מרד וינה
מרד וינה או מהפכת אוקטובר (בגרמנית: Wiener Oktoberaufstand, או Wiener Oktoberrevolution) של אוקטובר 1848 היה המרד האחרון במהפכה האוסטרית של 1848.
היסטוריה
ב-6 באוקטובר 1848, בזמן שחיילי האימפריה האוסטרית התכוננו לעזוב את וינה כדי לדכא את המהפכה ההונגרית, קהל שאהד את המטרה ההונגרית (של פועלים, סטודנטים וחיילים מרדנים) ניסה למנוע מהם לעזוב. האירוע התדרדר לקרבות רחוב אלימים; דם נשפך בקתדרלת סטפנוס הקדוש והרוזן ביילט פון לאטור, שר המלחמה האוסטרי, עבר לינץ' על ידי הקהל. מפקד חיל המצב של וינה, הרוזן אורספרג, נאלץ לפנות את העיר, אך הוא התבצר בעמדה חזקה מחוצה לה.
ב-7 באוקטובר ברח הקיסר פרדיננד הראשון עם חצרו לאולמיץ (כיום אולומואוץ, צ'כיה) תחת חסותו של אלפרד הראשון, נסיך וינדיש-גרץ. שבועיים לאחר מכן הועבר הפרלמנט האוסטרי לקרמזיר (כיום Kroměříž, צ'כיה).
ב-26 באוקטובר, בפיקודו של הגנרל וינדיש-גרץ והרוזן יוסיפ ילאצ'יץ', החלו צבאות אוסטריה וקרואטיה בהפגזה על וינה, והם הסתערו על מרכז העיר ב-31. ההגנה הובלה על ידי הגנרל הפולני יוזף בם. פרט לו, שהצליח להימלט, כל מנהיגי ההתנגדות הוצאו להורג בימים שלאחר מכן - כולל ונצל מסנהאוזר, העיתונאי אלפרד יוליוס בכר, הרמן ילינק וחבר הפרלמנט הרדיקלי רוברט בלום, למרות שהייתה לו חסינות פרלמנטרית.
ההישגים של מהפכת מרץ אבדו ברובם, ואוסטריה החלה בשלב של סמכותיות ריאקציונרית - "נאו-אבסולוטיזם" - אך גם ברפורמה ליברלית.
