מרדכי דובין
מרדכי דובין (בלטבית: Mordehajs Dubins; 1889–1958), היה חבר הסאימה ברפובליקת לטביה מטעם אגודת ישראל. מכונה 'שר החסד'.
תולדותיו
נולד ב-1 בינואר 1889 (כ"ח בטבת ה'תרמ"ט) בריגה, לאביו הרב שניאור זלמן, שהיה סוחר וחסיד חב"ד. כבר בנערותו החל בעסקנות ציבורית, בהמשך מונה ליו"ר מפלגת אגודת ישראל. הוא היה ציר בבית הנבחרים הלטבי, וניהל את קהילת היהודית הלטבית עד 1940.
בשנת 1937 השתתף ונאם בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל במריאנסקה לאזנייה[1].
דובין היה ידוע כשתדלן הפועל אצל השלטונות לסייע ליהודים מכל הזרמים. הוא היה נחשב לידיד אישי של קרליס אולמניס[2], הדיקטטור הסמכותי של לטביה מ-1934 עד 1940[3]. היו, כמו משה סנה, שדרשו לגנאי את שתדלנותו והתרפסותו בפני השלטונות הגויים, בעוד אחרים הכירו לו טובה על הסיוע[4].
שחרור האדמו"ר הריי"צ מחב"ד
בשנת 1927 (ה'תרפ"ז), נאסר רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי של חב"ד, בעקבות פעילותו הרבה להקמת תלמודי תורה יהודיים ברחבי ברית המועצות[5]. דובין הפעיל לחצים כבדים, ואיים על ברית המועצות בהפסקת חלק מהמסחר עם מדינת לטביה, השתדלותו הרבה בנוסף ללחצים נוספים הצליחה להביא לשחרורו מהכלא. לאחר מכן המשיך דובין במאמצים רבים להביא ליציאתו של הריי"צ מברית המועצות, ובאישור להוצאת ספרייתו של הריי"צ, מברית המועצות.
לאחר יציאת הריי"צ מברית המועצות והתיישבותו בריגה, ליווה אותו דובין בביקורו הראשון בארצות הברית בשנת 1929.
אחרית ימיו
לאחר כניסת הצבא האדום ללטביה ביוני 1940 בקש דובין פגישה עם השגריר הסובייטי ובקשתו נענתה. מהפגישה הוא יצא עם הבנה שהקומוניסטים מתכוונים לחסל את הקהילה היהודית, ולא ארכו הימים והקהילה היהודית נסגרה וארכיונו של דובין הועבר לידי המשטרה החשאית הסובייטית. לקראת סוכות פנה דובין אל השלטונות בבקשה לשחרר משלוח של ארבעת המינים ובקשתו נענתה[6]. בסוף 1940 דובין נאסר בריגה[6][7][8]. לאחר שהגרמנים תקפו את ברית המועצות במבצע ברברוסה, הועבר דובין עם מנהיגים יהודים אחרים לכלא בקויבישב[6]. בסוף 1941 שוחרר, על פי הנטען בגלל לחץ של ארצות הברית[9][6]. דובין המשיך להתגורר זמן מה בקויבישב[10][11][12][13] ובהמשך עבר למוסקבה[6].
דובין השתהה בברית המועצות עד תום המלחמה כדי לדעת מה עלה בגורל משפחתו. בתום המלחמה נודע שאשתו ובנו יחידו נרצחו בשואה. הוא ביקר בקיץ 1946 בריגה[14].
תולדות ימיו משנת 1947 לוטות בערפל וידיעות שונות נפוצו על קורותיו ומותו. בסביבות שנת 1947–1949 נאסר שוב[14][15][16]. על פי עדות אחת הוא נאסר לאחר ששהה בשמחת תורה עם יהודי שעשה מי שברך לסטלין ואמר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"[17]. ידיעה אחרת אומרת שהוא נאסר באשמת קשרים עם שלמה מיכאלס ונשלח לסיביר[18][9]. ידיעה שלישית מספרת שנאסר באזור לבוב בנסותו לברוח מברית המועצות[19]. על פי ידיעה משנת 1959 במאסרו השני הוא נכלא בבית חולים לחולי רוח בטולא[13].
הריי"צ השתדל מאד להצלתו, בקיץ 1948 כתב הריי"צ מכתב לרב הראשי לישראל דאז הרב יצחק אייזיק הרצוג, בו הריי"צ מפליא במעלותיו של דובין ומבקש מהרב הרצוג לנסות לפעול לשחרורו מהכלא הסובייטי. זמן קצר אחר כך כתב הרבי מכתב לשז"ר בו הרבי מבקשו גם לפעול בעניין. בתחילת 1949 ביקש חסיד חב"ד בישראל מאנשי אגודת ישראל לפעול למען שחרור דובין ונענה על ידי מרדכי נורוק שדובין כלל אינו במאסר[20][15].
בשנת 1953 פנתה אגודת ישראל לצלב האדום בבקשה לברר מה עלה בגורלו[21].
בשנת 1945 נפוצה שמועה שהוא נפטר[22], שהתבררה כשגויה[23]. ידידו אברהם גודין סיפר שבקיץ 1956 כששב לריגה לאחר מאסר ממושך, דובין כבר לא היה בין החיים[14]. על פי ידיעה אחת, דובין נפטר ב-7 ביולי 1956[9]. על פי ידיעה אחרת, וכפי שחקוק על מצבתו, דובין נפטר בעיר טולה ב-16 בספטמבר 1957 (כ' באלול ה'תשי"ז)[24].
בשנת 1987 הועברה גופתו לקבורה במלחובקה במבצע חשאי בהוראת הרבי מליובאוויטש ומצבה מכובדת הוקמה על קברו[25].
קישורים חיצוניים
- השתדלן (ליום הולדתו החמישים), הצופה, 7 בפברואר 1939
- השתדלן הגדול, הצופה, 9 בספטמבר 1956
- מרדכי נורוק, אחרי מיטתו של ידיד, הצופה, 17 בספטמבר 1956
- אברהם גודין, עסקנותו הצבורית של ר׳ מרדכי דובין ז״ל, בטאון חב"ד 33, ניסן תשל"א, עמ' 44-49, באתר היברובוקס
- אברהם גודין, עסקנותו הצבורית של ר׳ מרדכי דובין ז״ל, בטאון חב"ד 32, כסלו תשל"א, עמ' 51-54, באתר היברובוקס
- זלמן רודרמן, עלייתו ונפילתו של "מלך היהודים" בלטביה, שטורעם, כ' אלול תשע"א.
- מדהים: החוויות של האנטישמי בתא המשותף עם החסיד, חב"ד און ליין, ד' סיון תשע"ד
הערות שוליים
- ^ מכתב ממרינבד, הצופה, 20 באוגוסט 1937
- ^ ליטא, לטביה ואסטוניה, הצופה, 23 ביולי 1940
- ^ Ebreji un diktatūras Baltijā 1926 - 1940, Aivars Stranga, Latvijas Universitātes Jūdaiks studiju centrs, Rīga, 2002., 200. lpp.
- ^ מושק, הצופה, 26 ביוני 1940
- ^ Encyclopedia of Hasidism, entry: Schneersohn, Joseph Isaac. Naftali Lowenthal. Aronson, London 1996. מסת"ב 1-56821-123-6
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 אברהם גודין, עסקנותו הצבורית של ר׳ מרדכי דובין ז״ל, בטאון חב"ד 33, ניסן תשל"א, עמ' 48, באתר היברובוקס
- ^ ידיעה מריגה מתחילת אוגוסט 1940 סיפרה על מאסרו של דובין, יאפאן מוחה רשמית, דבר, 4 באוגוסט 1940, אולם ידיעה זאת ככל הנראה הייתה שגויה; ידיעה נוספת התפרסמה בלונדון במאי 1941, נאסר מ. דובין, המשקיף, 11 במאי 1941
- ^ הרב נורוק ודובין במאסר, הצופה, 27 במאי 1941
- ^ 9.0 9.1 9.2 ר' מרזכי דובין ז"ל, הצופה, 4 בספטמבר 1956
- ^ הרב ד"ר נורוק שוחרר, הצופה, 6 באוקטובר 1942
- ^ דובין קיבל רשיון־יציאה מרוסיה לאוסטרליה?, המשקיף, 27 ביולי 1943
- ^ מרדכי דובין ז"ל, המשקיף, 11 במאי 1945
- ^ 13.0 13.1 ר' מרדכי דובין שמת על קידוש השם, מעריב, 17 בספטמבר 1959
- ^ 14.0 14.1 14.2 אברהם גודין, עסקנותו הצבורית של ר׳ מרדכי דובין ז״ל, בטאון חב"ד 33, ניסן תשל"א, עמ' 49, באתר היברובוקס
- ^ 15.0 15.1 יצחק קאמינקר, תוכחה צודקת, חרות, 31 במרץ 1949
- ^ מרדכי נורוק, תוכחה לא צודקת, הצופה, 1 בפברואר 1949
- ^ רפאל בשן, הנאשם ר' אהרן רבינוביץ; האשמה: מחתרת חב"ד, מעריב, 27 בינואר 1957
- ^ השתדלן הגדול, הצופה, 9 בספטמבר 1956
- ^ ר' מרדכי דובין, מעריב, 4 בספטמבר 1956
- ^ יצחק קאמינקר, עסקני האגודה מפקירים את חברם, חרות, 31 בינואר 1949
- ^ היכן מרדכי דובין, הצופה, 11 במאי 1953
- ^ ידיים משותקות, הצופה, 14 במאי 1945, רבי מרדכי דובין ז"ל, שערים, 17 במאי 1945
- ^ מרדכי דובין חי?, הצופה, 14 באוגוסט 1945
- ^ מדהים: החוויות של האנטישמי בתא המשותף עם החסיד, חב"ד און ליין, ד' סיון תשע"ד
- ^ הרבי מליובאוויטש ביקש להעביר את גופו של ר' מרדכי דובין, אתר חב"ד און ליין, י"ד תשרי תשס"ח
