מרצל נמש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מרצל נמש, במקור משה קליין (בהונגרית: Nemes Marcell; יאנושהלמה, 4 במאי 1866 – בודפשט, 28 באוקטובר 1930)[1] היה אספן אמנות, סוחר אמנות, נדבן יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
מרצל נמש נולד במשפחה יהודית כאחד מהילדים הרבים של חזן כפרי עני, אדולף קליין ושל מריה וייס. נמש התעשר כיזם מכרייה ומתחילת העשור הראשון של המאה העשרים עסק במסחר אמנות ובמתן חסות לאמנים צעירים ולהיסטוריונים. עד גיל שלושים וחמש חייו היו בעצם בעיסוק זמני. הוא עסק בקנייה ומכירה של ציורים ופיתח אהבה והבנה נלהבים לאמנות. על חסויותיו הוענק לו תואר "חבר המועצה המלכותית" בשנת 1908 ותואר אצולה בשנת 1910. תואר האצולה לווה גם בשם של אציל על פי המסורות המקובלות של האימפריה האוסטרו-הונגרית, "מרצל נמש מיאנושהלמה" היה שמו החדש, אך הוא עדיין השתמש רק בשם מרצל נמש בפועל במסחר ובחסויות. בשנת 1912 הוא התקבל לשורות תא הבונים החופשיים "דמוקרטיה".
כבר בשנת 1906 יצר קשר עם ארנה קמרר, מנהל הגלריה הלאומית ההונגרית והצביע על כך שהוא מעוניין לתרום כמה יצירות "ממלאות פערים" לאוספים ציבוריים ההונגריים. באופן המשמעותי ביותר תרם את ציורו של אדם מניוקי פרנץ ראקוצי שנרכש על ידו עבור המוזיאון לאמנויות יפות בשנת 1925 וכעת נשמר בגלריה הלאומית של הונגריה. רבים מהציורים שתרם העשירו את המוזיאון לאמנויות יפות, וכעת הם נשמרים בגלריה הלאומית ההונגרית. תרומת מרצל נמש למוזיאון הייתה גם ציורו של אל גרקו "מגדלנה בעלת התשובה" בשנת 1921.
הוא תרם לא רק לאוספים הציבוריים של בודפשט, אלא גם למוזיאון קצ'קמט במטרה להקים גלריה. הוא תרם 70 ציורים מודרניים, כולל יצירות של דז'ה ציגאני, בלה צובל, גזה פראגו, קארוי פרנצי, לאיוש גולאצ'י, קארוי קרנשטוק, יוז'ף ריפל-רונאי, יאנוש וסארי. תרומה זו התקיימה בשנת 1911, העיר העריכה את התרומה וקיבלה את מרצל נמש כאזרח כבוד של קצ'קמט. ניתן לראות את העבודות שנתרמו עד היום בארמון ציפרה.
בשנת 1920 התיישב מרצל נמש במינכן, הסביבה שם הייתה הרבה יותר נוחה לסחר באמנות, אך הוא מעולם לא ניתק את הקשר עם האמנים ההונגרים, וביקר בהונגריה במשך כמה שבועות בכל שנה. הוא המשיך לתרום עבודות של אומנות שימושית ויישומית לאוספים ציבוריים, בעיקר המוזיאון לאמנויות יפות והמוזיאון לאמנות שימושית. בהיותו סוחר אמנות בקנה מידה אירופי, תרם יצירות אמנות למוזיאון במינכן, למוזיאון הפראדו במדריד ולמוזיאונים צרפתיים.
נמש ערך מספר מכירות פומביות מפורסמות במינכן, פריז,[2] במיוחד בסביבות 1914 הוא מכר מספר ציורים אימפרסיוניסטיים וכמה ציורי פבלו פיקאסו. אחרי מלחמת העולם הראשונה, באמצעות אגודת פאל סיניאי מרשה, תמך בכישרונותיהם של אמנים צעירים הונגרים בפרס נמש מרצל ובמלגת נמש מרצל שאלה יצברו ניסיון בסיור לימודים בכספי הפרס בחו"ל בווינה, במינכן ובפריז.
אשתו הייתה אולגה שטיינר (1873–1911).[3] נמש עבר ניתוח בבודפשט בשנת 1930 עקב מחלתו, הניתוח הצליח, אך הוא נפטר מתסחיף כעבור כמה ימים. הרוזן קונו קלבלסברג הכריז על נמש, האספן האמנות המפורסם ברחבי העולם, כ"מת של האומה".
מורשתו
- מרצל נמש החל לצייר בזקנתו, ותערוכה מורשת של עבודותיו אורגנה בשנת 1933 במוזיאון ארנסט בבודפשט.
- מכירות פומביות של חומרי הציור ההונגרי שלו נערכו גם במוזיאון ארנסט בשנת 1933.
חבריות
- חבר הנהלת חברת פאל סיניאי מרשה
פרסים והוקרה (מבחר)
- תואר המועצה המלכותית (1908)
- תואר אצולה (1910)
- אזרח כבוד של קצ'קמט (1911)
- הדרג השלישי של המסדר הבווארי של מיכאל הקדוש (1911)
- מסדר איזבלה הספרדי הקתולי (1912)
- אביר לגיון הכבוד הצרפתי (1929)
- אזרח כבוד של יאנושהלמה (2007, לאחר מותו )
מקורות
- לקסיקון אמנות. כרך 2 בודפשט : הוצאת אנדור דייזה, 1935. מרצל נמש (יאנושהלמי) ראה .170. עמ '
- לקסיקון אמנות. כרך 3 בודפשט 1968. מרצל נמש, יאנושהלמי
- יוז'ף פלטינוס 1939. חברי התאים של הבונים החופשיים בהונגריה.
ראו גם
- אישטוואן נמט: מרצל נמש, הפטרון
- יאנושהלמי מרצל נמש
- מאל גרקו עד לריפל-רונאי. מרצל נמש, אספן אמנות הפטרון. מוזיאון לאמנויות יפות, 2011. 19 בפברואר ; אוצרים אישטוואן נמט, אורשויה רדוואני; המוזיאון לאמנויות יפות, 2011
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest VIII. kerületi polgári halotti akv. 2974/1930. folyószáma alatt".
- ^ 1913 júniusában a francia fővárosban árverésre bocsátotta híres gyűjteményének legjavát. A műalkotásokat két igényes katalógus-kötetben ismertették: Catalogue des tableaux anciens ill. Catalogue des tableaux modernes.
- ^ "Nemes Marcellné Steiner Olga halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 436/1911. folyószáma alatt".
