מיידנק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיידנק
Majdanek-krematorium.jpg
מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה (לחצו להגדלה)

מיידנקגרמנית: Majdanek) היה מחנה ריכוז והשמדה נאצי, שהיה ממוקם כארבעה קילומטרים ממרכז העיר לובלין בפולין, שפעל בשנים 19411944. מבני המחנה שרדו את המלחמה ובניגוד למחנות אחרים, לא הושמדו על ידי הנאצים. כיום קיים באתר המוזיאון הממלכתי במיידנק. לפי ההערכות כ-360,000 בני אדם נספו במחנה, מתוכם בין 120,000–200,000 היו יהודים, והיתר פולנים.

היסטוריה

מחנה מיידנק 24 ביוני 1944. בחלק התחתון נראים הצריפים שפורקו לפני המתקפה הסובייטית, עם ארובות גלויות וקורות עץ שנערמו לאורך כביש האספקה, ובחלק העליון נראים צריפים עומדים
אתר קברי אחים בבורות ירי במבצע "חג הקציר"

המחנה הוקם ב-1 באוקטובר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין ביולי אותה שנה. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז.

השם ניתן למחנה ב-1941 על ידי תושבים מקומיים, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין. שמו הגרמני המקורי של המחנה היה Konzentrationslager Lublin (מחנה ריכוז לובלין).

בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942, נעשו ואושרו תוכניות להרחיב את מיידנק כך שיכיל עד 250,000 אסירים. בשל קרבתו של המחנה ללובלין, אסירים היו מסוגלים לתקשר עם העולם החיצון באמצעות מכתבים שהוברחו על ידי עובדים אזרחיים שנכנסו למחנה (רבים מהמכתבים ששרדו נמצאים במוזיאון המחנה). משנת 1943 ואילך אפשרו הגרמנים לצלב האדום הפולני להביא חבילות מזון לאסירים במחנה.

בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000. מספר היהודים שנספו במחנה מוערך כיום בכ-80,000. בנוסף ליהודים, רבים מהנספים היו שבויי מלחמה סובייטיים ופולנים.

מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך.

מבנה המחנה

שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, לא נבנה מיידנק על מפגש מסילות ברזל, הוא לא הוחבא ביער מרוחק או הוסתר על ידי מכשולים טבעיים, וגם לא הוקף באזור ביטחון. הוא משתרע על שטח של כ-2,700 דונם סמוך לפרברי לובלין שבפולין. מיקום זה מהווה בסיס לטענות רבות של אנשים לפיהן תושבי פולין הגרים בסמיכות למחנה ההשמדה ידעו על הפעילות המתחוללת בו. המחנה היה מוקף בגדר תיל כפולה וחשמלית אשר לאורכה ניצבו 18 מגדלי שמירה, המתנשאים לגובה של יותר משמונה מטרים כל אחד.[1]

המחנה חולק לחמישה אזורים, שנקראו "שדות", בעלי ייעוד שונה. בכל שדה היו 22 צריפי מגורים. בין כל שדה הפרידה גדר תיל משולשת ומחושמלת[דרוש מקור]. באזורים שבין השדות הוקמו שבעה תאי גזים וקרמטוריום. בסך הכל במחנה היו קיימים כ-227 צריפים. באזור שהשתייך למגורי אנשי האס אס היו קזינו, ביתני הפיקוד וביתנים נוספים.

בכניסה למחנה עברו המובלים להשמדה על "הבית הלבן", הבית אשר בו גרו מפקדי המחנה[דרוש מקור]. בכניסה למחנה שולחו האסירים לשני כיוונים - ימינה ושמאלה. שמאל פירושו השמדה - קודם עברו תהליך של מקלחת, בגדיהם חוטאו ולאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים. ימין פירושו - חיים.

בתחילה הייתה שריפת הגופות הקורבנות נערכת במדורות ענק ליד המחנה, לאחר מכן הוקם במחנה קרמטוריום קטן ובספטמבר 1943 - קרמטוריום גדול הכולל חמישה תנורים. בנוסף על הרציחה השיטתית בגז בוצעו במחנה ובסמיכות אליו רציחות-ירי המוניות.

מבצע חג הקציר - Aktion Erntefest

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אקציית ארנטפסט

לקראת סוף שנת 1943 נתן היינריך הימלר פקודה לחסל את שאר האסירים שנשארו במחנות הריכוז בגנרלגוברנמן. הסיבה הייתה חשש מהתקוממות במחנות. לאחר כישלונות הגרמנים בסטלינגרד ובקורסק, התערער ביטחונם בניצחון. מרד גטו ורשה והמרד במחנות טרבלינקה וסוביבור חיזקו את חששם של הגרמנים ממרידות נוספות.

שם המבצע היה "חג הקציר" (Erntefest) והוא הוצא לפועל בו-זמנית במחנות טרווניקי, פוניאטובה, ומיידנק. בסך הכול הוצאו להורג במבצע זה 43,000 אסירים יהודים. בסוף אוקטובר 1943 נלקחו 300 אסירים במיידנק וצוו לחפור שלושה בורות גדולים ליד הקרמטוריום. 100 אנשי אס אס הובאו מאושוויץ לעזור לצוות המקומי.

ב-3 בנובמבר 1943 הובאו למקום משאיות עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה מחרישת אזניים. האסירים עמדו במסדר בוקר רגיל ומדי פעם נלקחו קבוצות של 100 איש לבורות, אולצו להתפשט ולשכב בתוך הבורות ונורו בידי אנשי ס"ס שעמדו על שפת הבורות. רעש הרמקולים גבר על רעש היריות והצרחות. באותו יום שכונה "יום רביעי של שפיכות הדמים", נרצחו במיידנק 18,400 אסירים. בטרווניקי נרצחו 10,000 ובפוניאטובה 15,000.

ליד בורות הנרצחים במבצע "חג הקציר" במיידנק הוקמה אנדרטה גדולה בצורת כיפה ומתחתיה אפר הנרצחים שהוצא מן הבורות. על האנדרטה חקוקה כתובת בפולנית: הגורל שלנו - אזהרה לכם.

המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. אף על פי ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, בהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים. אחד מחיילי הצבא האדום ששחררו את המחנה היה האמן זינובי טולקצ'וב והוא תיעד בציוריו את מראות המחנה ואסיריו עם השחרור.[2]

מפקדי המחנה

  1. קארל אוטו קוך (ספטמבר 1941 עד יולי 1942) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-5 אפריל 1945 באשמת גנבת רכוש המדינה (למעשה גנבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
  2. מקס קוגל (אוגוסט 1942 עד אוקטובר 1942) - התאבד ב-27 ביוני 1946 לאחר שנעצר.
  3. הרמן פלורשדט (אוקטובר 1942 עד ספטמבר 1943) - הוצא להורג על ידי הס"ס ב-15 באפריל 1945, באשמת גנבת רכוש המדינה (למעשה גנבת רכוש היהודים שהגיעו למחנה).
  4. מרטין גוטפריד וייס (ספטמבר 1943 עד מאי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-29 במאי 1946.
  5. ארתור ליבהנשל (מאי 1944 עד 22 ביולי 1944) - הוצא להורג בתלייה ב-24 בינואר 1948.

גלריה

לאחר מלחמת העולם השנייה

האנדרטה בכניסה למחנה
אנדרטה במיידנק מעל הר אפר הנרצחים. הכתובת בפולנית: "הגורל שלנו – אזהרה לכם"
מבנה המשרפות המחודש

משפטי מיידנק

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משפטי מיידנק

משפטי מיידנק היו שלוש סדרות משפטים שונות אשר התרחשו בפולין ובגרמניה לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1981, בו הועמדו לדין אנשי סגל המחנה. המשפט הראשון התרחש בחודשים נובמבר-דצמבר 1944, בלובלין שבפולין. סדרת המשפטים השנייה נערכה בין 1946 ל-1948 בפולין והמשפט האחרון, אשר נערך בדיסלדורף בגרמניה, החל בנובמבר 1975 ונמשך עד ליוני 1981. מתוך 1,037 חברי הסגל אשר שירתו במחנה ושמם היה ידוע, הועמדו לדין רק 170 נאצים, בודדים הוצאו להורג.

הנצחה ושימור במחנה

כיום פועל במקום אתר ההנצחה המוזיאון הממלכתי במיידנק ובסמיכות אליו "החברה לחסות על מיידנק".

באוגוסט 2010 פרצה במחנה ההשמדה שרפה אשר נמשכה כשש שעות, וגרמה לנזק בלתי הפיך למחנה. הרשויות בפולין ציינו כי קרוב לשני שלישים מביתני העץ נשרפו, וכי הנזק העיקרי נגרם לאוסף זוגות הנעליים של אסירי המחנה לשעבר ועשרות אלפים מהן נהרסו.[3]

קריאה נוספת

  • לפידות אורי, מחנה מיידנק בשלבים האחרונים, בשביל הזיכרון 23 (תשנ"ז), עמ' 4-8.
  • קרנץ טומש, פנקסנות של מוות ותמותת אסירים במיידנק, יד ושם; קובץ מחקרים לה,1 (תשס"ז) 71-95

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על מיידנק, באתר "יד ושם"
  2. ^ טוראי טולקצ'וב בשערי הגיהנום - עדותו של אמן משחרור מיידנק ואושוויץ, באתר יד ושם
  3. ^ סוכנויות הידיעות, שרפה במיידנק: אלפי זוגות נעליים נהרסו, באתר nrg‏, 10 באוגוסט 2010


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0