמרי הוכרזה כממזרה ב-1533, מרגרט סירבה להחזיר את הצלחת הזהב ותכשיטיה של מרי בחזרה להנרי. משק הבית של מרי פורק בסוף אותה שנה, מרגרט ביקשה לשרת את מרי על חשבונה, אך לא הותר לה. השגריר המלכותי, אסטאס שאפווי, הציע שנתיים לאחר מכן שמרי תמסר למרגרט, אך הנרי סירב, וכינה אותה "שוטה ללא ניסיון". כשמלכתו של הנרי, אן בולין, נעצרה, ולבסוף הוצאה להורג ב-1536, מרגרט הותרה לחזור לחצר, אולם לזמן קצר.[10]
מפלתה
במאי 1536, רג'ינלד פול סופית ניתק מהמלך. ב-1531, הוא הוזהר מהסכנות בחתונה עם בוליין. הוא חזר לפדובה ב-1532, וקיבל את משרתו האחרונה בשירות הכנסייה האנגלית בדצמבר של אותה שנה. שאפווי הציע לקרל החמישי שרג'ינלד יתחתן עם מרי וישלב את תביעות של השושלות שלהם. שאפווי גם תקשר עם רג'ינלד דרך אחיו ג'פרי. רג'ינלד השיב לספרים שהנרי שלח עם חוברות משל עצמו, "pro ecclesiasticae unitatis defensione" או "de unitate", אשר דחו את עמדתו של הנרי לגבי נישואין עם אשתו של אח ודחו את העליונות המלכותית. רג'ינלד דחק בנסיכי אירופה להדיח את הנרי באופן מיידי. הנרי כתב למרגרט, שבתורה כתבה לבנה מכתב נזיפה על "איווילותו".[11]
ב-1537, רג'ינלד (שעדיין לא הוסמך) הוכרז כקרדינל. האפיפיור פאולוס השלישי מינה אותו לאחראי על ארגון הסיוע לעלייה לרגל של חסד (ותנועות קשורות), המאמץ לארגן מסע ללונדון כדי להשליט ממשלה קתולית שמרנית במקום הממשל של הנרי שהלך ונטה לצד הפרוטסטנטי. פרנסואה הראשון, מלך צרפת והקיסר לא תמכו במאמץ זה, וממשלת אנגליה ניסתה להתנקש בו. ב-1539 נשלח רג'ינלד לקיסר כדי לארגן חרם נגד אנגליה - אמצעי-נגד אשר רג'ינלד הזהיר את הנרי מהאפשרות שלו.[12]
ג'פרי פול, נעצר באוגוסט 1538; הוא התכתב עם רג'ינלד, והחקירה של הנרי קורטינאי, המרקיז הראשון של אקסטר הביאה למעצרו. ג'פרי ערער לתומאס קרומוול, החוקר שלו. תחת החקירה, ג'פרי אמר שאחיו הבכור, לורד מונטגיו, והמרקיז היו חלק מההתכתבויות שלו עם רג'ינלד. מונטגיו, אקסטר, ומרגרט נעצרו בנובמבר 1538.
בינואר 1539, ג'פרי נחנן, אולם הנרי בנה של מרגרט, ברון מונטיגו ואקסטר הואשמו בבגידה והוצאו להורג לאחר משפט. במאי 1539, הנרי, מרגרט, אקסטר ואנשים נוספים שהיו קשורים למקרה נושלו מנכסיהם. משמעות הרשעה זו הייתה איבוד התארים והאדמות - שהיו בעיקר בדרום אנגליה, מקום אסטרטגי ששליטה בו תעזור לפלישה. כחלק מהראיות עבור שטר הנישול, קרומוול הביא טוניקה שעליה מתוארים חמשת הפצעים של אותו האיש, הדבר הסימל את תמיכתה של מרגרט בקתוליות ובשלטון בנה רג'ינלד ומרי בת המלך הקתולית. התגלית האמורה התחרשה כשישה חודשים לאחר שהתבצע החיפוש בביתה וברכושה, כלל הנראה מדובר בזיוף ראיות. היא נידונה למות, וניתן היה להוציאה להורג בהוראת המלך.
כפי שמנוסח כיום, מרגרט פול הוחזקה במצודת לונדון במשך שנתיים וחצי. היא, נכדה הנרי (בנו של בנה הנרי), ובנו של אקסטר הוחזקו יחד ונתמכו על ידי המלך. במרץ 1541 מרגרט טופלה בידי משרתים וקיבלה מענק ביגוד גדול. ב-1540, סר חינו של קרומוול וגם הוא נושל והוצא להורג.
| לידה |
14 באוגוסט 1473 טירת פרליי האנגרפורד, סאמרסט, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
27 במאי 1541 (בגיל 67) מצודת לונדון, לונדון, אנגליה |
| "קדוש" עבור | הכנסייה הקתולית |
| ביאטיפיקציה | 29 בדצמבר 1886 על ידי לאו השלושה-עשר |
| חג | 28 במאי |
הוצאתה להורג
השיר הבא נמצא חרוט על קיר התא בו הוחזקה:
עבור בוגדים על הבלוק צריך למות;
אינני בוגדת, לא, לא אני!
הנאמנות עומדת איתנה וכך,
לכיוון הבלוק לא אלך!
גם לא אעשה צעד אחד, כפי שתראו;
בבוקר של 27 במאי 1541, נאמר למרגרט שנותרה לה שעה לחיות. היא השיבה שהיא חפה מפשע. אף על פי כן, נלקחה מרגרט מהתא שלה לרחבה במצודת לונדון שם הוכן בלוק עץ נמוך במקום הפיגום הנהוג.[15] מאחר שהייתה אצילה, מרגרט לא הוצאה להורג מול ההמון. שרדו שני תיעודים בכתב להוצאתה להורג של למרגרט, שניהם מעדי ראייה: מאת מרילאק, השגריר הצרפתי; ומאת אסטאס שאפווי, השגריר של הקיסר הרומי הקדוש. הדיווחים שלהם שונים במקצת, בעדות של מרילאק, שנשלחה יומיים לאחר המקרה, בה תיעד שההוצאה להורג התרחשה בפינת המצודה ועם נוכחות כה דלה שהוטלו ספקות בחדשות על הוצאתה להורג. שאפווי כתב שבועיים לאחר ההוצאה להורג ש-150 אנשים היו נוכחים וביניהם ראש העיר של לונדון. שאפווי כתב, "בתחילה, שנודע לה (מרגרט) על גזר דין המוות, היא חשבה שהדבר מאוד מוזר, היא לא ידעה באיזה פשע היא מואשמת, או איך וכיצד נפל גזר הדין" וזאת מפני שהתליין[16] הראשי נשלח צפונה להתמודד עם מורדים, שאפווי כתב שההוצאה להורג בוצעה על ידי "צעיר עלוב ומבולבל אשר, פשוטו כמשמעו, קצץ את ראשה וכתפיה לגזרים בצורה מעוררת רחמים". תיעוד מפוקפק, שתואר בספר "מעמד האצולה השלם" כהמצאה שנועדה להסביר את נסיבות מותה המחרידות, מציין שמרגרט סרבה להניח את ראשה על הבלוק, ודיקלמה, "כך יש לעשות לבוגדים, ואני לא אחת"; לפי התיעוד, היא הזיזה את ראשה "מצד לצד", והורתה לתליין, שאם הוא חפץ בראשה, עליו לקחת אותו כל עוד הוא יכול.[17][18][19][20][21] מרגרט נקברה בכנסיית פטרוס הקדוש בשלשלאות בתוך מצודת לונדון.[22]
מורשתה
בנה, רג'ינלד פול, אמר שהוא "...לעולם לא יפחד לקרוא לעצמו בן של קדושה מעונה". לאחר מכן היא נחשבה על ידי הקתולים כאחת והיא בורכה ב-29 בדצמבר 1886 על ידי האפיפיור לאו השלושה-עשר.[23]
משפחתה
כשלא הייתה בחצר, מרגרט חיה בעיקר ב טירת ווארבלינגטון בהמפשייר ובאחוזת בישם בברקשייר.[24] היא ובעלה היו הורים לחמישה ילדים:
- הנרי פול, הברון מונטגיו הראשון (1492 - ינואר 1539), ראוי לציון כאחד האצילים במשפט של אן בולין; נישא לג'יין נוויל, ביתו של ג 'ורג' נוויל, ברון ברגבני החמישי וג 'ואן פיצלאן, הרוזנת של הרפורד; נערף ראשו בפקודת הנרי השמיני, נינו של הנרי פול היה סר ג'ון בורצ'ייר, שהרג את צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, אחיין משנה של הנרי השמיני.
- ארתור פול (1532-1499) אדון אחוזת ברודהורסט בסאסקס נישא ל ג'יין לווקנור, ביתו של רוג'ר לווקנור ואלינור טוכט, שהיא ביתו של ג'ון טוכט, הברון השישי אודלי ואן אצ'ינגהם.
- רג'ינלד פול, (1500- 17 בנובמבר 1558), חשמן, נציג האפיפיור במחוזים שונים, ביניהם אנגליה, והארכיבישוף מקנטרברי הקתולי האחרון.
- ג'פרי פול, (1562-1501), אדון אחוזת לורדנגטון בסאסקס, נחשד בבגידה במלך הנרי השמיני, והואשם בקשירת קשר עם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"; הוא חי בגלות באירופה; נישא לקונסטנס פאקנהאם, הנכדה והיורשת של סר ג'ון פאקנהם, אב קדמון לאדוארד פאקנהאם, גיסו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון.
- אורסולה פול, (1504- 12 באוגוסט 1570), נישאה ל הנרי סטאפורד, הברון הראשון סטאפורד.
אילן יוחסין
לקריאה נוספת
- Pierce, Hazel (2003). Margaret Pole, Countess of Salisbury, 1473–1541: Loyalty, Lineage and Leadership, University of Wales Press, מסת"ב 0-7083-1783-9
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
- Dwyer, J.G. "Pole, Margaret Plantagenet, Bl." at New Catholic Encyclopedia. 2nd ed. Vol. 11. Detroit: Gale, 2003. pp. 455–456. Cited as New Catholic Encyclopedia.
- Mayer, T.F. Pole, Reginald (1500–1558), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, Jan 2008, cited as ODNB, Reginald Pole.
- Pierce, Hazel (1996), The life, career and political significance of Margaret Pole, Countess of Salisbury 1473-1541, Bangor University
- Pierce, Hazel. "Pole, Margaret, suo jure countess of Salisbury (1473–1541)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/22451. (Subscription or UK public library membership required.); cited as ODNB.
- Bernard, George W. (2005). The king's reformation: Henry VIII and the remaking of the English church. Yale University Press.
הערות שוליים
- ^ ODNB; the other was Anne Bolyen, Marquess of Pembroke. The ODNB does not qualify the assertion, but is discussing sixteenth-century usage; sources which apply modern law retroactively will consider some women peeresses in their own right when their husbands sat in Parliament with their father's style and precedence.
- ^ DWYER, J. G. "Pole, Margaret Plantagenet, Bl." New Catholic Encyclopedia. 2nd ed. Vol. 11. Detroit: Gale, 2003. pp. 455–56.
- ^ ODNB
- ^ One or more of the preceding sentences incorporates text from a publication now in the public domain: Herbermann, Charles, ed. (1913). "Blessed Margaret Pole". Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton.
- ^ ODNB
- ^ Powell, Sue (1 בנובמבר 2005). "Margaret Pole and Syon abbey". Historical Research. 78 (202): 563–567. doi:10.1111/j.1468-2281.2005.00254.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ ODNB, which argues that the restoration was a tacit admission of her brother's innocence; however, lands and titles had been restored to the heirs of guilty peers during the previous century
- ^ TNA, minsters' accounts, SC6/HENVIII.
- ^ ODNB, Reginald Pole
- ^ ODNB; quotation as given there.
- ^ ODNB, "Reginald Pole"; "Geoffrey Pole". Pole and his hagiographers gave several later accounts of Pole's activities after Henry met Anne Boleyn. These are not consistent; and if — as he claimed at one point — Pole rejected the Divorce in 1526 and refused the Oath of Supremacy in 1531, he received benefits from Henry for a course of action for which others were sentenced to death.
- ^ ODNB, Reginald Pole.
- ^ "The Tower of London". The Travelling Historian. נבדק ב-12 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Execution of Margaret Pole, Countess of Salisbury". The Anne Bolyn Files. 2010-05-27. נבדק ב-12 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bangor University
- ^ This was not, as some say, Cratwell, who had himself been executed three years earlier
- ^ Pierce 1996, pp. 314–315
- ^ The Complete Peerage, v. XII p. II, p. 393
- ^ "Margaret Pole". Tudor History. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1541: Margaret Pole, Countess of Salisbury". Executed Today. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Block and Axe". Royal Armouries. אורכב מ-המקור ב-2015-09-25. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Profile of Margaret, Lady Salisbury, Regina (online)
- ^ Camm, Bede, Lives of the English martyrs declared blessed by Pope Leo XIII in 1886 and 1895, (Burns and Oates Limited, 1904), ix.
- ^ Ford, David Nash (2010). "Margaret Plantagenet, Lady Pole & Countess of Salisbury (1473–1541)". Royal Berkshire History. Nash Ford Publishing. נבדק ב-16 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Margaret, Countess of Salisbury". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "George Plantagenet, Duke of Clarence". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cecily Neville
- ^ "Richard Plantagenet, Duke of York". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Richard Neville, Earl of Warwick". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה)
| מלכי אנגליה | ||
|---|---|---|
| שושלות מלוכה | ממלכת מרסיה • בית וסקס • המלכים הנורמנים • בית פלנטג'נט • בית לנקסטר • בית יורק • בית טיודור • בית סטיוארט • בית הנובר • בית סקסה-קובורג-גותה • בית וינדזור | |
| מלכים | אדוארד הרביעי • אדוארד החמישי • ריצ'רד השלישי | |
