מרטינוס רורבי
 |
מרטינוס רורבי (בדנית: Martinus Rørbye; 17 במאי 1803 – 29 באוגוסט 1848) היה צייר דני, הידוע ביצירות ז'אנר ונופים. הוא היה דמות מרכזית בתור הזהב של הציור הדני במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19.
הצייר הנוסע ביותר מבין ציירי תור הזהב הדנים, הוא נסע לנורווגיה ולשוודיה ולאיטליה, יוון וקונסטנטינופול. הוא היה גם הצייר הדני הראשון שצייר בסקאגן בצפון יוטלנד, כמעט חצי מאה לפני שהקהילה המשגשגת של ציירי סקאגן הגיעה לתהילה, באמצעות מייקל ואנה אנקה ואחרים.
ביוגרפיה
ראשית חייו
מרטינוס רורבי נולד בדראמן בנורווגיה ב-17 במאי 1803[1] להורים הדנים פרדיננד הנריק רורבי ואשתו אלונור קתרין דה שטוקפלט. בשנת 1820 החל את לימודיו באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות בגיל 17. הוא למד אצל כריסטיאן אוגוסט לורנץ וכריסטופר וילהלם אקרסברג, שהייתה להם השפעה חזקה על דור אמנים בתקופת הזהב הדנית. רורבי היה תלמיד אהוב על אקרסברג, והם יצרו קשר הדוק.
הוא זכה במדליית הכסף הקטנה של האקדמיה בשנת 1824, ובמדליית הכסף הגדולה בשנת 1828. הוא התחרה על מדליית הזהב וזכה בפרס כספי. בשנת 1829 זכה במדליית הזהב הקטנה לציורו "אותו האיש מרפא את העיוורים", שנשאר בבעלות האקדמיה המלכותית הדנית. הוא מעולם לא זכה במדליית הזהב הגדולה למרות ניסיונות חוזרים ונשנים.
קריירה
רורבי הציג לראשונה את ציוריו בשרלוטנבורג בשנת 1824 ועשה זאת כמעט מדי שנה עד 1848. עבודותיו היו במחיר צנוע, והוא מצא מספיק קונים ליצירותיו. רוב עבודותיו בשנות ה-20 של המאה ה-19 כללו נופים מקופנהגן ומהאי זילנד, אם כי הוא צייר גם מספר דיוקנאות כולל אחד של לורנץ, מדריך הציור שלו.
פעמיים, בשנים 1830 ו-1832, נסע לנורווגיה. במסעות הראשונים אלה הוא ביקר בדרך ביוטלנד, יעד נדיר לציירים באותה תקופה. ב-31 במאי 1830 הוא נסע לאורהוס על ספינת הקיטור. נוסע נוסף בספינה היה הנס כריסטיאן אנדרסן ושני האמנים החליטו לנסוע יחד לזמן מה.[2] לאחר מכן נפרדו רורבי ואנדרסן.
ב-7 ביולי הוא עזב את טיסטד ונסע לנורווגיה. בנורווגיה צייר נופים בהשפעתם של יוהאן כריסטיאן דאהל וקספר דוד פרידריך.
נסיעות למזרח
בשנת 1834 קיבל רורבי מלגת טיולים מהאקדמיה בשל כישרונותיו כצייר פורטרטים. הוא נסע דרך של הולנד וצרפת לרומא.
באיטליה נסע לסורנטו, הרי סבין וסיציליה. בשנה שלאחר מכן נסע רורבי לאתונה בליווי האדריכל מיכאל גוטליב בינדסבול, אחד מבני ארצו שפגש ברומא. משם המשיכו לקונסטנטינופול שבאימפריה העות'מאנית, הרפתקה נדירה באותם ימים. הוא צייר במהלך מסעותיו.
חזרה לדנמרק
בשנת 1837 חזר לקופנהגן. ציוריו במזרח היו מהמקומות האקזוטיים, והם משכו את תשומת הלב של הציבור הדני. האקדמיה, שהכירה במצוינות עבודתו במהלך מסעותיו, הזמינה אותו להגיש בקשה לחברות על ידי הגשת ציור. משימתו הייתה ליצור סצנת עם טורקית. המוטיב שלו הגיע מרישום שעשה ליד סמירנה. הוא הסתיים בשנת 1838 והוא נבחר פה אחד לאקדמיה. ציוריו מיוון וטורקיה המשיכו לשמש בסיס לעבודתו.[3]
הוא התחתן עם רוז פרדריק שיוט ב-29 באוגוסט 1839. אולם מצבו הבריאותי לא היה טוב, ובאותו סתיו נסע שוב לאיטליה בתקווה לחדש את כוחו. הוא צייר את "הרחבה באמלפי" במהלך שהות זו, והיא הוצגה בשנת 1842.
הוא נתן שיעורי ציור פרטיים לכריסטן דלסגארד, ובשנת 1844 הפך לפרופסור באקדמיה. מצבו הבריאותי הידרדר, והוא מת ב-29 באוגוסט 1848 בקופנהגן, והשאיר את אשתו הצעירה אלמנה ועם כמה ילדים קטנים. היא הציגה שתים עשרה מציוריו, בעיקר נושאים איטלקיים, בשנת 1849.
הוא זכור בזכות ציורי הז'אנר שלו, בנופיו ובציוריו האדריכליים, כמו גם בשל הרישומים שעשה במהלך מסעותיו הרבים. הוא צייר סצנות חיים רבות בקופנהגן, כמו גם יצירות גדולות המציגות נופים איטלקיים וטורקים וסצנות של חיי עם. הוא צייר דיוקנאות מעטים.
גילוי של סקאגן
רורבי ביקר בשלוש הזדמנויות בסקאגן וצייר את הדייגים המקומיים וסביבת הים הצפוני. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1833, שנה לפני שיצא למסעותיו לאזור הים התיכון וכמעט חצי מאה לפני שנוצרה שם קהילת אומני סקאגן והגיעה לתהילה. הוא חזר לסקאגן לקראת סוף חייו, בקיץ 1847 ו-1848.
ציורו של אנשי סקאגן בערב קיץ במזג אוויר נאה היה אחד האחרונים שהשלים.
עבודותיו מופיעות במספר מוזיאונים לאמנות דנית, כולל הגלריה הלאומית הדנית (מוזיאון סטטנס לאמנות) ואוסף הירשפרונג.
גלריה
.JPG)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Rørbye, Martinus, Oxford Art Online (באנגלית)
- ^ Martinus Rørbye på besøg i Thy, web.archive.org, 19 ביולי 2011
- ^ perfectdomain.com, Lawgallery.com may be for sale - PerfectDomain.com, perfectdomain.com (באנגלית)
