משה שקד
 | |||||
| שקד, 1966 | |||||
| לידה |
30 בינואר 1905 (גיל: 119) כ"ד בשבט תרס"ה מולודקוב, אוסטריה-רוסיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | נתניה | ||||
| עיסוק | קבלן חפירות, סגן ומ"מ ראש עיריית נתניה | ||||
| מפלגה | המפלגה הפרוגרסיבית, הליברלים העצמאיים | ||||
| |||||
| |||||
משה שקד (1905 - 24 בנובמבר 1971) היה ראש עיריית נתניה וממייסדי נתניה שגר בה מימיה הראשונים כל ימי חייו.
הוא עלה בגיל 20 לבדו ארצה בשנת 1925. הוא הפך לקבלן בארות ידוע מפתח תקווה והגיע לנתניה לחפור את הבאר הראשונה בשנת 1928. לאחר נישואיו להדסה בנה את ביתו בנתניה, ולאחר מות אביו העלה את אמו ואחיו לנתניה בשנת 1934. שקד התמקד בעסקי הבנייה במקביל לעיסוקו כאיש ציבור בנתניה.
על משפחת שקד
ר' הרשלה מנדל, השתקע בעיירה מולודקוב (על רצף הגבול בין אוסטריה לרוסיה) באמצע המאה ה-19, התפרנס מטחנת קמח קטנה על גדות הנהר המקומי. בנו של ר' הרשלה, אברום-בורך (אברהם-ברוך) היה איש נמרץ שהחל במסחר תבואות כבר בגיל צעיר ועזר לאביו בעבודה בטחנת הקמח. בהמשך התפרנס בעסקי דיג, חכר שדות לחקלאות והעסיק עובדים מקומיים.
אברהם-ברוך התחתן עם פייגה (ציפורה), עקרת בית שעסקה בגידול ילדיה. למשפחה נולדו 9 ילדים: משה (1905), מיכואל (1906), חנה (1911), בתיה (1914), יוסף (1916), שושנה (1918), צבי (1920), נתנאל (1924), אריה (1927).
בסוף 1918 עברה המשפחה מהעיירה מולדודקוב לבילוזורקה. פרנסת המשפחה נשארה בעיירה הקודמת מולדוקוב בטחנת הקמח, מסחר בתבואה, שדות ושטחי מדגה.
משה, הבן הבכור עלה לארץ לבדו בשנת 1925. המשפחה נשארה בבילוזורקה והמשיכה לשמור על קשר עם משה הבכור בארץ ישראל. בשנת 1934 נפטר אברהם-ברוך באופן פתאומי בגיל חמישים. מיכואל עזב את המשפחה לאמריקה וחנה עלתה לארץ ב-1933 ופייגה (ציפורה) וששת הילדים נותרו בבילוזורקה.
משה שקד שלח כסף, כרטיסים ומימן את הוצאות המשפחה לעלייתה ארצה: כחצי שנה לאחר מותו של אברהם-ברוך יצאה המשפחה למסע הגדול: מלבוב נסעו במכונית עד לעיר נמל ברומניה. בתיה נותרה בלבוב. פייגה וחמשת ילדיה היטלטלו במכוניות, אוניות והגיעו באוניה 'פולוניה' מנמל קונסטנצה לנמל יפו בארץ ישראל-פלשתינה. בשנת 1933 עלתה חנה מנדל-שקד ארצה ובתחילת דרכה בנתניה עבדה בעטיפת שתילי הדרים בענף הפרדסנות.
משה שקד הגשים את חלומו עם עליית המשפחה. מיכואל שקד הבין שמשפחתו מתחילה חיים חדשים בארץ ישראל, עזב את אמריקה והגיע ארצה. משפחת מנדל-שקד התאחדה מחדש כעבור 10 שנים בנתניה. בהמשך שינו את שם המשפחה ממנדל לשקד.
קורות חייו
שקד היה ממקימי סניף תנועת "החלוץ" כשהיה בן 16, היטיב לדבר רוסית ופולנית, היה לעזר רב לאביו בתפעול טחנת הקמח, מכירת התוצרת החקלאית ולא זנח את לימודיו והרעיון הציוני.
שקד היה ממנהיגי החוות החקלאיות שנקראו 'הכשרות' – הכשירו את הצעירים לחיי מעשה בארץ ישראל. החוות היו למעשה מעבדה ל"חיים האמיתיים" בארץ, בענפי החקלאות השונים, הסתפקות במועט וחיי קבוצה. סלק הסוכר היה הגידול העיקרי בבילוזורקה, ומשה בדרך ארגונית ותפעולית הפך את החווה לסיפור הצלחה.
בשנת 1925, בגיל עשרים, עלה משה לבדו ארצה.
בשנה הראשונה לחייו בארץ נמנה שקד עם חברי קיבוץ גבעת השלושה, הסמוך לפתח תקווה. בהמשך עזב את הקיבוץ ובחר בחיים עצמאיים. תחילה עבד כפועל בפתח תקווה. שקד, כחלוצים רבים אחרים חלה במלריה מספר פעמים, בהיותו חסון ובעל מרץ התגבר על התקפי המחלה, ורכש מקצוע יוקרתי: כריית בארות אצל כורה בארות מפתח תקווה. עד מהרה ארגן קבוצת עבודה והנהיג אותה לכריית בארות ובנייתן ועמד בראשה כקבלן.
משה איכילוב הכיר לו את גד מכנס ועובד בן עמי, שהשתייכו ל"בני בנימין", ורכשו קרקע מהשיח' של אום ח'אלד לייסוד ישוב בשרון. בשנת 1928 הוזמן שקד לכריית הבאר הראשונה בנתניה. בהמשך, היה צורך לכרות עוד בארות בנתניה, ובמהרה העבודה והבנייה נתנה תנופה לקבלן שקד שבנה בתים רבים במושבה.
לימים, הכיר את הדסה לבית זכאי שהפכה לאשתו בשנת 1930, והזוג עבר להתגורר בנתניה בפינת הרחובות רמז וסמילנסקי. שקד בנה את ביתו בעזרת קומץ פועלים ערבים, והבית היה בית בטון ובו שני חדרים, מטבח חדר אמבטיה ומרפסת. בשנת 1951 עברו להתגורר ברחוב ביאליק בנתניה.
הדסה נולדה בשנת 1905 בכפר קטן ליד בריסק עלתה ארצה בשנת 1914 למושבה פתח תקווה. משפחתה התפרנסה בקושי רב מהפרדס שהיה ברשותה.
לזוג נולדו שני בנים, ישעיהו (בשנת 1932) ואברהם (בשנת 1936).
משה שקד היה קבלן לבנייה ציבורית בנתניה בחברה שהקים: "משה שקד ובניו" ושיתף פעולה עם חברת הובלות לחמרי בניין "הקו המקשר" בבעלות אחיו יוסף, נתנאל ואריה שקד. יחד בנו בכל הארץ בתי מגורים בשנים 1950–1971.
פעילות ציבורית
שקד החל דרכו כסוציאליסט, פועל חופר בארות והמשיך כקפיטליסט שלבו נוטה לפועלים. ביתו הפך לבית ועד של יוזמות חברתיות ומדי פעם התקיימו בו קבלות פנים ציבוריות בהיותו איש עסקים מצליח בתחום הבנייה.
עם הקמת מועצת נתניה בשנת 1933 נמנה שקד על חבריה[1], והוא נבחר להנהלת המועצה שוב בבחירות בשנת 1935[2][3]. בשנת 1944 נבחר ליו"ר ועדת הקליטה העירונית[4]. שקד כיהן כסגנו של עובד בן עמי ומילא את מקומו בהיעדרותו[5][6], בין השאר בעת מעצרו של בן עמי במחנה המעצר בלטרון[7].
בתקופת המנדט הבריטי נהגו קצינים וחיילים בריטיים לרכב על הסוסים מהארווה בחצר האחורית של ביתו שהיה בית ספר לרכיבה.
בשנת 1947, חטפו אנשי אצ"ל שני סרג'נטים בריטיים כנקמה על מאסר חברי הארגון אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר ובהמשך נתלו בנתניה. אירוע זה השפיע מאוד על שקד שכעס על הבריטים מצד אחד והיה מיודד איתם מצד שני, ריחם על הסרגנטים החטופים אך ייחל לסילוק הבריטים מהארץ תוך התנגדות לטרור.
שקד היה חבר המפלגה הפרוגרסיבית ולאחר הבחירות בשנת 1955 נתמנה לסגן רביעי לראש העיר. זאת בקואליציה שכללה שלושה נציגים של הציונים הכלליים שבראשם עובד בן עמי ראש העיר, שלושה נציגים של מפא"י, שני נציגים של הפרוגרסיבים ושני נציגים של המפד"ל[8]. בהמשך היה ממלא מקום ראש העיר[9] ולקראת סוף 1957 גיבש קואליציה בראשותו והתמנה לראש העיר[10]. לבחירות בשנת 1965 התמודד שקד בראשות רשימת הליברלים העצמאיים[11]. בבחירות זכתה רשימתו בארבעה מנדטים והוא מונה לראש העיר בהתאם להסכם רוטציה עם מפלגת העבודה[12][13]. שקד התפטר מהתפקיד ביוני 1967 ושב לתפקיד במאי 1969 לקראת הבחירות[14]. הוא שימש תקופות ארוכות כסגן ראש העיר ונבחר לראשות העיר פעמיים ב 1958 וב 1965.
משה שקד נפטר בפתאומיות כתוצאה ממחלת לב כסיבוך של מחלת הסוכרת בנובמבר 1971. על שמו הוקמו מעונות בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים[15] וטיילת שקד בנתניה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהודית רותם, האוחזים בענף השקד-שלושה דורות במשפחת שקד, הוצאת 'מערכת' קיבוץ דליה, 2005
- אביב קרניאל, בני בנימין-העשייה הציונית ובניית ביישוב היהודי, ספרי צמרת, 2017
קישורים חיצוניים
- חלום בחולות, ניבה פרי סיפורסרט, בני ונכדי ראשוני נתניה מספרים על ראשיתה של נתניה (סרט)
- היסטוריה על נתניה
- ראשית נתניה
הערות שוליים
- ^ נתניה, כינוס המכבי, דואר היום, 29 באוקטובר 1934
- ^ הבחירות למועצת נתניה, דואר היום, 18 בנובמבר 1935; המשך
- ^ הבחירות למועצת נתניה, דואר היום, 19 בנובמבר 1935
- ^ נתניה, ועדת הקליטה העירונית, המשקיף, 15 ביוני 1944
- ^ נתניה, ביקור מושל המחוז, המשקיף, 2 בינואר 1945
- ^ ישיבת המועצה הארצית של המזרחי, הצופה, 24 ביולי 1945
- ^ פנינו לשלום עם הערבים, קול העם, 17 באוגוסט 1947
- ^ עיר בלי ראש, דבר, 20 בדצמבר 1957
- ^ גרעון של 2.5 מליון ל"י בנתניה, דבר, 12 ביוני 1956
- ^ הפיכה בעירית נתניה, מעריב, 18 בנובמבר 1957
- ^ ותיקים וגם פנים חדשות ברשימת המועמדים בנתניה, מעריב, 3 באוקטובר 1965
- ^ ראשות־העיריה בנתניה בידי ל"ע והמערך - לסירוגין, מעריב, 9 בנובמבר 1965
- ^ שקד ראש עירית נתניה, מעריב, 2 בדצמבר 1965
- ^ ראש עירית נתניה יתפטר ויפנה מקומו לפי ההסכם, מעריב, 7 במאי 1969
- ^ אגף ע"ש מ. שקד בשיכון סטודנטים על הר הצופים, דבר, 17 בפברואר 1972
| ראשי עיריית נתניה | ||
|---|---|---|
|
