משתמש:אפר/בור (מזיק)
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ל"ג-ל"ד |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת בבא קמא, פרק א', משנה א' משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה', משניות ה'–ז' |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ג' תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ח עמוד א' עד דף ל. |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ב והלכות נזקי ממון, פרק י"ג |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י - תיז |
"בור" הוא שם של אחד מסוגי נזקי הממון, ומופיע במשנה[1] כאחד מ"ארבעה אבות נזיקין". צורת הנזק של בור הוא על ידי שמישהו נתקל בו וניזוק, החיוב בבור הוא מדין "ממון המזיק" אף שהבור אינו ממונו.
מקור
מקור חיובו של מזיק "בור" הוא מהפסוק ”וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף יגיד לבעליו והמת יהיה לו” (ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ל"ג-ל"ד). הגמרא[2] מוסיפה כי "בור" הוא "אב נזיקין" ו"תולדותיו" הם אבנו סכינו ומשאו שהניחם ברשות הרבים והזיקו.
דיני בור
כל ממון פרטי[3] שאינו זז ממקומו אלא נמצא במקומו והעובר עליו ניזוק נקרא "בור" ואם הזיק חייב בעל הממון לשלם [4].
החיוב על בור הוא או על ידי יצירת הבור הסרת כיסוי מבור[5] או בעלות על בור במקום שמותר לאנשים ללכת[6].
החיוב מדין בור נאמר גם על בור שאינו בבעלותו וגם על בור שאינו נמצא בבעלותו[7] כי התורה התייחסה אל הבור כאילו הוא בבעלותו[8].
החיוב הוא גם על בהמה שנפלה בבור ונפגעה מה"הבל" הנמצא בבור, וגם על בהמה שנפגעה מהמכה עצמה[9].
החיוב על נזק הבור הוא אם בעל החיים נחבט בבור או מת מההבל הנמצא בו, ובור שרוחבו גדול מעומקו אין חייבים על הבלו אלא על חבטתו, ואם נפלה בהמה לבור כזה ולא נחבטה[10] אין בעל הבור חייב על הנזק[11].
פטורי בור
במסכת בבא קמא[12] הגמרא מביאה את דברי חז"ל שדרשו מפירוט הפסוק "ונפל שמה שור או חמור" – שור ולא אדם חמור ולא כלים, כלומר שבבור אין חייבים על אדם שמת מהם או על כלים שניזוקו או נשברו בהםשו"ע חומ תי כא), אם כי אדם שניזוק ולא מת כן חייבים בנזקיו[13].
הבעלות על הבור
בגמרא[14] מובאת מחלוקת אמוראים האם דיני "בור" נאמרו רק בבור שאינו ממונו אבל בור שבבעלותו לדעת רב החויב הוא מדין "שור" ולא מדין "בור", ולדעת שמואל גם בבור שבבעלותו החיוב הוא מדין "בור".
עומק הבור
כל עומק של בור מחייב את בעל הבור, אבל אם בעל חיים מת בבור שאינו בגובה עשרה טפחים בעל הבור פטור מתשלום הנזק. בור בעומק תשעה טפחים שאחד מהם מלא מים נחשב כבור של עשרה טפחים, אבל אם היה פחות מזה, כגון שמונה טפחים שמתוכם שנים מלאים מים זה ספק בגמרא מה הדין, ובמקרה כזה בעל הבור פטור מלשלם, אבל אם הניזק תפס נכסים של בעל הבור לדעת הרמב"ם[15] והשולחן ערוך[16] תפיסתו מועילה, ולדעת הרא"ש[17] והרמ"א[18] חייב להחזיר לבעל הבור את מה שתפס.
מי שהעמיד תל בגובה עשרה טפחים ונפלה ממנו בהמה לקרקע עולם ומתה, חייב לשלם[19], ובתל שגובהו פחות מעשרה טפחים חייבים על מיתה רק אם היא נחבטה בתל עצמו, אבל אם נחבטה בקרקע פטור מלשלם[20].
דעת מהרש"ל[21] שבור שגובהו פחות משלושה טפחים אין חייבים עליו, אמנם הש"ך מציין שברמ"א נראה שחייבים בכל גובה.
סיבת הנפילה המחייבת
בהמה שנפלה בגלל קטנותה, או שהיא עיוורת, חרשת, שוטה, או בהמה גדולה ופיקחת בלילה חייב בעל הבור, אבל בהמה גדולה ופיקחת שנפלה ביום לבור אין בעל הבור חייב על מיתתה[22], ואם לא מתה אלא ניזוקה יש מחייבים[23] ויש פוטרים[24].
שניים שחפרו בור
בור שנחפר על ידי שני אנשים, אם הראשון חפר פחות מעשרה טפחים והשני העמיק ליותר תעשרה טפחים, החופר השני חייב לשלם הכל והחופר הראשון פטור, אבל אם שניהם ביחד חפרו פחות מעשר טפחים, או שהראשון כבר חפר יותר מעשרה טפחים, שניהם חייבים כל אחד לפי מה שחפר[25].
אם השני לא העמיק את הבור אלא הרחיבו, יש הסוברים שאם בעל החיים נפל לבור דרך הצד שהורחב המרחיב חייב ואם הוא נפל משאר צדדיו המרחיב פטור[26], ויש שכתבו שכשבעל החיים נפל מהצד שלא הורחב אם מת מהמכה המרחיב פטור ואם מההבל המרחיב פטור כי הרחבתו מיעטה את ההבל[27].
דינים שונים
- מי שכיסה את בורו היטב, ולאחר זמן הרקיב כיסוי הבור ונפלה שם בהמה, בעל הבור פטור[28].
- מי שכיסה את בורו בכיסוי שמספיק למשקלם של שוורים ולא למשקלם של גמלים, במקום שגמלים אינן מצויים, אם נפל שם גמל בעל הבור חייב, ואם גמלים עברו על המכסה והחלישוהו ואחר כך עבר שם שור ונפל בעל הבור פטור[29].
- אם אחר כיסה את הבור ואחר כך הסיר את הכיסוי החופר חייב בנזקי הבור, אבל אם האחר סתם את הבור ופתחו בחזרה אין החופר הראשון מחייב על הנזקים[30].
- בעלי חיים שחפרו בור ברשות הרבים אין בעליהם חייב בנזקי הבור[31].
- מי שחפר בור ברשותו בהיתר, והפקיר את הבור, או את הבור והחצר שסביבו, אינו מתחייב על נזקים שיקרו מהבור כי החפירה הייתה בהיתר וכיוון שהפקיר את הבור אינו חייב עלי ומדין ממונו המזיק[32].
- מי שחפר בור ברשות הרבים במקום שיש לו רשות לחפור, יכול למסור את כיסוי הבור לרבים או לבית דין ונפטר מכל נזק שיהיה ממנו[33].
- מי ששלח שליח לחפור בור, השליח חייב על נזקי הבור ולא המשלח[34] כי אין שליח לדבר עבירה[35].
- מי שחפר בור צמוד לרשות הרבים לצורך חפירת יסודות לביתו, לדעת השולחן ערוך והסמ"ע[36] אין הוא חייב על נזקי הבור, ולדעת הש"ך[37] והב"ח[38] הוא חייב על נזקי הבור.
- החופר בור שעומקו פחות מי' טפחים והוזק בעל חיים בבור חייב בחופר לשלם, אבל אם מת שם בעל חיים אין החופר חייב לשלם את הנזק[39].לצורך כך מחשבים אף את גובה רגלי הבהמה
הערות שוליים
- ↑ משנה, מסכת בבא קמא, פרק א', משנה א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ג' עמוד א'.
- ↑ מי שיצר נזק שאינו ממונו נחשב הנזק כממונו וחייב לשלם על נזקיו – ערוך השולחן תי א
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף א'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ב'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ד'.
- ↑ הלכה כדעת שמואל, ולא כדעת רב שבור שבבעלותו החיוב הוא מדין "קרן"
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ט עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ז - הלכה כדעת שמואל ש"בור שאמרו בין לחבטו ובין להבלו" ולא כדעת רב שהחיוב הוא רק על הבל כי קרקעית הבור אינה מעשיו אלא קרקע עולם – תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ' עמוד ב'.
- ↑ כגון שהיה משטח רך על קרקעית הבור – טור חושן משפט תי
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ז.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ג עמוד ב'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף כ'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"ח עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות נזקי ממון, פרק י"ב, הלכה י"א.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ב.
- ↑ רא"ש בבא קמא פרק ב הלכה ב
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ב.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ח.
- ↑ סמ"ע חושן משפט סימן תי ס"ק ל
- ↑ סימן כד, הובא בש"ך חושן משפט סימן תי ס"ק ב
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י"ט.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף כ'.
- ↑ רמ"א שם
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י סעיפים יג-טו.
- ↑ רמ"א בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ט"ז.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ט"ז.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף כ"ב.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף כ"ג.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ג'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ה'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ו'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ז'.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ח'.
- ↑ סמ"ע שם ס"ק יב
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף ט'.
- ↑ ש"ך חושן משפט סימן תי ס"ק א
- ↑ בית חדש חושן משפט סימן תי סעיף ה
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"י, סעיף י'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.