מרקוס מוסורוס
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוחים, שמות, מקורות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, ניסוחים, שמות, מקורות. |
| לידה |
סביב 1470 אירקליון (חנדקה), דוכסות קנדיה, חלק משטחי הרפובליקה של ונציה - כיום ביוון |
|---|---|
| עיסוק | לקסיקוגרף, פילולוג, משורר, מרצה ליוונית וללטינית |
| מקום לימודים | פירנצה |
| יצירות בולטות | Dictionarium graecum copiosissimum, Etymologicum Magnum |
| הושפע מ | יאנוס לאסקריס |
| השפיע על | ארסמוס מרוטרדם |
מרקוס מוסורוס (ביוונית :Μάρκος Μουσούρος, בלטינית: Marcus Musurus, בסביבות 1470 חנדקה, אירקליון, כרתים - 1517 רומא) היה פילולוג, לקסיקוגרף, משורר ומורה הומניסט יווני-איטלקי שפעל בעיקר בוונציה, אחד מחשובי ההלניסטים והלטיניסטים של תקופה הרנסאנס. תלמידו, ארסמוס מרוטרדם תיאר אותו כ
"פולימאט ואיש אשכולות, שומר אוצרות הלשון היוונית ומומחה נפלא בשפה הלטינית"
ביוגרפיה
מוסורוס נולד בסביבות שנת 1470 בחנדקה, כיום אירקליון, באי כרתים, אז בממלכת קנדיה, מושבה של הרפובליקה של ונציה, כבן למשפחה הידועות של סוחרים יוונים מקומיים. מוסורוס למד בבית הספר קתרינה הקדושה מסיני בעיר הולדתו. כדבריו היה תלמידו של הכומר המלומד אריסטובולוס אפוסטוליס. לא יודעים בדיוק מתי הגיע לאיטליה. בשנת 1486 נמצא ב פירנצה לומד לטינית ואיטלקית אצל יאנוס לאסקריס, אז מנהל הספרייה הלורנציאנית. הזכיר זאת באודה שהקדיש לפילוסוף אפלטון (הפסוק נ"ט - Λασκαρέων γενεῆς ἐρικυδέος ἄκρον ἄωτον).
כשבשנים 1491–1492 שלח לורנצו די מדיצ'י את לאסקריס לאסוף כתבי יד במזרח, ייתכן כי מוסורוס התלווה למורו ושהה לתקופה קצרה בכרתים. ככל הנראה, מותו של לורנצו דיי מדיצ'י (1492) והפלישה הצרפתית (1494) אילצו את מוסורוס לעזוב (בשלהי 1494 או אולי תחילת 1495) את פירנצה ולהתיישב בוונציה. שם פרצה הקריירה המזהירה שלו כמורה ליוונית כיועץ ועורך בהוצאתם לאור של כתבים יוונים ורומיים רבים בבית הדפוס של המלומד ההלניסט אלדו מנוציו. נסע שוב לכרתים בסוף שנת 1495 ושב לוונציה בספטמבר 1497. לפי המלצתו של מנוציו נסע מוסורוס לעיירה קארפי כדי ללמד לטינית ויוונית את הדוכס אלברטו פיו וכעבור זמן קצר חזר לוונציה ופעל במסגרת האקדמיה החדשה מיסודו של מנוציו שנועדה לקידום התרבות היוונית. בשנת 1503 מינה אותו הסנאט של ונציה כמנהל משרד הכתבים היוונים (Publica Graecarum Literarum Officina), תפקיד של צנזור אותו מילא עד שנת 1516. בשנת 1504 התמנה מוסורוס למרצה לשפה היוונית בוונציה וכעבור שנתיים באוניברסיטת פדובה. הוא היה מורה כה נערץ שבאו ללמוד אצלו תלמידים מארצות רבות באירופה.
ב-8 ביולי 1499 פרסם זכריאס קליארגס מהדורה מודפסת ראשונה של ה"אטימולוגיקום מאגנום" עם פתח דבר מאת מוסורוס. שניהם כתבו ביחד ספר דקדוק לשפה היוונית. ב-5 בדצמבר 1514 נרשם מוסורוס ב"אחוות היוונים האורתודוקסים" בוונציה (Scuola de San Nicolò dei Greci) וחידש בה את חברותו בדצמבר 1515. עקב פרסומו הזמין אותו האפיפיור לאו העשירי לרומא ומינה אותו ארכיבישוף בארכידיוקסיה יוונית. ברומא לימד מוסורוס יוונית במוסד אפיפיורי. מוסורוס נפטר ברומא כעבור שנה.
In 1505, Musurus was made professor of Greek language at the University of Padua. Erasmus, who had attended his lectures there, testifies to his knowledge of Latin. However, when the university was closed in 1509 during the War of the League of Cambrai, he returned to Venice where he filled a similar post.
In 1512 he was made professor of Greek language in Venice: during this time he published through Aldus Manutius, a contemporary printer and publisher, his edition on Plato. This was the first time that the Dialogues were printed in Greek.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Desiderius Erasmus; Roger Aubrey Baskerville Mynors; Douglas Ferguson Scott Thomson (1974). The Correspondence of Erasmus: Letters 446 to 593, 1516-1517. University of Toronto Press. p. 337. ISBN 978-0-8020-5366-4.
