מרטין B-26 מראודר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרטין B-26 מראודר
Martin B-26 Marauder
B-26B של חילות האוויר של צבא ארצות הברית
B-26B של חילות האוויר של צבא ארצות הברית
B-26B של חילות האוויר של צבא ארצות הברית
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ בינוני
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן גלן ל. מרטין
טיסת בכורה 25 נובמבר 1940
תקופת שירות 1941–1947[1] (כ־6 שנים)
צוות 7
יחידות שיוצרו 5,288
משתמש ראשי צבא ארצות הברית
משתמשים משניים חיל האוויר המלכותי
חיל האוויר הדרום-אפריקאי
ממדים 
אורך 17.8 מטר
הערה: כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם B-26G.
גובה 6.55 מטר
מוטת כנפיים 21.65 מטר
שטח כנפיים 61.1 מ²
משקל ריק 11,000 ק"ג
משקל טעון 17,000 ק"ג
ביצועים 
מהירות שיוט 358 קמ"ש
הערה: כל המידות בתיבה זו מתייחסות לדגם B-26G.
מהירות מרבית 460 (בגובה 1,500 מטר)
סייג רום 6,400 מטר
עומס כנף 228 ק"ג/מ²
חימוש 
תותחים

הערה: מספר וסוג המקלעים משתנה בהתאם לדגם.

  • מקלע מרכז־חרטום 7.62 מ"מ.
  • מקלע תחתית־חרטום 7.62 מ"מ.
  • 2 מקלעי 12.7 מ"מ בצריח־סובב על גב המטוס.
  • 4 מקלעי צד 12.7 מ"מ (2 בכל צד).
  • מקלע זנב 7.62 מ"מ.
משקל מטע"ד 1,800 ק"ג פצצות מסוגים שונים.
הנעה 
2 × מנוע רדיאלי פראט אנד וויטני R-2800-43,‏ 2,200–2,000 כ"ס כל אחד.
תרשים

מרטין B-26 מראודראנגלית: Martin B-26 Marauder.‏ Marauder פירושו "משחר לטרף" או "משוטט") הוא מטוס הפצצה בינוני אמריקאי, דו מנועי, שנבנה ויוצר על ידי חברת גלן ל. מרטין משנת 1941 עד 1945. שימש לראשונה בזירת האוקיינוס השקט בתקופת מלחמת העולם השנייה, כבר בתחילת 1942. המטוס שימש גם בזירה המזרח תיכונית ובזירת מערב אירופה.

אחרי הכניסה לשירות ביחידות האוויריות של צבא ארצות הברית, זכה המטוס במהרה למוניטין של "יצרן־אלמנות" ("widowmaker") בשל שִׁעוּר התאונות הגבוה בדגמים המוקדמים, במהלך המראות ונחיתות. זאת בשל הצורך להטיס את המטוס במהירויות מדויקות כדי לבצע את אלה, במיוחד בעת גישה סופית אל המסלול טרם נחיתה, כשאחד המנועים לא פועל. המהירות הרגילה של 150 מייל לשעה (241 קמ"ש) בעת גישה סופית אל המסלול, הייתה מעוררת אימה לטייסים רבים, שהיו מורגלים במהירויות גישה איטיות יותר, וכשהאטו למהירויות שמתחת למה שצוין בספר ההדרכה והשימוש, הזדקר המטוס לעיתים קרובות והתרסק.[Eth 1]

ה-B-26 הפך לכלי טיס בטוח יותר לאחר שצוותי הטיסה הוכשרו מחדש, ולאחר שבוצעו שינויים אווירודינמיים במטוס – הגדלת מוטת הכנפיים וזווית הפגיעה (אנ') כדי לאפשר יכולת המראה טובה יותר, וכן הגדלתם של המייצב האנכי והגה הכיוון.[Eth 2] המטוס סיים את מלחמת העולם השנייה עם שיעור האבדות הנמוך ביותר מכל מפציץ אחר של צבא ארצות הברית.[Eth 3]

בסך הכל יוצרו 5,288 מטוסים מסוג זה בין פברואר 1941 למרץ 1945, 522 מאלה הוטסו על ידי חיל האוויר המלכותי וחיל האוויר הדרום-אפריקאי. עד העת בה נוצר חיל האוויר של ארצות הברית כשירות צבאי עצמאי נפרד מצבא ארצות הברית, בשנת 1947, כל מטוסי ה"B-26 מראודר" כבר הוצאו מהשירות. לאחר שה"מראודר" הוצא משירות, קיבל הדאגלס A-26 אינוויידר את סימול הדגם "B-26", מצב שהוביל לבלבול בין שני כלי הטיס, עד שתוקן בשנת 1965.

מטוסי B-26 מראודר של להק הפצצה 322, מתיישרים בטור לקראת המראה לגיחת הפצצה (שנת 1944).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטין B-26 מראודר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  • Aircraft of World War II. Ethell, L. Jeffrey. Glasgow: HarperCollins Publishers, 1995. מסת"ב 1-874023-72-7.
  1. ^ Aircraft of World War II, עמוד 242
  2. ^ Aircraft of World War II, עמודים 242–243
  3. ^ Aircraft of World War II, עמוד 243
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34777321מרטין B-26 מראודר