משה אראל
 | |||||||
| לידה |
21 בספטמבר 1923 לודז', הרפובליקה הפולנית השנייה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 15 בדצמבר 2009 (בגיל 86) | ||||||
| תאריך עלייה | 1926 | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
משה אראל (21 בספטמבר 1923 – 15 בדצמבר 2009) היה דיפלומט ושגריר ישראלי.
ביוגרפיה
אראל נולד בלודז' ב-1923 ועלה לארץ ישראל ב-1926. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגת החרמ"ש של חטיבה 7 וסגן מפקד גדוד 79 בחטיבה. במהלך הלחימה בצפון ישראל הושאל אראל לחטיבת גולני, על מנת להקים בה כוח משוריין.[1]
ב-1 באפריל 1949 התקבל לעבודה במשרד החוץ, ושימש תחילה עוזר אישי למנכ"ל ולטר איתן. בשנות ה-50 מילא בעיקר תפקידי מזכירות וייעוץ, וב-1961 מונה למנהל מחלקת שביתות הנשק במשרד.[2]
ב-1964 מונה לשגריר ישראל בנפאל, ב-1967 מונה למנהל המחלקה לאסיה ואוקיאניה, וב-1970 מונה לשגריר ישראל באוסטרליה, וכן לשגריר לא-תושב בניו זילנד ופיג'י. ב-1974 מונה לחבר המשלחת הישראלית לאומות המאוחדות. ב-1976 מונה לשגריר ישראל בברזיל. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1980. ב-1984 מונה לשגריר ישראל בשוודיה. ב-1988 סיים תפקיד זה, ומאז המשיך לעבוד במשרד החוץ כגמלאי.[2]
לאחר שפרש לגמלאות שב לעסוק בתפקידי ייעוץ והדרכה במשרד והיה חבר ועדת ביעור וארכיונאי במרכז רשומות ומאגרי מידע באגף תקשוב.[2] כן פרסם אוטוביוגרפיה בשם "הצילינדר והחרב".[1]
אראל נפטר ב-2009, בגיל 86. נקבר בבית העלמין ירקון.[3]
הערות שוליים
משה אראל41852508Q136201594