מרים בנג'מין
 | |
| פעילות בולטת | מורה וממציאה אפרו-אמריקאית |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1888–1920 (כ־32 שנים) |
מרים אליזבת בנג'מין (באנגלית: Miriam Elizabeth Benjamin; 16 בספטמבר 1861 – 1947) הייתה מורה וממציאה אפרו-אמריקאית. בשנת 1888 היא המציאה כיסא מיוחד המשלב פעמון וסימן בגב הכיסא, המראה כי היושב בו זקוק לעזרה. הכיסא יועד במקור לשימושים רבים, הפטנט נעשה בשימוש בבתי מלון. המיועד לבתי מלון, מה שהפך אותה ככל הנראה לממציאה האפרו-אמריקאית השלישית של שמה נרשם פטנט, אחרי ג'ודי ריד ושרה גוד.
ביוגרפיה
בנג'מין נולדה בצ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית) בשנת 1861, המבוגרת מחמישה ילדים, להוריה פרנסיס בנג'מין ואילייזה הופקינס בנג'מין. בשנת 1873 משפחתה עברה לבוסטון מסצ'וסטס, שם למדה בתיכון לבנות אותו סיימה בשנת 1881.[1] לאחר סיום לימודיה היא קיבלה משרה של עוזרת שנייה במוסד סטנטון בג'קסונוויל, פלורידה. היא מונתה בשלב מסוימת לאחראית על ההשכלה במחוז דובל. בנג'מין הייתה מורה בוושינגטון די סי בין השנים 1888–1895 ברשת בתי הספר המוניציפלית המיועדת לשחורים. בזמן שעבדה כמורה, היא למדה רפואה באוניברסיטת הווארד בין השנים 1894 ו-1895. לאחר מכן היא עברה מבחנים לשירות האזרחי והחלה לעבוד במספר מחלקות פדרליות. היא השיגה השכלה משפטית, כנראה באמצעות קריאת ספרים ולימוד מעורך דין וקיבלה הסמכה כעורכת דין.
הפטנט של מרים בנג'מין
הפטנט של מרים בנג'מין הוגש ואושר ב־17 ביולי 1888. הוא קיבל מספר פטנט US386289A. מדובר בכיסא עם פעמון שמחובר לשלט קריאה ומיועד לשימושים רבים ביניהם בתי מלון, מסעדות, רכבות, אוניות, תיאטראות אולם הקונגרס, בית הנבחרים, בתי משפט וכן בבתי חולים על ידי מי שאינו יכול לדבר.
כאשר האורח יושב על הכיסא הוא לוחץ על כפתור קטן בצד שגורם לפעמון לצלצל ומראה סימן אדום בגב הכסא דבר שמסמן לעובד מי מהאורחים זקוק לו. הכיסא נועד לחסוך בעובדים ככה שהמלצר יכול גם לראות מי מהאורחים זקוק לו ולחסוך לאורחים לקרוא בקול רם או למחוא כפיים על מנת לקבל שרות. לטענתה הכיסא יחתוך את כמות העובדים בחצי, וכן יצור אווירה נעימה ושקטה יותר בבית המלון.[2]
בנג'מין קיוותה כי הכיסא ישמש עורכי דין בבתי משפט ולאחר מכן ישמש את בית הנבחרים בארצות הברית.[3] מערכת דומה אכן הותקנה בסוף בבית הנבחרים בשנת 1895. המערכת שהמציאה היוותה בסיס מאוחר יותר למערכת בה נוסעים קוראים לדיילים ודיילות במטוסים.
בשנת 1895 הופיעה בנג'מין עם המצאתה ביריד באטלנטה ג'ורג'יה שנוסד על ידי ראש העיר לשעבר של אטלנטה ויליאם המפיל, שמטרתו לקדם את דרום הארצות הברית, להציג מוצרים וטכנולוגיות חדשות ולקדם המסחר עם אמריקה הלטינית. במסגרת היריד הופיעו אפרו-אמריקאים רבים עם המצאותיהם, ביניהם מרים בנג'מין.
המשך קריירה
לאחר המצאת הפטנט ב־1888 המשיכה בנג'מין להמציא המצאות נוספות. כאשר היא שבה לבוסטון בשנת 1900 היא הגדירה עצמה כעורכת דין בתחום הפטנטים, והיא רשומה כעורכת דין על פטנט של אחיה מ-1893. בשנת 1903 המציאה מכשיר תפירה המיועד לשמלות. ב־4 בדצמבר 1917 היא קיבלה פטנט מספר 1,249,000 עבור מכשיר המיועד לווסת את הטמפרטורה של כפות הרגליים בנעליים.[4]
תחת שמה בנג'מין גם הלחינה יצירות מוזיקליות, בעיקר לפסנתר.
בשנת 1920 היא חזרה לבוסטון שם חיה ועבדה עם אחיה עורך הדין אדגר בנג'מין.
יחד עם שרה בון, אלן אגלין, ושרה גוד היא נחשבת לאחת מארבע הנשים האפרו-אמריקאיות הראשונות שהמציאו טכנולוגיות המיועדות לשימוש ביתי.[5]
חיים פרטיים
למרים בנג'מין היו מספר אחים ואחיות: שרלוט בנג'מין (1863–1928), אווה בנג'מין (1867–1873), וילסון בנג'מין (1865–1916) – היה עורך דין וממציא. אדגר בנג'מין (1869–1972) עורך דין אשר הקים מרכז רפואי שקרוי על שמו (Edgar P. Benjamin Health Center) והיה ממציא אף הוא. מרים בנג'מין מעולם לא נישאה. רוב חייה היא חיה עם אמה האלמנה אלייזה ג'ין הופקינס בנג'מין בבוסטון. היא נפטרה בשנת 1947.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1880 Federal Census for Suffolk County (Massachusetts) Enumeration District 703, Sheet 14, Lines 42–45 (10 Dover Street, Boston, Mass. [1st Precinct of the 16th Ward])^
- ^ Smithsonian Magazine, Leila McNeill, These Four Black Women Inventors Reimagined the Technology of the Home, Smithsonian Magazine (באנגלית)
- ^ Art on December 18, 2013, What's Buzzing in the Chamber? | US House of Representatives: History, Art & Archives, history.house.gov (באנגלית)
- ^ Miriam E. Benjamin (1861-1947) •, 28 באוקטובר 2017 (באנגלית)
- ^ Edgar P. Benjamin: philanthropist, noted attorney and banker, The Bay State Banner, 28 במרץ 2013
