מרכז אמיר
 | |
| מרכז אמיר (מימין) ומלון לאונרדו פלאזה ירושלים (משמאל) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה מגורים |
| מיקום | ירושלים |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| אדריכל | דוד רזניק |
מרכז אמיר (ידוע גם בכינוי "בניין השופרסל") הוא בית מגורים בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ואגרון בירושלים, מול כיכר צרפת.
תכנון ובנייה
את המגרש שעליו הוקם הבניין רכשה חברת הכשרת הישוב בשנת 1944. המגרש היה חלק מהשכונה הערבית-נוצרית אל אמירה (הנסיכה) ושם הבניין מרמז על שמה המקורי של השכונה[1].
הבניין תוכנן בידי האדריכל דוד רזניק ב-1958, כחלק מקומפלקס של שלושה בניינים בני 9 קומות לאורך רחוב המלך ג'ורג', שמתחתם מרכז מסחרי ואודיטוריום. הוועדה לתכנון ובנייה לא אישרה את בניית הבניינים לגובה של 9 קומות עקב התנגדות הרבנות הראשית להקמת בניינים גבוהים יותר מהיכל שלמה, שמעברו השני של רחוב המלך ג'ורג', והבניין נבנה עם 7 קומות בלבד. עם הבניין נבנה המרכז המסחרי שכלל את הסופרמרקט הראשון של ירושלים, שהשתייך לרשת שופרסל, ועל כן הבניין כולו מכונה גם "בניין השופרסל".
הבנייה הושלמה ב-1961. עוד קודם לכן, בספטמבר 1960 נחנך הסופרמרקט[2]. לאחר בניית הבניין נגנזה התוכנית לבנות שני בניינים נוספים, וחברת אמיר שקלה להקים במקום בית מלון[3]. רוב שטח המגרש המקורי נמכר לעיריית ירושלים, שבקשה לבנות במקום בניין למשרדי העירייה[4]. בסופו של דבר הוקם על המגרש מלון פלאזה, כיום מלון לאונרדו פלאזה ירושלים.
הבניין נבנה על ידי "חברת אמיר", שותפות של שיכון עובדים וחברת "פרץ ובן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ" בהליך מהיר שארך שבעה חודשים בלבד, הודות לשימוש בטכנולוגיה חדישה לאותה תקופה, של שילוב חלקי בניין טרומיים בבנייה רגילה, כך שהיה ניתן להעמיד קומה ביום אחד[5]. לצורך הבנייה הובא עגורן מיוחד משוודיה[6]. בשנת 1963 הוענק לקבלנים שיזמו את הקמתו פרס קפלן בשל החידושים הטכנולוגיים שבו[7][8].
הדירות בבניין נחשבו אז לדירות פאר. שטח הדירות היה כ-150 מ"ר, עם מטבח של 12 מ"ר, שני בתי שימוש, 3-4 חדרים וסלון של כ-40 מ"ר[9].
אופי הבניין
המרכז המסחרי שמתחת לבית המגורים מנותק ממנו ושונה ממנו באופיו. המרכז המסחרי פונה לרחוב אגרון, והוא מחופה אבן ירושלמית, ואילו חזית בית המגורים פונה לרחוב המלך ג'ורג'. רזניק בחר בסגנון מודרני, שלא דומה למבנים אחרים באזור. כל אחת מקומותיו מוקפת מרפסת פתוחה. בזמן הבנייה שימשו המרפסות כפיגומים לבניית הקומות שמעליהן. במרכז הבניין ארבע חצרות פנימיות עבור תשתיות הסקה ואוורור. הבניין נשען על עמודים בצורת האות V באופן שקומת הקרקע פתוחה כולה לנוף ומאפשרת לעוברים ושבים על רחוב קינג ג'ורג' לראות את הנוף לכיוון העיר העתיקה[10].
לדברי האוצרת צופיה דקל-כספי, קומת הקרקע המפולשת מזכירה את יחידת המגורים של לה קורבוזיה, ואילו הקונסטרוקציה של הבניין היא מחווה ל"אדריכלות השלדית" של בניין סיגראם בניו יורק בתכנון מיס ון דר רוהה.
במהלך השנים
הציבור הרחב לא אהד את המבנה, ובמשאלי רחוב שונים נבחר פעם אחר פעם לבניין המכוער ביותר בירושלים. רזניק עצמו אמר על הבניין: ”הבניין באמת היה מהפכני, אבל מהתחלה היה בו משהו לא מוצלח, קודר. עכשיו הוא נראה נורא... אבל אני לא שונא את הבניין. לא זונחים ילד, גם אם הוא לא מוצלח. בסופו של דבר, הבניין גם הועיל למוניטין שלי. מרוב שנאה לבניין נהפכתי לדמות מפורסמת בירושלים וקיבלתי הרבה הצעות עבודה[11]”.
לאורך השנים הידרדר מצבו של המבנה, חלק ממרפסותיו נסגרו או הוסבו למחסנים ונוספו בו מזגנים. על כך אמר רזניק: ”זה כואב לי מאוד מפני שהבניין הזה התפרסם בכל העולם בגלל החדשנות שלו. כשאני עובר שם היום אני מפנה את הראש לצד השני של הכביש. אני לא יכול לסבול את מה שעשו לו”[12]. גם בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים מתח ביקורת על סגירת מרפסות בבניין בדיון בבקשה של עיריית ירושלים להוצאת צו הריסה לאחת מהן: ”סגירת המרפסות בבניין הנדון מהווה פגיעה במרקם התכנוני והאדריכלי, והופכת מבנה אדריכלי סימטרי... לגיבוב של תוספות בנייה מכוערות, העומדות בראש חוצות, בטבורה של עיר הבירה[13]”.
בשנת 2011 עלתה יוזמה להרוס את המבנה במסגרת תוכנית פינוי בינוי.
קישורים חיצוניים
- נועם דביר, תוכנית פינוי בינוי מאיימת על אחד הבניינים האיקוניים בירושלים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
הערות שוליים
- ^ יהושע בן אריה, ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט : שכונות, בתים, אנשים , ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2011, עמודים: 476-482
- ^ יעקב גורן, הסופרמרקט בא לירושלים, מעריב, 13 בספטמבר 1960
- ^ חברת אמיר תסרב למכור קרקע לבניין עירית הבירה, דבר, 26 ביולי 1962
- ^ ביתה החדש של עירית ירושלים מול היכל שלמה, דבר, 1 בנובמבר 1962
- ^ בנינים מוכנים מראש, דבר, 15 ביולי 1963
- ^ עגורן מטפס, דבר, 30 בדצמבר 1959
- ^ נילי פרידלנדר, בונים לזוגות צעירים, מעריב, 21 ביולי 1963
- ^ על מה ולמי חולק הפרס, דבר, 18 ביולי 1963
- ^ ו. אריאל, שיכון בונה דירות פאר בבירה, מעריב, 22 בדצמבר 1960
- ^ נילי פרידלנדר, בית צריך לחבוק את יושבו, מעריב, 4 בפברואר 1965
- ^ אסתר זנדברג, האיש שכבש את ההר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005
- ^ נועם דביר, תוכנית פינוי בינוי מאיימת על אחד הבניינים האיקוניים בירושלים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
- ^ ת"פ 2274/08 מדינת ישראל נ' יהודה פייגלין (לא פורסם)
