מרדכי שטריגלר
מרדכי שטריגלֶר (בכתיב יידי: שטריגלער) (1921–1998) היה משורר יידיש, סופר, עיתונאי ועורך.
ביוגרפיה
שטריגלר נולד בשנת 1921 בעיר זאמושץ' שבפולין. למד לימוד דתי והמשיך את לימודיו, החל משנתו העשירית, בישיבה בליטא. כבר בעת שהיה בן 16 הוסמך לרבנות. בשנת 1937 השתקע בעיר ורשה, והתכונן לחיי יצירה וכתיבה.
עם הכיבוש הנאצי נכלא שטריגלר במחנות ריכוז והשמדה ושרד את כולם. הוא גויס לעבודת כפייה במפעלי ייצור תחמושת, של מפעלי האסאג, ונדד עם המפעל ממחנה עבודה למחנה עבודה. בין המחנות ששרד היה מחנה מיידנק, בקיץ 1944 הגיע למחנה בוכנוואלד, ושרד בו עד חודש אפריל 1945, עם שחרור המחנה בידי הצבא האמריקאי.
מרדכי שטריגלר היה מקורב מאוד לקבוצת הניצולים שהקימה לימים את הקיבוץ ע"ש קדושי בוכנוואלד, קיבוץ נצר סרני. הוא היה מנהיג תרבותי, ספרותי ורוחני, שלא נשבר במחנות הנאצים, ותרם רבות לשרידת יהודים רבים שהיו במחיצתו. הוא לא עלה לארץ ישראל, אלא בחר בחיים של כתיבה אינטנסיבית להנצחת יהדות פולין שנשמדה, ולהנצחת ההשמדה.
בשנת 1946 השתקע בפריז, בירת צרפת, תוך כתיבה אינטנסיבית ביותר של ספרי תיעוד, רומנים, שירים ומאמרים. בשנת 1953 עקר לארצות הברית והשתקע בעיר ניו יורק, בה התגורר עד למותו בשנת 1998. משנת 1987 ועד מותו בשנת 1998 היה עורך עיתון היידיש המוביל בארצות הברית, "פארווערטס". שטריגלר פרסם בעיתונות היידיש אלפי מאמרים.
דברים משל מרדכי שטריגלר התפרסמו גם בישראל, בעברית, בעיקר בעיתונות. בין העיתונים שבהם נדפסו מאמריו: "דבר", "מאזנים", "בטרם", "הפועל הצעיר", "פנים אל פנים" ועיתונים נוספים.
בשנת 1978 זכה בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.[1]
ארכיונו האישי הופקד לצמיתות בספרייה הלאומית ב-2008[2].
ספריו
בבית הספרים הלאומי בירושלים אצורים ורשומים קרוב לחמישה עשר מספריו של מרדכי שטריגלר. שירה, סיפורת, ודברי מסה ופולמוס. לעברית תורגם רק ספרו:
- נרות שאוכלו (תרגם: בנימין טנא), תל אביב: עם עובד, תש"ח-1948.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של מרדכי שטריגלר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מרים טרין ויחיאל שיינטוך, משירי מרדכי שטריגלער במחנה בוכנוואלד
הערות שוליים
- ^ חולק פרס איציק מנגר, דבר, 25 במאי 1978
- ^ ארכיון מרדכי שטריגלר (ARC. 4* 1852), באתר הספרייה הלאומית.
