מרק מוזס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מרק מוזס (19082002) היה כירורג, מנתח כלי-דם, פרופסור לכירורגיה בבית הספר לרפואה אוניברסיטת תל אביב, מנהל מחלקה כירורגית וכירורגיית כלי דם בבית חולים תל-השומר, בשנת 1962 ייסד בארץ ענף חדש בכירורגיה: "כירורגית כלי דם", היה הכירורג הראשון שהתחיל לנתח ניתוחי כלי-דם בישראל.[1]

ביוגרפיה

מוזס נולד בוורשה שבפולין. בגלל נומרוס קלאוזוס יצא מוזס למרסיי ללימודי הרפואה. כשסיים מוזס את לימודי הרפואה שב לוורשה והתמחה בכירורגיה, בבית החולים היהודי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס כרופא צבאי לצבא פולין.

במלחמת העולם השנייה

בצבא פולין, מוזס סופח לחיל הפרשים שיצא מערבה, אך מתקפת הבזק הגרמנית מחצה את צבא פולין, שהחל בנסיגה מזורזת. כשמוזס הגיע לטרנופול שבגליציה, היו שם הסובייטים, שכבשו את מזרח פולין כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

קציני הצבא הפולני הוסעו אל ברית המועצות, לצורך ארגון מחדש כביכול, אך שם הושמו במחנות מעצר, ובמארס 1940 הורה סטלין למשטרה החשאית, ה-נ.ק.ו.ד. לחסלם. בטבח יער קאטין שליד סמולנסק נרצחו 4,255 איש, ובסך הכל חיסל סטלין כ-26 אלף איש. הסובייטים טפלו את האשמה על הנאצים, ורק עם התמוטטות ברית המועצות הודו באחריותם[2].

מוזס שלא ידע דבר על המזימה הסובייטית, איחר בכמה דקות לרכבת שהייתה אמורה לקחת אותו לברית המועצות. מוזס עלה עם חבר על רכבת אחרת, והשניים שקעו בשינה עמוקה. כשהתעוררו, התפלאו על שאין בקרונות איש מלבדם. באחת התחנות התברר להם שהנהג חטף את הרכבת וברח עמה אל רומניה הנייטרלית. מוזס הושם במעצר אך הצליח לברוח, ועם בגדים אזרחיים שקיבל מיהודי מקומי שם פעמיו לבוקרשט. מוזס התיידד עם סגל הקונסוליה הבריטית, ועזב יחד עם הדיפלומטים כשבאו הגרמנים. מוזס הגיע דרך טורקיה לארץ ישראל וחבר ל-צבא אנדרס.

מוזס עזב עם צבא אנדרס למצרים, ובפברואר 1944 הפליג לאיטליה, נלחם במונטה קסינו, במנזר בנדיקטיני בהרים, שממנו חלשו הגרמנים על הדרכים המובילות צפונה.

בהפגזה ארטילרית עזה נפגע חדר הניתוחים הקרבי שעליו פיקד מוזס, וכמעט כל השוהים בו נהרגו. מוזס נפצע קשה בחזהו ונחשב כמת, אך לבסוף ניצל. הוא פונה ללבנון ומשם לארץ ישראל להחלמה, וזמן מה אושפז ב בית החולים אוגוסטה ויקטוריה שבירושלים. בארץ התאחד עם רעייתו שהייתה גיניקולוגית, ועם בנו מרטין[3]

בארץ ישראל

בתום מלחמת העולם השנייה שוחרר מצבא אנדרס, וגויס להגנה ובמלחמת השחרור היה מפקד בית החולים הצבאי דג'אני שביפו.

כשהקים פרופ' חיים שיבא את בית החולים תל השומר, מוזס הצטרף לסגל המקצועי, וב-1950 התמנה למנהל המחלקה הכירורגית (על כתב המינוי היה חתום ראש הממשלה, דוד בן-גוריון).

בשנת 1961 מוזס יצא לבריטניהלונדון ב"המרסמייט הוספיטל" (אנ') אצל הד"ר פיטר מרטין[4] ) ולארצות הברית להשתלמות בכירורגיה של כלי דם.

בשובו לארץ, בשנת 1962 ייסד ענף חדש בכירורגיה - "ניתוחי כלי דם". מוזס הקים בבית החולים שיבא, את היחידה לכירורגיה כלי-דם אשר הייתה היחידה הראשונה בארץ, לניתוחי כלי-דם. במקביל המשיך לנהל את המחלקה הכירורגית.

מוזס פיתח שיטה חדשה לקשירה חלקית של הוריד הנבוב התחתון.

מתלמידיו: פרופ' רפי אדר, פרופ' רפאל ולדן.

מוזס נפטר ב-2002. הניח בן, מרטין, כירורג.

הערות שוליים

  1. ^ "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", נסים לוי, יעל לוי, הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך :מוזס, מרק עמוד 278
  2. ^ שלום סלובס, יער קאטין 1940, הוצאת מעריב, 1986
  3. ^ "אש עזה על חדר הניתוח הקרבי" - פרופ' מרק מוזס אבי כירורגיית כלי-הדם בישראל 1908-2201 הארץ, אורי דרומי, 20 ביוני 2002
  4. ^ פיטר מרטין כירורג כללי וכלי דם ביה"ח המרסמית' לונדון The Hammersmith 1935–1985: The First Fifty Years Royal
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0