מרדכי אדלר
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא כתוב בצורה אנציקלופדית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא כתוב בצורה אנציקלופדית. |
מרדכי אדלר (9 באוקטובר 1915 – 7 במאי 2000) היה חבר בשומר הצעיר ובמהלך מלחמת העולם השנייה סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה, בשנת 2022 קיבל את אות המציל היהודי[1].
ביוגרפיה
נולד בעיר דונאיסקה סטרדה באוסטרו-הונגריה, סלובקיה של היום למשה ושרה אדלר, משפחה אמידה בעלת בית דפוס. בילדותו למד בחדר ובישיבה בנוסף ללימודים בבית ספר כללי ותיכון. כשהיה בן 17 מצבה הכלכלי של המשפחה הורע עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בעקבות זאת עזב מרדכי את הישיבה והחל לעבוד בבית הדפוס המשפחתי, ובו בזמן למד את המקצוע הדפוס בברטיסלבה. בזמן לימודיו עזב את הדת והצטרף כחבר בתנועת המזרחי ולאחר מכן עבר לתנועת 'השומר הצעיר', שם הבין כי הציונות היא המטרה האמיתית.
עם הסיפוח על ידי הונגריה ב-1939 התגברה האנטישמיות בעיירה, ועם גירוש כל התושבים שלא החזיקו אזרחות הונגרית, משפחתו של מרדכי עזרה בסיוע לפליטים עם אוכל, הסתרה והעברה להונגריה.
בזמן מלחמת העולם השנייה
עם תחילת הגירוש מסלובקיה ב-1942 החלו הברחות של יהודים מסלובקיה להונגריה שטרם נכבשה על ידי הגרמנים. בתקופה זו מרדכי היה פעיל בהצלת יהודים רבים שהכירו את שמו ובאו להיעזר בו. ב-30 באפריל 1942 גילו הגרמנים את כתובתו ועוד באותו יום נעצר על ידי המשטרה והובא לחקירה. שם, נחקר בעינויים על פעילותו כמבריח גבולות ובחשד להיותו קומוניסט עקב הימצאות מטפחת אדומה שהייתה בתיקו. למרות העינויים הקשים שעבר מרדכי שתק בחקירתו. כשנשאל היכן הסתיר את הבורחים ענה שהם העבירו את הלילה בבית הכנסת לאחר תפילת הערבית אך לא יודע מה עלה בגורלם לאחר מכן. מרדכי שוחרר אך נעצר שוב כעבור כמה ימים בדרך למרכז של השומר הצעיר בבודפשט ונחקר במשך ארבעה ימים ולילות. אביו נלקח לחקירה אף הוא אך לא ידע פרטים מכיוון שלא היה שותף פעיל בהברחות. השניים נפגשו שוב כעבור כמה ימים בבית המאסר. למרות הלשנות של אחרים, ביניהם שמש בית הכנסת שאמר שהוא משקר, הגרמנים האמינו לו מאחר שעמד זמן רב כל כך בעינויים שבמהלכן נקרע עור התוף באחת מאוזניו ולא סיפר דבר על פעילות חברי התנועה. מרדכי שהיה האחרון מחברי התנועה שנעצר, הועבר יחד עם אביו למחנה גאראני, שם אוזנו קיבלה טיפול מרופא יהודי שנמנה בין העצורים. מרדכי שהה במחנה כ-3 חודשים במהלכן עבד בשדה ירקות ולמד עברית מרופא פולני שלימד אותו ואת חבריו. כעבור 3 חודשים הועבר למחנה קומארנו שהכיל כ-500 אסירים יהודים בלבד, שם הועבד בעבודות פרך. מרדכי שהיה למוד ניסיון ממחנה גאראני הדריך את האסירים האחרים איך לשרוד ולאכול גם אם האוכל לא כשר. מרדכי שהה במחנה כשנה ושוחרר עקב החורף לשלושה חודשים כי היה קר מדי להעביד את האסירים בחוץ. לאחר שלושה חודשים אלה חזר אל המחנה ושהה בו עד קיץ 1943. בשלושת החודשים שהיה מחוץ למחנה נפגש מדי יום ראשון עם חברי המחתרת בהרים בזכות ניירות אריים מזויפים בהם החזיק. קשר זה עם חברי המחתרת עזר לו לעבור את התקופה הקשה. לאחר מכן הועבר לנמל בודפשט לעבוד שם בסבלות. שם התקיימה מעין אוטונומיה יהודית שניהלה את החיים של האסירים. בכל יום ראשון הוא היה מתגנב החוצה מהנמל ונפגש עם חברי המחתרת למרות האיסור החמור. אז הוא גם קיבל את הכינוי "תלך" שבעברית שלהם משמעותו אחד שבא והולך. הכינוי המחתרתי שלו היה "תלך מתיאש" (מתיאש השם שלו בהונגרית).
בריחה ועלייה ארצה
המצב נהיה גרוע יותר עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 ונהיה קשה יותר לברוח ולהיפגש עם חברי המחתרת. הקשר איתם נעשה דרך בת דודתו אילונה באום שיכלה להסתובב בחופשיות מכיוון שהייתה בלונדינית. ביולי 1944 הוחלט שהוא צריך לברוח במסגרת פרויקט להברחת יהודים מהונגריה לרומניה שנקרא 'הטיול'. מרדכי קיבל מסמכים מזויפים חדשים על שם שליסל, והתחבר לעוד 2 אנשים. בתחנת הרכבת חיכה להם רפי בנשלום, ממנהיגי המחתרת, ומסר להם את כרטיסי הרכבת. כשהגיעו לגבול רומניה חיכה להם איכר הונגרי עם עגלה, אצלו שהו יומיים שאחריהם העביר אותם את הגבול לרומניה. אחרי יום הליכה גשום ביער נעצרו על ידי חייל רומני ששיחרר אותם אחרי שקיבל שעון כשוחד. הם מצאו מקום בו הרכבת מאטה עקב סיבוב מסוכן וקפצו עליה כל הדרך לבוקרשט, שם פגש עוד אנשים שחיכו לעלות לארץ. מרדכי היה אמור להפליג באוגוסט בספינה בשם מפקורה שבהמשך נודע לו שהוטבעה על ידי פגזים מצוללת גרמנית ורק 5 מנוסיעה ניצלו. אחד ממארגני העלייה היה מישהו שמרדכי העביר מסלובקיה להונגריה ובתור הכרת תודה קיצר לו את התור והעלה אותו על האונייה קאזיבך[2][3]. האונייה הגיעה עד טורקיה שם התקבלה על ידי אנשים מהקהילה היהודית במקום. מטורקיה נסע ברכבת דרך סוריה ולבנון למעבר ראש הנקרה, שם נעצר על ידי הבריטים וביולי 1944 הועבר למחנה עתלית בו שהה כשבועיים עד להגיעו לקיבוץ העוגן.
בארץ ישראל
לאחר הגיעו למחנה עתלית הצטרף לקיבוץ העוגן שהוקם בשנת 1939 על ידי חברי השומר הצעיר שעלו מצ'כוסלובקיה והונגריה. בקיבוץ הכיר את אשתו הדסה לבית רוזנקרנץ שעלתה לארץ כמה שנים לפניו. למרדכי שהורגל לתת את כל כולו בכל דבר שעשה הפריע שהיו בקיבוץ אנשים שניצלו את העובדה שאחרים עושים את העבודה במקומם ועבדו פחות ובכך התחמקו מלתת את מלוא חלקם. עקב זאת עזב עם הדסה במאי 1946 את הקיבוץ והשניים עברו לתל אביב שם גם נישאו ביוני של אותה השנה. בתל אביב השניים גרו בדירת מרתף בעלת חדר אחד ביחד עם שלוש אחיותיו. באוקטובר 1946 עבר לחולון. מרדכי נפטר ב-7 במאי 2000 מקריש דם במוח ונקבר בחלקת ההגנה בבית העלמין בחולון.
שירות צבאי
מרדכי הצטרף לארגון ההגנה והיה חבר פעיל עד פירוקו. במלחמת השחרור צורף לחטיבת אלכסנדרוני. בשנת 1948 בהיותו בשירות פעיל שבר את ידו והועבר מתפקיד לחימה לתפקיד של תומך לחימה בסדנת הרכב החטיבתית. השתתף גם ב"מבצע קדש" כאיש מילואים. שירת מספר שנים במילואים בדפוס הצבאי ואחר כך בהג"א (לימים פיקוד העורף).
קריירה
כשעזב את הקיבוץ החל לעבוד במקצוע הדפוס, בתחילה עבד בשני בתי דפוס בתל אביב ובשלב מאוחר יותר עזב את העבודה בבית דפוס אחד בו עבד בשעות הערב והחל לעבוד בעיתון ההונגרי "אוי קלט" (Új Kelet). בשנת 1952 פתח בית דפוס שהיה ידוע בהדפסות המיוחדות שנעשו שם בעזרת מכונה ייעודית שהובאה מארצות הברית. התמחות מיוחדת הייתה בתחום הייעול המשרדי בתקופה טרם המצאת המחשב.
מרדכי עבד בבית הדפוס עד פרישתו לגמלאות בגיל 81. עם יציאתו לגמלאות התמסר לתחביב שפיתח בעשר השנים האחרונות לחייו, הכנת תמונות תבליט בשיטה ייחודית שפיתח.
שיוך מפלגתי
בנערותו היה חבר בתנועת "המזרחי" אשר דגלה בציונות ובשמירת אורח חיים דתי. אחד מעקרונות התנועה היה שישנה זהות בין דת ולאום ביהדות והם משלימים זה את זה והשאיפה היא להחזיר לעם את חירותו המדינית בארצו ואת לשונו וגם את תורתו.
לאחר עזיבתו את הדת הצטרף ל"השומר הצעיר" אשר הייתה תנועת הנוער הציונית הראשונה ואשר דגלה ברעיון ההגשמה והסוציאליזם. בארץ הוא המשיך להיות חבר ב'מפלגת פועלים השומר הצעיר' עד לאיחודה בשנת 1948 עם ה'תנועה לאחדות העבודה פועלי ציון', איחוד שהביא להקמת מפלגת מפ"ם אשר הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. בשנות ה-50, כאשר כבר היה בעל עסק משלו, הוא עבר להיות חבר במפלגה הפרוגרסיבית אשר הייתה מפלגת המרכז הראשונה והיוותה את הבסיס לממשיכותיה בזרם הליברלי. בהמשך הוא תמך בליברלים העצמאיים והיה שייך לזרם המרכזי במפלגת גח"ל.
חיים אישיים
היה נשוי להדסה (הדוויג Hedwig) לבית רוזנקרנץ, הזוג התגורר בחולון ולו שני ילדים, אורי (נולד 08.09.1948) ועמיר (עמי) (נולד 12.05.1952), שלושה נכדים ושמונה נינים.
קישורים חיצוניים
- מרדכי אדלר, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- ספר הזכרון לקהילת דונאסרדאהלי
- עדות של אדלר מרדכי, באתר יד ושם.
- יהודים שהצילו יהודים בשואה
הערות שוליים
- ^ מרדכי אדלר, באתר www.gvura.org
- ^ https://www.archives.gov.il/, www.archives.gov.il
- ^ IDEA - ALM : אדלר מרדכי, באתר maapilim.org.il
