אלישיב בן חורין
 | |
| אלישיב בן חורין במשרדו, 1960 |
אלישיב בן חורין (4 בספטמבר 1921 - 2 ביוני 1990) היה דיפלומט ישראלי, כיהן כשגריר ישראל במערב גרמניה וסמנכ"ל משרד החוץ.
קורות חייו
בן חורין נולד בסוסנוביץ שבפולין. עלה לארץ ישראל ב-1935 עם הוריו ואחיו ראובן בן חורין (לימים שופט בבית משפט השלום),[1] למד בבית הספר הריאלי בחיפה. בתקופת מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, שירת בחיל החימוש ובמחלקת המודיעין של הצבא, שם באה לידי ביטוי ידיעתו את השפה הגרמנית. לאחר שחרורו למד משפטים בירושלים ושירת בש"י. לאחר הקמת צה"ל שירת במחלקת המודיעין.
ב-1950 הצטרף לסגל משרד החוץ, תחילה השתלב במחלקה למערב אירופה, השתתף במשלחת ישראל לאו"ם ב-1951 וב-1952 מונה למזכיר ראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון שבארצות הברית. במהלך שירותו נחשפה פעילות מודיעין חשאית של ישראל בארצות הברית ובן-חורין גורש מהמדינה והוכרז כאישיות בלתי רצויה.[2] בעקבות כך התחלף עם יוחנן מרוז בתפקידים והחל לכהן ב-1954 כמזכיר הראשון בצירות ישראל באנקרה בירת טורקיה. ב-1955 מונה לסגן מנהל מחלקת אסיה-אפריקה במשרד החוץ וב-1958 למנהל המחלקה. בתקופתו יזם הקמת קרן סיוע טכנולוגי למדינות מתפתחות באפריקה ובאסיה, רעיון שהביא להקמת מש"ב - "המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי".[3]
ב-1960 מונה לשגריר ישראל בבורמה ושגריר לא תושב בנפאל, השגריר הראשון של ישראל במדינה. ב-1963 מונה לשגריר בוונצואלה, בעקבות מלחמת ששת הימים מונה לנציג משרד החוץ בגדה המערבית וב-1968 מונה לסמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש המערך החדש שהוקם לענייני הסברה.
ב-1970 מונה לשגריר ישראל במערב גרמניה, בתחילת כהונתו ארעה התקפת מחבלים על מטוס חברת אל על במינכן בהם נהרג ישראלי אחד ונפצעו חמישה. ב-1972 התמודד עם טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, בן חורין העביר דיווחים למשרד החוץ ישירות מהאירועים בכפר האולימפי ומדיווחי צבי זמיר בשדה התעופה[4], כצעד מחאה מצד ישראל הוחזר ל"התייעצות" ולאחר מכן קיים שיחה עם קנצלר גרמניה וילי ברנדט העביר לו מסרים מממשלת ישראל ואת הדו"ח הישראלי שחיבר זמיר על הכישלון הגרמני בטיפול באירועים[5], באוקטובר 1972, בעקבות חטיפת מטוס חברת לופטהנזה, העביר את מסרי ישראל בעניין אי קיום משא ומתן עם טרוריסטים ומחאתה על שחרור מבצעי הטבח בספורטאים הישראלים.
ב-1974 סיים את תקופת כהונתו בבון ועבר לבריסל, בה כיהן כשגריר ישראל בבלגיה, שגריר בשוק האירופי המשותף ושגריר לא תושב בלוקסמבורג. ב-1978 שב לישראל ומונה לסמנכ"ל משרד החוץ הממונה על שיתופי פעולה בינלאומיים והמערך הכלכלי, ב-1979 קיבל לאחריותו גם את תחום אסיה ואפריקה. ב-1983 מונה לשגריר ישראל בקנדה וכיהן בתפקיד עד פרישתו ב-1987. שלוש שנים לאחר מכן הלך לעולמו והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[6]
שירות במשרד
אלישיב בן חורין מילא מגוון רחב של תפקידים בישראל ומחוצה לה:
1951-1950: עוזר ולאחר מכן עוזר ראשי במע"ר באגף אירופה המערבית
1952-1951: עוזר בניו יורק - משלחת לאו"ם (ארצות הברית)
1954-1952: מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בארצות הברית (בוושינגטון)
1955-1954: מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בטורקיה (באנקרה)
1960-1955: סגן מנהל מא"ס ולאחר מכן מנהל מאס"ף באגף אסיה והפאסיפיק
1963-1960: שגריר ישראל במיאנמר (ביאנגון) ומאומן לנפאל
1967-1963: שגריר ישראל בוונצואלה (בקראקס) ושגריר לא-תושב בג'מייקה, טרינידד וטובגו
1968-1967: מנהל מל"ט באגף אמריקה הלטינית
1969-1968: אחראי על מערך ההסברה, מח' הסברה, עיתונאות, קשרי ציבור ואמל"ט
1974-1970: שגריר ישראל בגרמניה (בבון)
1978-1974: שגריר ישראל בבלגיה (בבריסל), שגריר לא-תושב בלוקסמבורג וראש המשלחת ליד הקהילות האירופיות
1982-1978: סמנכ"ל אגף כלכלה ומש"ב (שיתוף בינלאומי). החל מ-1979 אחראי בנוסף על אסיה ואפריקה.
1983-1982: שגריר מיוחד ממונה על אגף כלכלה ומש"ב (שיתוף בינלאומי)
1987-1983: שגריר ישראל בקנדה (באוטווה)
קישורים חיצוניים
- אלישיב בן חורין, באתר ההנצחה של משרד החוץ.
הערות שוליים
- ^ ראובן בן חורין, באתר הרשות השופטת
- ^ יוסי מלמן, דיסקרטי, באתר הארץ, 20 באפריל 2005
- ^ Fifty years of MASHAV activity, אתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- ^ רישומי שיחות טלפון בין שגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין לבין משרד החוץ, 6-5 בספטמבר 1972, ארכיון המדינה
- ^ שגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין אל שר החוץ אבא אבן, 13 בספטמבר 1972, ארכיון המדינה
- ^ המצבה ומקום הקבר של אלישיב בן חורין, באתר "פרויקט גלעד"
שגרירי ישראל בגרמניה  
| |
|---|---|
|
